שמע מינה [למד מכאן] כי איתא [יש] בסיס לדברי שמואל, שאמר שמואל: המוכר שטר חוב לחבירו, וחזר ומחלו שבעל השטר הראשון (המוכר) ויתר על החוב המגיע לו מן החייב — מחול השטר, ואין קונה השטר יכול לגבותו עוד, אף כי הוא יכול לתבוע את המוכר לדין על שגרם לו הפסד, ואפילו יורש מוחל. ועל פי הלכה זו, גם אם עשתה האשה קנוניה כזו, כיון שהכתובה היא שטר חוב מן הבעל לאשה, ואם רוצה האשה למחול בכל עת את שעבודה — הזכות בידה.

אביי אמר: אפילו תימא [תאמר] כי ליתיה [אין מקום] לדברי שמואל, הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — בששטר כתובה יוצא מתחת ידה של האשה, שזה ברור שלא מכרה כתובתה ואין מקום לכל אותו חשש. ורבא אמר כנגד דברי אביי: אי [אם] משום שטר כתובה שבידה, הרי מכאן אין ראיה. חיישינן [חוששים אנו] שמא נתן לה שתי כתובות והיא מכרה אחת מהן, ואת השניה היא מראה כעת.

ואביי אמר בדחיית דברי רבא שני טעמים: חדא [טעם אחד]: לשתי כתובות לא חיישינן [אין אנו חוששים], שזוהי אפשרות רחוקה שאין להתחשב בה. ועוד, שבעצם אין לחשוש אף לחשש הראשון, שכן הטוען מחמת שובר שבידו בזמנו טריף [טורף] מן הלקוחות, כלומר, מן הזמן שנחתם בו ולא משעת מסירתו, ולפיכך אם תטרוף האשה — בדין תעשה. ומעירים: כי אביי לטעמיה [לטעמו, לשיטתו] שאמר: עדיו בחתומיו זכין לו, שמשעת חתימת השטר על ידי העדים חלו מיד ההתחייבויות הכתובות בשטר, וזכה בהם מי שנכתב השטר לזכותו.

א משנה מצא איגרות שום, שהם שטרי בית דין ששמו את נכסי הלווה והחליטו לתת אותם למלוה לפרעון הלוואה שלא שולמה. וכן אגרות מזון, שהן שטרי התחייבות שהתחייב בעל לפרנס את בת אשתו מבעלה האחר, או שמצא שטרי חליצה המעידים שאשה מסויימת קיימה מצות חליצה, או שטרי מיאונין, שהם שטרי אישור של בית דין, שקטנה שנישואיה היו רק מדברי חכמים החליטה לבטל נישואיה, ושטרי בירורין, וכל מעשה בית דין שאושר על ידי שטר כתוב — הרי זה יחזיר לאלה שהשטרות נכתבו לצורכם.

מצא שטר בחפיסה (חבילה) או בדלוסקמא (קופסא), או תכריך של שטרות, כלומר, שטרות אחדים כרוכים יחד, או אגודה (חבילה) של שטרות — הרי זה יחזיר. וכמה שטרות נחשבים אגודה של שטרות — שלשה שטרות קשורין זה בזה קרויים אגודה. רבן שמעון בן גמליאל אומר: יש לחלק בין אגודות ותכריכים שונים של שטרות; אם היו אלה שטרות של אחד הלוה משלשה אנשים שונים — יחזיר ללוה, שמסתבר שהלווה הוא שאיבדם, ששלושה שטרות אלה יחד אינם יכולים להיות אצל הלווה. ולהיפך, אם היו שטרות של שלשה הלוים מן האחד — יחזיר למלוה.

מצא אדם שטר בין שטרותיו, שמישהו הפקיד בידו ואינו יודע מה טיבו, כלומר, מי מסרו לו ואם נפרע השטר — יהא מונח עד שיבוא אליהו, ובכח נבואתו יברר מה היה מעשה. אם יש עמהן בין השטרות שמוצא סמפונות (שוברים וביטולים של שטרות) יעשה מה שבסמפונות, שבוודאי כבר ניתן הסימפון וביטל את השטר המקורי.

ב גמרא מתחילה מבררים את פירוש המלים במשנה. מאי [מה פירוש] "שטרי בירורין"? ומסבירים: הכא תרגמו [כאן, בבבל, הסבירו] שהם שטרי טענתא [טענות], שטרות שבהם נכתבו ונתבררו טענותיהם של שני הצדדים המתדיינים. ר' ירמיה בארץ ישראל אמר: זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד, כלומר, שהיו אלה שטרי בוררים שבהם חתם כל צד את מי בחר לו כדיין.

ג שנינו במשנה שכל מעשה בית דין הרי זה יחזיר. מסופר: ההוא גיטא דאשתכח בי דינא [גט אחד שנמצא בבית דינו] של רב הונא, דהוה כתיב ביה [שהיה כתוב בו] שנעשה "בשוירי מתא [העיר] שעל רכיס נהרא [הנהר] ". אמר רב הונא: