כך וכך גברי איכא בהדן [אנשים יש איתנו], כך וכך כלבי איכא בהדן [כלבים יש איתנו], כך וכך זוקתא פסיקא לן [קלעים יש לנו], כלומר, יש לנו הגנה מושלמת, ואתה לא תעיז לקחת מאיתנו. ואזל ושקל מיניה, מאי [והלך הגנב ולקח ממנו, מה] הדין? אמר ליה [לו] : הרי הוליכן למקום גדודי חיה ולסטים, שכן על ידי שהתגרה בגנב גרם לו שיעיז ויתאמץ ויגנוב.

א משנה דיני שומרים ששנינו הם בדרך כלל, ואולם אפשר לעשות בדברים שבממון גם הסכמים מיוחדים. למשל: מתנה שומר חנם עם המפקיד להיות פטור משבועה אם אבד החפץ, וכן השואל מתנה להיות פטור מלשלם בדבר שהוא פטור ממנו, וכגון במתה מחמת מלאכה, או נושא שכר (שומר שכר) והשוכר מתנים להיות פטורין משבועה ומלשלם באונס, לפי שאלה הם הסכמים שבממון, ויכול אדם לוותר על ממונו. אבל בשאר דברים כל המתנה על מה שכתוב בתורה לעשות שלא כדיני התורה — תנאו בטל,

וכל תנאי שיש מעשה בתחילתו, כלומר, שניסוח ההסכם הוא כזה, שבתחילה יש הבטחה (מעשה) ואחר כך נכתב שדבר זה הוא רק בתנאי מסויים, הרי תנאו בטל וההבטחה קיימת. וכל תנאי שאפשר לו לקיימו בסופו, שהוא ניתן לביצוע, אף על פי שהתנה עמו מתחילתו שבפועל נאמר התנאי קודם מעשה, וצריך לקיים את התנאי לאחר מכן, כיון שנכתב כראוי — תנאו קיים. אבל תנאי שאינו ניתן לביצוע בסופו, כיון שנעשה המעשה — התנאי בטל.

ב גמרא על האמור במשנה שיכולים השומרים להתנות ולשנות מחובתם שלפי דין תורה, שואלים: אמאי [מדוע] יהא הדין כך? הלא מתנה על מה שכתוב בתורה הוא ושם נקבע מי שנשבע ומי משלם, וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל!

ומסבירים: הא מני [הלכה זו כשיטת מי היא] — כשיטת ר' יהודה היא, שאמר: אם התנה בדבר שבממון — תנאו קיים. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: האומר לאשה "הרי את מקודשת לי על מנת שאין ליך (לך) עלי לתת לך שאר (מזונות) כסות (לבוש) ועונה (תשמיש) "— הרי זו מקודשת אבל תנאו שהתנה בטל, אלו דברי ר' מאיר. ור' יהודה אומר: אם התנאי בדבר שבממון (כגון שאר וכסות) — תנאו קיים.

ומקשים: ומי מצית מוקמת לה [והאם יכול אתה להעמיד, לפרש, אותה את משנתנו] כשיטת ר' יהודה? אימא סיפא [אמור את סופה של המשנה] ששנינו: כל המתנה על מה שכתוב בתורה — תנאו בטל, ואם כן אתאן [הגענו] לפיכך לשיטת ר' מאיר! ומתרצים: הא לא קשיא [דבר זה אינו קשה]; לעולם תפרש שמשנתנו כר' יהודה היא, וסיפא [וסופה] מדובר בדבר שאינו של ממון.

ומקשים עוד: אימא סיפא [אמור את סופה של המשנה]: כל תנאי שיש בו מעשה בתחילתו — תנאו בטל, מאן שמעת ליה דאית ליה הא סברא [מי שמעת אותו שיש לו, שהוא סובר, סברה זו] — ר' מאיר, דתניא [שכן שנינו בברייתא]: אבא חלפתא איש כפר חנניא אמר משום (משמו של) ר' מאיר: אם היה תנאי קודם למעשה — הרי זה תנאי ודבריו קיימים, ואם היה המעשה קודם לתנאי — אינו תנאי.

אלא, עלינו לחזור בנו מן ההסבר הקודם ולומר כי המשנה כולה כשיטת ר' מאיר היא, ומשום מה אין השומר משלם או נשבע למרות שכתוב בתורה כי שאני הכא דמעיקרא [שונה כאן שמתחילה] לא שעבד נפשיה [עצמו] לקבל עליו דין שומר הכתוב בתורה, שמראש אמר שאינו מתחייב להיות כשומר חנם או שומר שכר הכתוב בתורה.

תנא [שנה החכם בתוספתא]: כשם שמתנה שומר לפטור עצמו, כך גם להיפך — ומתנה שומר שכר להיות כשואל, שמקבל על עצמו אחריות בכל מה ששואל מתחייב בו. ושואלים: במאי [במה] כיצד נעשית התחייבות זו? האם רק בדברים, באמירה בלבד?! אמר שמואל: לא, אלא בשקנו מידו כשעושים מעשה של קנין, שרק על ידי זה חלה ההתחייבות.

ור' יוחנן אמר: אפילו תימא [תאמר] כי מדובר באופן שלא קנו מידו בכל זאת נקנית ההתחייבות לגמרי כי בההיא הנאה דקא נפיק ליה קלא דאיניש מהימנא [באותה הנאה שנהנה שיוצא עליו קול שאדם נאמן] הוא — גמיר ומשעבד נפשיה [גומר ומשעבד עצמו] בהבטחה בלבד, ואיננו צריך שיעבוד בדרך קנין.

ג שנינו במשנה: וכל שאפשר לו לקיימו בסופו גם אם התנה עמו מתחילתו — תנאו קיים. אמר רב טבלא אמר רב: זו דברי ר' יהודה בן תימא, אבל חכמים אומרים: אף על פי שאי אפשר לו לקיימו בסופו והתנה עליו מתחילתו — תנאו קיים.

דתניא [שכן שנינו בברייתא], אמר לאשה: "הרי זה גיטך על מנת שתעלי לרקיע" או "על מנת שתרדי לתהום", או "על מנת שתבלעי קנה של מאה אמה", או "על מנת שתעברי את הים הגדול ברגליך"; אם נתקיים התנאי ועשתה מה שאמר לה לעשות — הרי זה גט, לא נתקיים התנאי — אינו גט. וכמובן, תנאי כזה אי אפשר לקיימו, אבל לדעת תנא קמא יש לתנאי זה תוקף.

ר' יהודה בן תימא אומר: כזה — גט, כלומר, התנאי איננו תופס, והגט חל למרות שלא נתקיים התנאי. כי כלל אמר ר' יהודה בן תימא: כל שאי אפשר לו לקיימו בסופו, כלומר, תנאי שאיננו ניתן למילוי כלל והתנה עליו אפילו מתחילתו — אינו אלא כמפליגה בדברים וכשר, שתנאו הוא רק כדברי הבאי, ואינם מחייבים.

אמר ר' נחמן אמר רב: הלכה כשיטת ר' יהודה בן תימא. אמר רב נחמן בר יצחק: מתניתין נמי דיקא [משנתנו גם כן מדוייקת] כשיטה זו, דקתני [ששנה בה]: כל שאפשר לו לקיימו בסופו והתנה עליו מתחילתו — תנאו קיים, ונדייק מכאן: הא [הרי] אי אפשר לו לקיימו — משמע שתנאו בטל. ומעירים: אכן, שמע מינה [למד מכאן] שכן הוא, וסתם משנתנו כר' יהודה בן תימא.

א משנה השואל את הפרה ושאל בעליה עמה, שגם ביקש מבעלי הפרה שיבואו ויסייעו לו בעבודתו, או שכר בעליה עמה, ששכר את בעל הפרה לעבודתו, או שאל את הבעלים או שכרן ואחר כך שאל את הפרה, בכל מקרה כזה אם מתה הפרה — פטור. למרות שבדרך כלל שואל חייב לשלם גם עבור אונס מיתה, שנאמר: "אם בעליו עמו לא ישלם" (שמות כב, יד).