סקר
כמה לומדי דף יומי יש במשפחתך הקרובה?






 

פירוש שטיינזלץ

דברי ר' שמעון בן אלעזר. שהיה רבי שמעון בן אלעזר אומר: אם בדרך הילוכה ניטלהאומר לו: הרי שלך לפניך, ואם לאחייב להעמיד לו חמור.

ושואלים: ומי מצית מוקמת לה [האם יכול אתה להעמיד אותה] את הברייתא הזו כולה כשיטת ר' שמעון בן אלעזר? והא קתני רישא [והרי שנה בראשה] של הברייתא: השוכר את החמור והבריקה או שנשתטתה, אומר לו: הרי שלך לפניך. ואילו ר' שמעון בן אלעזר אמר בברייתא אחרת: השוכר את החמור לרכוב עליה והבריקה או שנשתטתהחייב להעמיד לו חמור!

אמר רבה בר רב הונא: אין זו סתירה, כי לרכוב עליה שאני [שונה], משום שלצורך זה נחוץ חמור שהילוכו יציב, וחמור שחלה הרי הוא לענין זה כמת. והעיר רב פפא: ואם לקחו לשים עליו כלי זכוכיתכלרכוב עליה דמי [נחשב], שהרי גם כלי זכוכית צריכים חמור שהלוכו יציב, שלא יפול המשא ממנו.

א אמר רבה בר רב הונא אמר רב: השוכר את החמור לרכוב עליה ומתה לו בחצי הדרךנותן לו שכרו של חצי הדרך, ואין לו עליו אלא תרעומות, שצריך לטרוח ולחפש חמור אחר.

ושואלים: היכי דמי [כיצד בדיוק הדבר]? אי דשכיח לאגורי [אם שמצוי, ניתן לשכור] חמור אחר — תרעומות מאי עבידתיה [תרעומת מה מעשיה], מה טיבה כאן? ישכור חמור אחר, ואין בכך כל הפסד! אי [אם] שלא שכיח לאגורי [מצוי לשכור] חמור — אגרא בעי למיתב ליה [שכר היה צריך לתת לו] למשכיר? הרי אינו יכול להוביל את משאו!

ומשיבים: לעולם תפרש שלא שכיח לאגורי [מצוי לשכור], ומשום דאמר ליה [שאומר לו] בעל החמור: אילו בעית למיתי [היית רוצה להגיע] עד הכא [כאן] — וכי לאו אגרא בעית למיתב [לא שכר היית צריך לתת]? אם כן, תשלם אתה שכרי עד המקום שהגעת אליו!

ושואלים עוד: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]? אי [אם] שאמר לו ליה [לו] המשכיר: "חמור סתם אני משכיר לך "הא [הרי] חייב להעמיד לו חמור אחר, שהרי אמר שמשכיר לו חמור, ואם אין חמור זה — יתן לו אחר. אי [אם] שאמר ליה [לו] "חמור זה אני משכיר לך "— הרי החמור הזה משועבד לשכירות זו, ואם יש בדמיה של הנבילה כדי ליקח (לקנות) — חמור אחר יקח!

ומשיבים: לא צריכא [נצרכה] אלא בשאין בדמיה כדי ליקח חמור אחר. ושואלים: גם אז, אם יש בדמיה כדי לשכור חמור אחר — ישכור חמור אחר, וימשיך במסעו, ומדוע יש מקום לתרעומת? ומשיבים: רב הולך בענין זה לטעמיה [לטעמו, לשיטתו], שאמר רב: לא מכלינן קרנא [אין אנחנו מכלים את הקרן] את גוף הממון, כדי לשלם עבור שכירות. ולכן אין רשות לשוכר למכור את הנבילה, שלא תכלה הקרן — כל דמי החמור.

דאתמר [שנאמר] שנחלקו אמוראים בבעיה זו: השוכר את החמור ומתה לו בחצי הדרך. אמר רב: אם יש בדמיה של הנבילה כדי ליקח חמור אחר — יקח, אבל יש בדמיה רק כדי לשכוראל ישכור. ושמואל אמר: אף לשכורישכור.

ושואלים: במאי קמיפלגי [במה, באיזה עקרון, נחלקו]? ומשיבים, רב סבר [סבור]: לא מכלינן קרנא [אין אנו מכלים את הקרן], את גוף הממון, ומכיון שעכשיו הנבילה היא גוף הממון — אין להוציא אותה על שכירות, שבסופו של דבר לא ישאר ממנה דבר לבעלים. ושמואל סבר [סבור]: אף מכלינן קרנא [מכלים אנו את הקרן].

מיתיבי [מקשים] על כך, ממה ששנו חכמים, שאם נתן אדם לחבירו כמשכנתא אילן, והמלוה יאכל מפירותיו עד שתשתלם על ידי כך ההלוואה, ובינתים יבש האילן או שנקצץשניהם, גם הלווה וגם המלוה אסורין בו להשתמש בגופו. אלא כיצד יעשה? ילקח (ייקנה) בו במה שיש באילן היבש הזה קרקע, והוא, המלוה שקיבל את האילן, אוכל פירות מקרקע זו. ומסיקים: והא הכא [והרי כאן] כיון דכי מטי [שיבוא] היובל קא הדרא ארעא למרה [תחזור הקרקע לבעליה] הראשונים, וקא כליא קרנא נמצא שכלתה הקרן], שהרי האילן הזה הושקע בדבר שבסופו כלה לגמרי, משמע שמכלים את הקרן!

ומשיבים: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים]דזבין ליה לשתין שנין [שקנה אותה קרקע לששים שנה]. שאמר רב חסדא אמר רב קטינא: מנין למוכר שדהו לששים שנה או לכל זמן קצוב אחר שאינה חוזרת ביובלשנאמר: "והארץ לא תמכר לצמיתת" (ויקרא כה, כג). מי, איזו מכירה אסורה — במקרה שאם אין שם יובל — היתה נצמתת, ואם יש שם יובלאינה נצמתת. יצתה (יצאה) זו, שנמכרה לזמן קצוב, שאף על פי שאין שם יובלאינה נצמתת. ולענייננו כיון שקנה קרקע לזמן קצוב — אין יובל חל עליה.

ומקשים: וסוף סוף, לכי מטו שיתין שנין [כאשר יגיעו שישים השנים]קא הדרא ארעא למרה, וקא כליא קרנא [תחזור האדמה לבעליה, ונמצא שכלתה הקרן]! ומשיבים: אלא, הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים]בזמן שאין היובל נוהג, ואז אפשר לקנות קרקע לצמיתות. ומעירים: הכי נמי מסתברא [כך גם כן מסתבר] לומר, דאי סלקא דעתך [אם עולה על דעתך לומר] שמדובר כאן בזמן שהיובל נוהג, והברייתא סבורה כי מכלינן קרנא [שמכלים את הקרן], מדוע לעשות את העיסקה המורכבת הזו? נצלחיה לציבי ונשקליה [שיחתוך את העץ לעצים קטנים יותר לצורך הסקה ויקח אותו] וימכרנו מיד!

ומשיבים: אי [אם] משום הא [זה]לא קשיא [אינו קשה], כי אפשר לומר זמנין דשלמו שני [לפעמים נגמרות שנות המשכנתא מקמי [לפני] היובל, ויקבל בעל האילן בחזרה את הקרקע לזמן ידוע ואם כן אינו הכרח שתכלה הקרן. אי נמי דמטו ליה זוזי ופריק לה [או גם שמגיעים לו כספים לבעל הקרקע ופודה אותה] ארבע או חמש שנין מקמי [שנים לפני] היובל ונמצא שהקרן לא כלתה, שהרי עכשיו נשאר בידו כסף.

ג תנו רבנן [שנו חכמים]: השוכר את הספינה וטבעה לה בחצי הדרך, ר' נתן אומר: אם נתן כבר השוכר כסף עבור הספינה — לא יטול בחזרה, ואם לא נתןלא יתן.

ושואלים: היכי דמי [כיצד בדיוק היה] החוזה? אילימא [אם לומר] שאמר המשכיר שנותן לו "ספינה זו" ואמר השוכר שהוא מוביל "יין סתם", אם כן אם נתן אמאי [מדוע] שלא יטול בחזרה את ממונו? נימא ליה [שיאמר לו]: הב [תן] לי ספינתא, דאנא מייתינא חמרא [את האניה, שאני אוביל בה את היין] וכיון שאבדה האניה — החזר לי את מה ששילמתי, שאוכל להוביל יין זה או יין אחר. אלא תאמר שמדובר שהמשכיר אמר לו "ספינה סתם" ואמר השוכר שהוא מוביל "יין זה", אם לא נתן אמאי [מדוע] לא יתן את שכרו?

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר