סקר
כמה לומדי דף יומי יש במשפחתך הקרובה?






 

פירוש שטיינזלץ

ויש לו עליו אונאה.

ומסבירים: קנהאף על גב [אף על פי] שלא משך, שמ כיון שלא קפיד [הקפיד] על הסכום — הרי הוא קנה, כיון דכי חליפין דמי הדבר נחשב כעין חליפין], ויש לו עליו אונאה כי "מכור לי באלו" קאמר ליה [אמר לו], שהיתה כאן לשון מכר, ומכר פירושו במחיר מקובל. ואילו רב אבא אמר רב הונא סבור כי אם אמר "מכור לי באלו"קנה, ואין לו עליו אונאה, שעשה כאן כקנין חליפין גמור. ומעתה באים לדון בפרטי הלכות אלה.

פשיטא [פשוט, מובן מאליו] שדמים ואין מקפיד עליהן, כלומר, כשמוכר דבר בדמים, אבל איננו מקפיד עליהם שיהא המחיר מדוייק כערך הקניה — הא קאמרינן דקני [הרי אמרנו שהוא קונה] מיד, שכחליפין דמו [הם נחשבים]. עשה חליפין ומקפיד עליהן שיהא הערך שווה, מאי [מה יהא הדין]?

אמר רב אדא בר אהבה: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר ממה ששנינו: הרי שהיה תופש פרתו ועומד, ובא חבירו ואמר לו: פרתך למה עומדת כאן? אמר בעל הפרה: לחמור אני צריך. ואמר החבר: יש לי חמור שאני נותן לך. והוא שאל: פרתך בכמה. ענה לו בעל הפרה: בכך וכך. ושאל בעל הפרה: חמורך בכמה? וענה בעל החמור בכך וכך.

אם משך בעל החמור את הפרה, ולא הספיק בעל הפרה למשוך את החמור עד שמת החמורלא קנה בעל החמור את הפרה, אף שלכאורה היה כאן קנין חליפין, ובחליפין כשצד אחד מושך את החפץ נגמר בכך הקנין כולו.

שמע מינה [למד מכאן] כי חליפין ומקפיד עליהןלא קנה. שהרי כאן לא הסתפקו בהחלפת פרה בחמור, אלא העריכו את שוויים של אלה, כיון שמקפידים על הערך אין הקנין נגמר עד שימשכו שניהם.

אמר רבא: אטו [האם] חליפין שבתורה בשופטני עסקינן, דלא קפדי [בטפשים בשוטים עוסקים אנו, שאין הם מקפידים כלל על הערך], ובלבד שיחליפו חפצים? אלא בכל חליפין מיקפד קפדי [מקפידים] ו"קנה" ששנינו משמעו שבקנין נגמרו החליפין, ואת המחיר ישלים אחר כך. והכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — כגון שאמר ליה [לו]: הרי לך חמור בפרה וטלה, ומשך את הפרה ועדיין לא משך את הטלה, שלא הוה ליה [היתה] כאן עדיין משיכה מעליא [מעולה, גמורה].

אמר מר [החכם] בענין שעסקנו בו קודם "מכור לי באלו"קנה ויש לו עליו אונאה. ושואלים: לימא סבר [האם לומר על בסיס הלכה זו שסבור] רב הונא שמטבע נעשה חליפין?

ודוחים: לא, רב הונא סבר לה [סבור הוא] כשיטת ר' יוחנן שאמר: דבר תורה מעות קונות. ומפני מה אמרו משיכה קונהגזירה שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה. וכיון שרק גזירת חכמים היא, מלתא דשכיחא [דבר שמצוי]גזרו בה רבנן [בו חכמים], ומלתא דלא שכיחא [ודבר שאינו מצוי]לא גזרו בה רבנן [בו חכמים], ומכירה בצורה זו שהיא כעין חליפין — אינה שכיחה, ונשארה כדין תורה, שמעות קונות. אמר ליה [לו] מר הונא בריה [בנו של] רב נחמן לרב אשי: אתון, הכי מתניתו לה [אתם, כך אתם שונים לומדים] את הענין הזה, אנן הכי מתנינן לה [אנחנו כך שונים את הענין], כלומר, לא כמסקנה, אלא במפורש: וכן אמר רב הונא: אין מטבע נעשה חליפין.

א כיון שדובר בקנין חליפין, שאלו: במה קונין, כלומר, מה הוא האופן המקובל שבו מחזיקים חפץ מסויים כדי שיתקיים בכך קנין חליפין?

