סקר
כמה לומדי דף יומי יש במשפחתך הקרובה?






 

פירוש שטיינזלץ

ואי [ואם] לאלא מיסתגי להו [יכלו ללכת], אלא יצטרכו לעבור לעבר הנהר השני, ואם כן אין טעם בקציצת חלק משפת הנהר בלבד.

מסופר: רבה בר רב נחמן הוה קא אזיל בארבא [היה מהלך באניה] חזא ההוא אבא דקאי אגודא דנהרא [ראה אותו יער המצוי על שפת הנהר ממש] שלא קצצו ופינו בו דרך לנגדים. אמר להו [להם] לאנשים שעמו: דמאן [של מי הוא יער זה]? אמרו ליה [לו]: של רבה בר רב הונא הוא. אמר רבה בר רב נחמן, הרי זה כעין שנאמר: "ויד השרים והסגנים היתה במעל הזה ראשונה" (עזרא ט, ב), שחכם מפורסם אינו נוהג כהלכה. אמר להו [להם]: קוצו קוצו [קצצו קצצו] ופנו את הדרך!

אתא [בא] רבה בר רב הונא אשכחיה דקייץ [ומצא את יערו שהוא קצוץ] והרי כאמור צדק הוא במה שלא קצץ, ולכן כעס ואמר בלשון קללה: מאן קצייה [מי שקצצו] את היער הזה — תקוץ ענפיה [יקצצו ענפיו]. ואומרים: כיון שיצאה קללה זו מפיו, אף על פי שלא ידע מי עשה זאת, מכל מקום קללת חכם נתקיימה, כולהו שני [כל שנותיו] של רבה בר רב הונא, כל עוד היה חי, לא אקיים ליה זרעא [התקיים לו זרע] לרבה בר רב נחמן, שהיו ילדיו ("ענפיו") מתים בחייו.

א אמר רב יהודה: הכל משתתפים בתשלום לאיגלי גפא [עבור בניית חומת העיר], ואפילו מיתמי [מיתומים] לוקחים לצורך זה, אבל רבנן [מן החכמים] לא. מאי טעמא [מהו טעם] הדבר — רבנן לא צריכי נטירותא [חכמים אינם צריכים שמירה], שזכות תורתם משמרתם. לכריא דפתיא [לכריית בורות, או בארות] לצורך שתייה לוקחים ואפילו מרבנן [מחכמים].

ולא אמרן [אמרנו] שאף החכמים משתתפים בכריית הנהר, אלא דלא נפקא באוכלוזא [שאין יוצאים באוכלוסיה] ובני העיר אינם עושים את העבודה בעצמם, אלא רק משלמים עבור פועלים. אבל לאוכלוזא לא [אם יוצאים באוכלוסיה]לא, והטעם: משום דרבנן לאו בני מיפק באוכלוזא נינהו [שחכמים אינם בני יציאה בתוך הקהל לעשות עבודה בפומבי].

אמר רב יהודה: לכריא דנהרא [לכריית הנהר], שהיו חופרים מפעם לפעם ומעמיקים את אפיקו שלא יסתם — תתאי מסייעי עילאי [התחתונים שליד מורד הנהר מסייעים לעליונים] לכרות ולתקן את הנהר, אבל עילאי לא מסייעי תתאי [העליונים אינם מסייעים לתחתונים], שהרי הנמצאים במורד הנהר שותפים בהנאה שיהיה הנהר כרוי עד המקום שלהם, ולא להיפך. וחילופא במיא דמיטרא [וחילוף, היפך הדברים, כשחופרים תעלה כדי להפטר ממי הגשמים] ששם העליונים הם המעוניינים בכך, ועל כן התחתונים אינם מסייעים להם, ולהיפך, הם צריכים לסייע לתחתונים.

ומעירים, תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: היו חמש גנות המסתפקות (המקבלות צרכיהן במים) ממעין אחד, ונתקלקל המעייןכולם מתקנות עם העליונה. נמצאת התחתונה מתקנת עם כולן ומתקנת לעצמה. וכן אם היו חמש חצרות שהיו מקלחות מים ממי גשמים לביב אחד ונתקלקל הביבכולן מתקנות עם התחתונה, נמצאת העליונה מתקנת עם כולן ומתקנת לעצמה. והוא כדברי רב יהודה.

ב אמר שמואל: האי מאן דאחזיק ברקתא דנהרא [מי שמחזיק בשפת הנהר], שהיו משאירים כרגיל את שפת הנהר פנויה קצת, לאפשר לפרוק ולטעון שם, וכיון שהשטח היה פנוי יכול היה אדם לבוא ולהשתמש לפי שעה בשטח הפנוי הזה לחרוש ולזרוע בו — חציפא הוי [חצוף הוא], אבל סלוקי [לסלק]לא מסלקינן ליה [אין מסלקים אותו], שהרי המקום הוא כעין מקום הפקר. והאידנא דקא כתבי פרסאי [ועכשיו שכותבים הפרסים] לאדם שקונה אחוזה ליד הנהר: קני [קנה] לך את השדה עד תוך הנהר שיעור שיהא מלי צוארי סוסיא מיא [מלוא צווארו של הסוס בתוך המים]סלוקי נמי מסלקינן ליה [מסלקים אותו גם כן], שהרי השטח שייך לבעל השדה.

אמר רב יהודה אמר רב: האי מאן דאחזיק ביני אחי וביני שותפי [מי שהחזיק בקרקע בין שני אחים או בין שני שותפים] והוא גורם להם על ידי כך קשיים, חציפא הוי [חצוף הוא], ואולם סלוקי [לסלק]לא מסלקינן ליה [אין מסלקים אותו], שהרי אין להם תביעה ממשית עליו. ורב נחמן אמר: נמי מסלקינן [גם כן מסלקים אנו אותו], כי אין לו לאדם לעשות דבר שגורם נזק לחבירו. ואי [ואם] קובלים עליו משום דינא דבר מצרא [דין בר מיצר], שהיו להם שדות סמוך לשדה זה מצד אחר — לא מסלקינן ליה [אין מסלקים אותו].

נהרדעי אמרי [חכמי נהרדעא אומרים]: אפילו אם הוא בא בתביעה משום, מכוח, דינא דבר מצרא [דין של בן מיצר]מסלקינן ליה [מסלקים אנו אותו], משום שנאמר: "ועשית הישר והטוב בעיני ה'" (דברים ו, יח), ואין לו לאדם לעשות דבר שאינו ישר וטוב, גם אם יש לו זכות לכך מן הדין.

על פי הלכות אלה שואלים: אם אתא אימליך ביה [בא הזר להמלך בו], באחד מבעלי השדות ואמר ליה [לו]: האם איזיל איזבון [אלך ואקנהו]? ואמר ליה [לו]: זיל זבון [לך קנה] ואין אני מעכב בידך, האם צריך למיקנא מיניה [לקנות ממנו], לעשות עמו קנין על הסכמה זו, או לא, ודי בהבטחה בלבד? רבינא אמר: לא צריך למיקנא מיניה [אינו צריך לקנות ממנו], נהרדעי אמרי [חכמי נהרדעי אמרו]: צריך למיקנא מיניה [לקנות ממנו]. ומסכמים: והלכתא [והלכה היא] שצריך למיקנא מיניה [לקנות ממנו].

ומעירים: והשתא דאמרת [ועכשיו שאתה אומר] שצריך למיקנא מיניה [לקנות ממנו] את הזכות, אי [אם] לא קנו מיניה [קנה את הזכות ממנו], אם אייקור וזול [התייקר או הוזל השדה], הרי הוא ברשותיה [ברשותו של בן המיצר], שכן קנייתו של הקונה אינה נחשבת, שהרי מסלקים אותו מן הקנין.

אם הקונה הזה זבן במאה ושוי מאתן [קנה במאה והיה השדה שווה מאתים], חזינא [רואים אנו]; אי לכולי עלמא קא מוזילא ומזבין [אם לכל העולם היה מוזיל ומוכר] — יהיב ליה [נותן לו] מאה ושקיל ליה [ולוקח אותו], שהרי יכול היה בן המיצר עצמו לקנותו במאה. ואי [ואם] לא, שעשה טובה רק לקונה זה — יהיב ליה מאתן ושקיל ליה [נותן לו מאתים דמי השדה ויקח אותו].

ולהיפך: אם זבן במאתן ושויא [קנה במאתים ושווה] הקרקע מאה, סבור מינה, מצי אמר ליה [סבורים היו שיכול לומר לו]: לתקוני שדרתיך [לתקן שלחתיך] ולא לעוותי [לעוות, לקלקל], וכיון שקנין זה אינו נשאר ברשותך, הרי אתה כשלוחי, ואם טעית אין אני מוכן לשלם יותר ממאה. אמר ליה [לו] מר קשישא [המבוגר] בריה [בנו] של רב חסדא לרב אשי: הכי אמרי נהרדעי [כך אומרים חכמי נהרדעא] משום (בשם) רב נחמן: אין אונאה לקרקעות, לפי שאין להם מחיר קצוב אמיתי, ולכן אינו יכול לומר ששילם יותר מהמחיר.

אם זבין ליה גריוא דארעא במיצעא נכסיה [מוכר לו אדם לחבירו בית סאה של קרקע באמצע נכסיו] ושדות המוכר מקיפים אותו מכל צד, חזינן [רואים אנו] את הקרקע הזאת, אי [אם] עידית היא, אי [אם] זיבורית היא כיון שהיא מיוחדת במינה משום טיבה — זביניה זביני [מכירתו מכירה] ואין בני המיצר של המוכר יכולים לעכב בידו, שהרי אין שדותיהם גובלים ממש בחלקה זו.

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר