אבל אם אסר את נכסיו על בנו במפורש בחייו ובמותו, הרי אף אם מת — לא יירשנו, שאינו רשאי ליהנות מן הנכסים, ויחזיר, כלומר, יתן את חלקו בירושה לבניו או לאחיו, ואם אין לו מה לאכול כאשר הוא מחזיר — לוה מאחרים ויתפרנס מכסף זה ובעלי חוב באים ונפרעים את חובם מחלקו בירושה, שהרי עליהם לא נאסר.

א גמרא על האמור במשנה שהגוזל את אביו משלם קרן וחומש ליורשי אביו אמר רב יוסף: אפילו לארנקי (ארנק, קופה) של צדקה יתן את הסכום אם לא מצא יורש לאביו או שאינו רוצה לתת לו. אמר רב פפא: וצריך שיאמר כאשר הוא נותן לצדקה, או למטרה אחרת: "זה גזל אבי" ואותו הוא מחזיר.

ב ושואלים לגופה של המשנה: אמאי [מדוע] צריך לעשות כן ולהוציא מידיו את הגזילה? נמחליה לנפשיה [שימחול אותו, את הגזל, לעצמו], שכיון שהוא עצמו היורש, יכול הוא למחול אותו! מי [האם] לא תנן [שנינו] במשנה לעיל (בבא קמא קג,א) בענין גזלן שנשבע ולאחר מכן הודה: מחל לו על הקרן ולא מחל לו על החומש? אלמא [מכאן] שהחפץ הגזול בר [בן] מחילה הוא ומדוע לא ימחל לעצמו!

אמר ר' יוחנן, לא קשיא [אין זה קשה]: הא [זאת המשנה שלמעלה] היא שיטת ר' יוסי הגלילי שיכול למחול, הא [זאת משנתנו] היא שיטת ר' עקיבא שאינו יכול למחול; ומה עניינה של מחלוקתם?

— דתניא [שכן שנינו בברייתא] על הכתוב: "ואם אין לאיש גאל להשיב האשם אליו האשם המושב לה' לכהן" (במדבר ה, ח) — וכי יש אדם בישראל שאין לו גואלים, קרובים היורשים אותו? הרי כל אדם מישראל הוא מצאצאי יעקב אבינו, וממילא בהכרח יש לו קרוב מבית אביו שיירש אותו! אלא בגזל הגר הכתוב מדבר, שכיון שאינו מתייחס עוד למשפחתו הקודמת, ומצד אחר אינו בן של ישראל, ייתכן שלא יהיו לו יורשים כלל ועל כך אמרה התורה שישיב את הגזילה של הגר שמת לכהנים.

הרי שגזל הגר ונשבע לו שלא גזלו, ושמע שמת הגר, והיה מעלה כספו של תשלום הקרן והחומש לשלמם לכהנים וכן את קרבן אשמו לירושלים על מנת להשיב לכהן את הכסף ולהקריב קרבן, ופגע (פגש) באותו הגר, שהתברר שלא מת, וזקפו עליו במלוה, כלומר, לא שילם לו מיד אלא שהגר השאיר בידו את הגזילה כמילווה, ואחר כך מת הגר והרי כל נכסיו הינם הפקר — זכה הלה (הגזלן) במה שבידו, שהרי שוב אין תובעים לממון זה, שכבר אינו נחשב גזילה להשיבה לכהן. אלו דברי ר' יוסי הגלילי. ר' עקיבא אומר: אין לו לגזלן תקנה עד שיוציא גזילו מתחת ידו.

ור' יוחנן מפרש שלשיטת ר' יוסי הגלילי, לא שנא לנפשיה [אינו שונה המוחל לעצמו], כגון גזל אביו או גזל הגר, לא שנא [אינו שונה] המוחל לאחרים, כלומר, סתם נגזל למי שגזל ממנו — מצי מחיל [יכול למחול] על הגזילה, ולשיטת ר' עקיבא, לא שנא [שונה] לאחרים ולא שנא לנפשיה [שונה לעצמו] — לא מצי מחיל [אינו יכול למחול].

וצריכים לומר לדרך זו שלדעת ר' יוסי, הוא הדין שאפילו לא זקפו הנגזל את הגזל במלוה הדין כן, שאם רק במקרה שזקפו — הרי אין זה משום מחילה. והאי דקתני [וזה ששנה] בברייתא זקפו עליו במלוה — הרי זה בא להודיעך כחו של ר' עקיבא, שאפילו זקפן עליו הנגזל במלוה, ולכאורה הרי זה נחשב כאילו החזיר לו, ומעתה הוא רק חייב לו חוב כספי בלבד, מכל מקום אין לו תקנה עד שיוציא את הגזילה מתחת ידו.

מתקיף לה [מקשה על כך] רב ששת: אי הכי [אם כך] אתה מפרש את המחלוקת, לשיטת ר' יוסי הגלילי שהוא השונה במשנה לעיל "מחל לו על הקרן" — לשמעינן [שישמיע לנו] באותה משנה שיכול למחול לנפשיה [לעצמו] ומכאן היינו למדים שכל שכן שהוא מוחל לאחרים, ולשיטת ר' עקיבא שאתה סבור שהוא התנא של משנתנו — לשמעינן [שישמיע לנו] לאחרים דלא מצי מחיל [שאינו יכול למחול], והיינו למדים שכל שכן לנפשיה דלא מצי מחיל [לעצמו שאינו יכול למחול]!

אלא אמר רב ששת: הא והא [זו וזו] גם משנתנו וגם המשנה האמורה לעיל כדברי ר' יוסי הגלילי, ומה ששאלנו על האמור במשנתנו מדוע אינו יכול למחול לעצמו, ההסבר לכך הוא שכי קאמר [כאשר אמר] ר' יוסי הגלילי דמצי מחיל [שיכול למחול] על הגזל — הרי זה דווקא לאחרים וכדברי אותה משנה, אבל לנפשיה [לעצמו] לא מצי מחיל [יכול למחול], וכדברי משנתנו. אלא אמאי [מדוע] זכה הלה שגזל את הגר במה שבידו? — משום שזקפן עליו במלוה ושוב אין זה נחשב כגזילה אלא כסתם חוב שחייב לגר.

רבא אמר: הא והא [זו וזו], כלומר, גם משנתנו וגם המשנה האמורה לעיל כדעת ר' עקיבא, ומה ששנינו במשנה לעיל שיכול למחול הוא משום שכי [כאשר] אמר ר' עקיבא שלא מצי מחיל [יכול למחול] — הרי זה דווקא לנפשיה [לעצמו], כפי שאמר בגזל הגר, אבל לאחרים מצי מחיל [יכול למחול].