רב אמר: קונים בכליו של קונה. כלומר, הקונה נותן למוכר חפץ, וכאשר המוכר מושך את החפץ וקונה אותו לעצמו נגמרה על ידי כך פעולת הקנין. וטעמו — דניחא ליה [שנוח לו] לקונה דלהוי [שיהא] המקנה כקונה את החפץ כי היכי דלגמר ולקני ליה [כדי שיגמור בלבו ויקנה לו]. ולוי אמר: קונים בכליו של מקנה, שהוא נותן את החפץ שימשכנו הקונה, כדבעינן למימר לקמן [כפי שאנחנו רוצים לומר לפנינו, בהמשך הדיון].

אמר ליה [לו] רב הונא מן המקום דסקרתא לרבא: ולשיטת לוי שאמר שקונים בכליו של מקנה, אם היה זה מקרה של קנין קרקע בחליפין הא קא קני ארעא [הרי נמצא שקנה קרקע] אגב גלימא [אגב גלימה], שהרי הקונה מושך את הגלימה וקונה אותה, ואגב כך נקנית לו גם הקרקע, ואם כן הוו ליה [הרי זה] מקרה שבו נכסים שיש להן אחריות (כגון קרקע) ונקנים עם נכסים שאין להן אחריות. ואנן איפכא תנן [ואנו ההיפך שנינו במשנה]: נכסים שאין להן אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות!

אמר ליה [לו]: אי הוה [אילו היה] לוי שהקשית עליו הכא [כאן], הוה מפיק לאפך פולסי דנורא [היה מוציא אליך שבטים של אש] להלקותך בהם, על השאלה הבלתי הוגנת! מי סברת גלימא [האם סבור אחה שבשעת הקנין גלימה] ממש הוא מקנה ליה [לו]? אינו כן, אלא בההיא [באותה] הנאה דקא [שהוא] מקבל מיניה [ממנו] — הריהו גמר ואקני ליה [גומר ומקנה לו], שאין קבלת החפץ כקניית שאר הנכסים בקניין אגב, אלא שעשה קנין ומקנה גם דברים אחרים.

ומעירים, מחלוקת רב ולוי היא כתנאי מחלוקת תנאים] שנחלקו כבר בשאלה זו: שהכתוב אומר "וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו" (רות ד, ז). ומסבירים: "גאולה" זו מכירה, וכן הוא אומר: "לא ימכר ולא יגאל" (ויקרא כז, כח). "תמורה"זו חליפין, וכן הוא אומר "לא יחליפנו ולא ימיר אתו" (שם י).

בהמשך נאמר "לקים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו", ויש לברר מי נתן למי? ומשיבים: בועז הקונה נתן לגואל שהוא המקנה המוכר שכך נעשה קנין. ר' יהודה אומר: גואל נתן לבועז, ואם כן נמצא שהיתה כבר מחלוקת תנאים בכליו של מי נעשה הקנין.

ב תנא [שנה] החכם: קונין קנין חליפין בכלי אף על פי שאין בו שוה פרוטה. אמר רב נחמן: לא שנו שדי לקנין חליפין אף דבר שאינו שווה פרוטה, אלא בכלי שבו עושים חליפין, אבל בפירי [בפירות]לא. רב ששת אמר: אפילו בפירות. ומסבירים: מאי טעמא [מה הטעם] של רב נחמןאמר קרא [הכתוב] "נעלו" (רות ד, ז) ומכאן נלמד: נעלאין [כן], וכל דבר הדומה לנעל שהוא כלי, מידי אחרינא [דבר אחר] שאיננו כלי — לא נעשה בו קנין.

מאי טעמיה [מה טעמו] של רב ששתאמר קרא [הכתוב]: "לקים כל דבר" (שם). ושואלים: לרב נחמן נמי [גם כן], הכתיב [הרי נאמר] "לקים כל דבר"! ומשיבים: הכתוב ההוא כוונתו: לקים כל דבר, שנקנין כל הדברים במנעל. ושואלים מצד אחר: ורב ששת נמי [גם כן] הכתיב [הלא נאמר] "נעלו"! ומשיבים: אמר [יכול היה לומר] לך רב ששת, כך יש ללמוד מכאן: מה נעלו דבר המסויים שהוא שלם ומוגדר לעצמו אף כל דבר המסויים, לאפוקי [להוציא] חצי רמון וחצי אגוז שאין הם בגדר דבר מסויים ולכך לא עושים בכעין זה קנין חליפין, ואולם ברימון ואגוז שלם אכן אפשר לעשות.

אמר רב ששת בריה [בנו של רב אידי: כמאן כתבינן האידנא דעת מי כותבים אנו כיום] בשטרות, שנעשה הקנין "במנא דכשר למקניא ביה" ["בכלי הכשר לקנות בו"]. ומסבירים: "במנא" ["בכלי"] מדגישים זאת כדי לאפוקי [להוציא] מדברי רב ששת שאמר קונין בפירות. "דכשר" — הרי זה בא לאפוקי [להוציא] מדעת שמואל, שאמר קונין

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר