ותנן נמי גבי [ושנינו גם כן משנה אצל] דיני ערלה כי האי גוונא [כגון זו]: אילן היוצא מן הגזע ומן השרשין של אילן ישן — חייב בערלה כי דינו כאילן חדש, וצריך למנות לו שנות ערלה מחדש, אלו דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר: אם יצא מן הגזע — פטור שהוא נחשב כענף היוצא מן האילן הישן, ואם יצא מן השרשין — חייב.

ומעירים: וצריכי [ונצרכו] הדברים להיאמר בכל המחלוקות הללו, אף שלכאורה מדובר באותו עיקרון ממש. דאי אשמועינן קמייתא [שאילו היה משמיע לנו רק בראשונה] במשנתנו, הייתי אומר: בהא קאמר [בזו אומר] ר' יהודה שכך הדין משום דממונא [שהוא ענין של ממון] לפשר בין החולקים באופן כזה, אבל גבי [אצל] דיני ערלה דאיסורא [שהוא ענין של איסור] אימא מודי ליה [אמור שמודה הוא לו] לר' מאיר. ואי איתמר בהא [ואילו נאמר בזו] בדיני ערלה הייתי אומר: בהא קאמר [בזו בלבד אמר] ר' מאיר להחמיר, אבל בההיא, בענין ממונות — אימא מודי ליה [אמור שמודה הוא לו] לר' יהודה, על כן צריכי [נצרכו] כולם להיאמר.

א שנינו במשנה, אמר ר' שמעון: כל שהעליון יכול לפשוט ידיו וליטול — הריהו שלו, והשאר של התחתון. אמרי דבי [אמרו בני בית מדרשו] של ר' ינאי: ובלבד שלא יאנס, שלא יתאמץ יותר מדי, אלא כפי שהוא יכול לפשוט את ידו כרגיל.

בעי [שאל] רב ענן, ואיתימא [ויש אומרים] שהיה זה ר' ירמיה ששאל: אם מגיע העליון לנופו ואין הוא מגיע לעיקרו או שהוא מגיע לעיקרו ואין הוא מגיע לנופו מאי [מה הדין] במקרה זה, האם הוא נחשב כמגיע או כאינו מגיע? לשאלה זו לא נמצאה תשובה ולכן תיקו [תעמוד] במקומה.

אמר אפרים ספרא [הסופר] תלמידו של ריש לקיש משום (בשם) ריש לקיש: הלכה כר' שמעון. אמרוה, את המחלוקת הזו קמיה [לפני] שבור מלכא [המלך הפרסי] שסיפרו לו על בעיה משפטית זו — שכיון שהוא בנושא כללי התענין בה גם המלך הפרסי, ואמר להו [להם]: אפריון נמטייה [שבח מגיע לו] לר' שמעון. כלומר, גם הוא סבר שזאת היא השיטה הנכונה והיפה ביותר.