אסור ללוות דנר בדינר, שמא יתייקרו ונמצא משלם ריבית.

ומעתה נברר: דינר דמאי [של מה]? אילימא [אם תאמר] דינר של כסף בדינר של כסף, לגבי, בפני נפשיה [עצמו] מי איכא למאן שאמר לאו טבעא הוי [האם יש מי שאומר שאיננו מטבע]? אלא פשיטא [פשוט] שאמר שאין ללוות דינר של זהב בדינר של זהב, ומעתה נברר: ולמאן [ולשיטת מי]? אי [אם] לפי שיטת בית הלל — הא אמרי טבעא הוי [הרי אומרים הם מטבע הוא], אלא לאו [האם לא] — לדעת בית שמאי, ושמע מינה [ולמד מכאן] כי ר' יוחנן הוא שאמר, אין מחללינן [אין מחללין] על דינרי זהב, שלדעתו אינם נחשבים כמטבע גמורה.

ודוחים: לא, לעולם אימא [אומר] לך כי ר' יוחנן הוא שאמר מחללינן [מחללים אנו] על דינרי זהב, ושאני [ושונה] דין הלואה כיון שלענין מקח וממכר שויוהו רבנן כי פירא [עשו אותו, את דינר הזהב, חכמים כמו פרי], דאמרינן [שאנו אומרים]: איהו ניהו דאוקיר וזיל [הוא הוא שהתייקר והוזל] וכפי שאמרנו הזהב קונה את הכסף, ולגבי דיני הלואה בריבית נמי פירא הוי [גם כן כפרי הוא] ויש בו חשש ריבית.

ומעירים: הכי נמי מסתברא [כך גם כן מסתבר] לומר שזו דעתו של ר' יוחנן, דכי אתא [שכאשר בא] רבין מארץ ישראל לבבל אמר בשם ר' יוחנן: אף על פי שאמרו אסור ללוות דינר בדינר, אבל מחללין מעשר שני עליו, ואם כן שמע מינה [למד מכאן] במפורש שר' יוחנן הוא שאמר שמחללים.

ומעתה שבים לעצם הבעיה בדבר חילול מעשר של זהב תא שמע [בא ושמע] פתרון לבעיה ממה ששנינו במשנה: הפורט סלע ממעות מעשר שני שרוצה לצרף כספים קטנים למטבעות גדולים יותר, בית שמאי אומרים: בכל הסלע מחליף למעות כסף, ובית הלל אומרים: בשקל (חצי סלע) כסף, בשקל פורט למעות קטנות יותר. ומעתה, השתא [עכשיו] לדעת בית שמאי אפילו לגבי פריטי [פרוטות] של נחושת אמרו הם כי מחללינן [מחללים אנו] עליהם את פירות המעשר, לגבי דהבא מיבעיא [לגבי זהב נצרכה לומר] שמחללין? ודוחים: שאני פריטי, באתרא דסגיין חריפי [שונות הפרוטות, שבמקום שהן מהלכות הן חריפות, עוברות לסוחר] יותר ממטבע כסף].

א לישנא אחרינא [לשון אחרת] אמרי לה [אומרים אותה], את מחלוקת ר' יוחנן וריש לקיש, בצורה שונה. חד [אחד מהם] אמר שהמחלוקת היא בסלעין על דינרים, שבית שמאי סברי [סבורים] שמה שנאמר בכתוב "וצרת הכסף" (דברים יד, כה) כוונתו כסף ראשון ולא כסף שני, כלומר, אותו כסף עצמו שנתקבל עבור חילול פירות המעשר הוא הכסף שצריך להביא לירושלים, ואין להחליף כסף זה באחר.

ובית הלל סברי [סבורים] כיון שנאמר "הכסף", וגם "כסף", ריבה הכתוב, בחזרה זו, ללמד שמותר להביא לירושלים אפילו כסף שני. אבל פירות על דינרין — דברי הכל מחללינן [מחללים אנו], דאכתי [שעדיין] כסף ראשון הוא, ומותר לחלל את הפירות בכל סוג כסף.

וחד [אחד מהם] אמר כי אף בפירות על דינרין נמי [גם כן] מחלוקת היא אם מותר בכסף דווקא או גם בזהב.

ושואלים: ולמאן דאמר [ולשיטת מי שאומר] שבסלעין על דינרין מחלוקת, אדמיפלגי [עד שהם חלוקים] בסלעין על דינרין, לפלגי [שיחלקו] במקרה יסודי יותר וברור יותר בסלעין על סלעין, שהרי לשיטת האוסרים גם דבר זה אסור!

ומשיבים: אי אפלגי [אם היו חלוקים] בסלעין על סלעין, הוה אמינא [הייתי אומר]: הני מילי [דברים אלה אמורים] דווקא שמחלל סלעין על סלעין, אבל בסלעין על דינרין — מודו להו [מודים להם] בית הלל לבית שמאי, דדהבא [שזהב] לגבי כספא [כסף] פירא הוי ולא מחללינן [כפרי הוא ואין אנו מחללים], על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שלא כן הוא, ואין הבדל.

ומביאים עוד ראיה, תא שמע [בא ושמע] ממה ששנינו במשנה: הפורט סלע של מעשר שני בירושלים עצמה, בית שמאי אומרים: יפרוט ויטול בכל הסלע מעות, ובית הלל אומרים: בשקל לוקח כסף ובשקל לוקח מעות. ומעתה, השתא כספא לגבי פריטי מחללינן [עכשיו הרי, כסף על פרוטות מחללים אנו], ולא אמרינן [ואין אנו אומרים] שגזירת הכתוב היא שיהא זה כסף ראשון ולא כסף שני, לגבי דהבא דחשיב מיניה [זהב שחשוב ממנו, מן הכסף], מי אמרינן [האם אומרים אנו], האם יכולים לומר אז שדווקא כסף ראשון ולא כסף שני?

אמר רבא: מירושלים קמותבת [אתה מקשה]?! שאני [שונה] הדין בירושלים, דכתיב ביה [שנאמר בו] "ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן" (שם כו) שכן בירושלים יכול לעשות בכסף ככל שירצה.

ומציעים עוד: תא שמע [בא ושמע] ראיה ממה ששנינו במשנה נוספת: הפורט סלע ממעות מעשר שני, כלומר, מכסף שנתקבל מחילול פירות המעשר — בית שמאי אומרים: יפרוט ויטול בכל הסלע מעות, ובית הלל אומרים: בשקל יטול כסף ובשקל יטול מעות. והרי זו הוכחה נצחת שהכל מסכימים שמותר להחליף כסף מעשר בכסף אחר!

אלא יש לחזור ממה שהסברנו ולומר דכולי עלמא [לדעת הכל] במה שנאמר "הכסף" כסף ריבה בתורה, ואפילו כסף שני. אלא אי איתמר [אם נאמר] שחלקו ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש הכי איתמר [כך נאמר]: חד [אחד מהם] אמר: מחלוקת בסלעין שמחליפים על דינרין, שבית שמאי סברי [סבורים]: גזרינן [גוזרים אנו] לאסור,