בשטרי הקנאה. כלומר, שטר שכתוב בו שהלווה משעבד למלווה נכסיו מתאריך כתיבת שטר זה בין אם ילווה בין אם לא, דהא שעביד נפשיה [שהרי שעבד את עצמו] משעת ההקנאה ולא משעת ההלוואה בפועל, ולכן בדין יכול לטרוף מן הלקוחות.

ושואלים: אי הכי, מתניתין דקתני [אם כך משנתנו ששנה] בה: "אם יש בהן אחריות נכסים — לא יחזיר", ואוקימנא [והעמדנו, הסברנו] זאת כשהחייב מודה, ומשום שמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי, ואתי למטרף [ויבוא לטרוף] מן הלקוחות שלא כדין, אמאי [מדוע] לא יחזיר?

נחזי [נראה] אי [אם] היה זה בשטר הקנאה — הא שעביד ליה נפשיה [הרי שיעבד לו את עצמו] מתאריך כתיבת השטר! אי [אם] היה זה בשטר שהוא לא שטר הקנאה — ליכא למיחש [אין לחשוש] דהא [שהרי] אמרת כי ליכא [שכאשר אין] מלוה בהדיה [עמו] לא כתבינן [כותבים אנו] ללווה אלא שטר הקנאה.

אמר לו רב אסי: אינו כן, אף על גב [אף על פי] דשטרי דלאו [שאלה שטרות שאינם] שטרי הקנאה, כי ליכא [כאשר אין] המלוה בהדיה [עמו] לא כתבינן [אין אנו כותבים], מתניתין [משנתנו] יש להסביר כי כיון שנפל אתרע ליה, וחיישינן דלמא אקרי וכתוב [הורע תוקפו ואנו חוששים שמא הזדמן לו וכתב] בכל זאת שלא כדין.

אביי אמר: עדיו בחתומיו זכין לו, שכאשר חותמים העדים על השטר הרי הם מזכים את השעבוד עבור המלוה, וחל השעבוד מאותו רגע, ואפילו היו אלה שטרי דלאו [שטרות שלא] עשויים להקנאה מפורשת זה דינם.

וטעמו של הדבר — משום דקשיא ליה [שהיה קשה לו] כיון דאמרת בשטרי דלאו [שאתה אומר שבשטרות שאינם] שטרי הקנאה כי ליתיה [כאשר אין] המלוה בהדיה [עמו] לא כתבינן [אין אנו כותבים] שטרות אלה, גם ליכא למיחש דאקרי וכתוב [אין לחשוש שהזדמן וכתב], אלא יש לומר שעצם חתימת השטרות מחייבת.

ומקשים: אלא הא דתנן [זו ששנינו במשנה]: מצא גיטי נשים ושחרורי (שטרי שחרור) עבדים, דייתיקי (שטרי צוואה), שטרי מתנה ושוברים (קבלות) על תשלומים — הרי זה לא יחזיר לבעליהם, שמא כתובים היו ונמלך עליהם כותבם שלא ליתנם. ומעתה יש לשאול: וכי [וכאשר] נמלך עליהם מאי הוי [מה היה בכך]? והא [והרי] אמרת כי עדיו בחתומיו זכין לו, שמיד עם חתימת השטר זכה בו המקבל, ואם כן מדוע לא יחזיר לו?

ומשיבים: הני מילי [דברים אלה ] שזכה המקבל על ידי חתימה, אמורים דווקא היכא דקא מטו לידיה [היכן שהשטרות הגיעו לידו], שאכן נגמרה העיסקה. אבל היכא [היכן, כאשר] לא מטו לידיה [הגיעו לידו] לא אמרינן [אין אנו אומרים].

ושואלים: אלא מתניתין דקתני [משנתנו ששנה בה] מצא שטרי חוב, אם יש בהם אחריות נכסים — לא יחזיר. ואוקימנא [והעמדנו, הסברנו] זאת דווקא כשחייב מודה, ומשום החשש שמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי.

בשלמא [נניח] לשיטת רב אסי שאמר שכותבים שטר ללווה רק בשטרי אקנייתא [בשטרות הקנאה] — מוקי לה בשטרי דלאו אקנייתא, וכדאמרינן [מעמיד, מסביר הוא, אותה, את המשנה, בשטרות שאינם שטרות הקנאה, וכפי שאמרנו], אלא לשיטת אביי, שאמר: עדיו בחתומיו זכין לו, מאי איכא למימר [מה יש לומר], מדוע לא יחזיר שטרות גם אם יש בהם אחריות?

ומשיבים: אמר [יכול היה לומר] לך אביי כי מתניתין היינו טעמא [במשנתנו זה הטעם]: דחייש [שחושש הוא] לפרעון ולקנוניא. שאף שהלווה מודה, אנו חוששים שמא עשו ביניהם הלווה והמלוה קנוניא (הסכם של מרמה) שלאחר שהלווה החזיר את הכסף, יטען המלוה שלא קבל מאומה, ויטרוף קרקעות שמכר הלווה במשך הזמן, וכסף זה יחלקו הלווה והמלוה ביניהם.

ושואלים: ולדעת שמואל, שאמר שלא חיישינן [חוששים אנו] לפרעון ולקנוניא, מאי איכא למימר [מה יש לומר], כיצד נפרש את משנתנו? הניחא אי סבר לה [זה נוח אם סבור הוא] כשיטת רב אסי שאמר שרק בשטרי הקנאה כותבים שטר ללווה בלא המלוה — מוקי מתניתין בשטרי דלאו [יעמיד את משנתנו בשטרות שאינם] שטרות הקנאה. אלא אי סבר [אם סבור הוא] כשיטת אביי שאמר עדיו בחתומיו זכין לו, מאי איכא למימר [מה יש לומר]?

ומשיבים: שמואל מוקי למתניתין [מעמיד, מסביר את משנתנו] כשאין החייב מודה, ולכן אינו מחזיר.

ושואלים: אי הכי [אם כך] שאין החייב מודה, כי [כאשר] אין בהן אחריות נכסים אמאי [מדוע] יחזיר? נהי דלא גבי מן משעבדי [אם אמנם שאינו גובה מנכסים משועבדים], ואולם מבני חרי [חורין] הלא מגבי גבי [הוא גובה] שנוטל מנכסי הלווה, כאשר טוען הוא שכבר שילם!

ודוחים: שמואל לטעמיה [לטעמו, לשיטתו] שאמר שמואל, אומר היה ר' מאיר: שטר חוב שאין בו אחריות נכסים — אין גובה בו לא ממשעבדי [מנכסים משועבדים] ולא מבני חרי [חורין], ולכן יכול להחזיר אותו.

ושואלים: וכי מאחר שאינו גובה אמאי [מדוע] יחזיר? מה תועלת בשטר כזה? אמר ר' נתן בר אושעיא: יחזיר את השטר לצור על פי צלוחיתו של מלוה, שיוכל המלוה להשתמש בו כנייר בלבד.

ושואלים: ונהדריה להו [ונחזיר אותו] ללוה לצור על פי צלוחיתו של לוה! שאם ערכו רק כנייר בלבד מדוע לא נחזירנו ללווה! ומשיבים: לוה הוא