ואסורים באכילה לזרים. והן נכסי כהן, שהם נחשבים לכל דבר כרכושו, שרשאי למכור אותם לכהן אחר, או לקדש בהם אשה, ועולים (מתבטלים) אם נתערבו בפירות אחרים, ואינם בטלים ברוב בלבד אלא באחד ומאה, וטעונין לפני אכילתם רחיצת ידים. ואם היה טמא — טבילה והערב שמש, (שאסור בהם עד אחר שתשקע החמה), הרי דינים אלו בתרומה ובכורים, מה שאין כן במעשר.

ונדייק: מאי [מה פירוש] "מה שאין כן במעשר" — לאו [האם לא] מלמד מכלל הדברים שהמעשר בטיל ברובא [בטל ברוב]? ואולם אם איתא [יש] מקום לדברי חזקיה, אם כן מעשר הוה ליה [הריהו] דבר שיש לו מתירין. שהרי יכול להתיר כמות קטנה של מעשר אגב מעות אחרות, וכלל הוא: כל דבר שיש לו מתירין בכל אופן שהוא, אפילו באלף לא בטיל [בטל]!

ודוחים: וממאי [וממה, מדוע] מסיק אתה שכוונת הדברים "מה שאין כן במעשר" כוונתו דבטיל ברובא [שבטל ברוב]? דלמא [שמא] הכוונה היא שהמעשר שונה מתרומה שהוא לא בטיל [בטל] כלל! ומשיבים: לא מצית אמרת הכי [אין אתה יכול לומר כך], שכן ברשימה זו שלגבי תרומה, חומרי [את החומרות] שבתרומה – קתני [שנה] קולי [את הקולות] שבתרומה לא קתני [שנה], ומן הסתם כוונת ברייתא זו להדגיש צדדים חמורים שיש בתרומה, לעומת ההקלה שיש במעשר, ולא להיפך. ומקשים: והא קתני [והרי שנה] שם: והן נכסי כהן, הרי שמנה לא רק חומרות של תרומה, אלא גם קולי תרומה!

ודוחים: מעיקר הענין לא סלקא דעתך [יכול לעלות על דעתך], דתניא בהדיא [שכן שנינו בברייתא מפורשת]: מעשר שני בטיל ברובא [בטל ברוב]. ובאיזה מעשר שני אמרו — במעשר שני שאין בו שוה פרוטה, ושנכנס לירושלים ויצא. ומעתה נשאל שוב: ואם איתא [יש] מקום לדברי חזקיה, אם כן, וניחל ליה [ושיחלל אותו] על מעות הראשונות! ומשיבים: מדובר כאן באופן שעדיין לא פריק [פדה] אותו אדם את מעשרו, ולכן אין בידו מעות מעשר לצרף להן. ושואלים: וניתי

מעשר דאית ליה ונצטרפינהו [ויביא מעשר אחר שיש לו ויצטרפנו]! ומשיבים: דאורייתא ודרבנן לא מצטרפי [דבר מן התורה ומדברי חכמים אינם מצטרפים] יחד. שמן התורה אף מעשר בטל ברוב, ואין לכך עוד קדושה מן התורה, ומעשר גמור שחילל — מן התורה הוא.

ושואלים: וניתי [ושיביא] לשם כך מעשר שני דמאי, שהוא מעיקרו מדברי חכמים, ויצטרפו! ומשיבים: אין עושים כן לכתחילה, דלמא אתי לאתויי [שמא יבוא להביא] מעשר ודאי. לפי שבכל ענין כמעט, נוהגים בדמאי כפי שנוהגים בוודאי.

ושואלים: וניתי [ושיביא] שתי פרוטות, ונחלל עלייהו [ויחלל עליהן] מעשר ששוויו פרוטה ומחצה, ונחלל מעט המעשר האי [הזה] על חצי הפרוטה היאך יתירא [הזו היתירה]. ודוחים: מי סברת [האם סבור אתה] כי מעשר ששוויו פרוטה ומחצה, תפסה [תופס], ומתחלל על שתי פרוטות? לא. כך הוא הדבר להלכה: שווה פרוטה אחת תפסה [תופסת] קדושה רק כדי פרוטה, וחצי פרוטה לא תפסה [אינה תופסת] כלל. ואם כן הדר הויא ליה [חוזר הדבר ונעשה] הבדל בין דאורייתא ודרבנן [דבר שמן התורה ושמדברי חכמים]. ודאורייתא ודרבנן לא מצטרפי [ודבר מן התורה ושל דברי חכמים אינם מצטרפים].

ושואלים: אם כן וניתי [ושיביא] איסר שהוא מטבע אחד גדול (בן שמונה פרוטות), ויפדה בו מעשר שני קרוב לערכו, והכל יתחלל יחד! ומשיבים: חוששים אנו דלמא אתי לאתויי [שמא יבוא להביא] פרוטות, ואז לא תתחלל קדושת המעשר על מחצית פרוטה, ונמצא שלא הועיל כלום.

בברייתא שהבאנו נאמר כי מדובר במעשר שני ושנכנס לירושלים ויצא. ויש לשאול: ואמאי [ומדוע] בכלל צריך לדבר על ביטולו ברוב, וליהדר ונעייליה [ושיחזור ויכניסנו] לירושלים, ויאכלנו שם! ומשיבים: מדובר בשנטמא מעשר זה חוץ לירושלים. ושואלים: ואם כן ונפרקיה [ושיפדנו], שהרי אמר ר' אלעזר: מנין למעשר שני שנטמא, שפודין אותו