לא אדון קרן מקרן שתוכלו לפרוך את הקל וחומר, מטעם "דיו" אלא אני אדון קרן מרגל, ואומר כך: ומה במקום שהקל על השן ועל הרגל, שפטור ברשות הרבים — החמיר בקרן שמשלם עליה גם שם, מקום שהחמיר על השן ועל הרגל, ברשות הניזק שמשלם נזק שלם — אינו דין שנחמיר בקרן שישלם הכל?

אמרו לו: אף כאן דיו לבא מן הדין להיות כנדון, מה ברשות הרבים משלם על קרן חצי נזק, אף ברשות הניזק — חצי נזק, שהרי סוף סוף אתה סומך על ההלכה שעל הקרן משלם חצי נזק.

א גמרא ושואלים: וכי ר' טרפון לית ליה [אין לו אינו מקבל] את הכלל של דיו? והא [והרי] כלל זה של דיו דאורייתא [מן התורה] הוא! דתניא [שכן שנינו בברייתא]: מה שאמרו חכמים שהתורה נדרשת מדין (דרך הלימוד) של קל וחומר, כיצד הוא? לאחר שנזף ה' במרים אחות משה נאמר "ויאמר ה' אל משה: ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים, תסגר שבעת ימים מחוץ למחנה" (במדבר יב, יד), כלומר, אילו אביה היה נוזף בה היתה בנידוי ובהסגר שבעה ימים. ולכאורה, קל וחומר לשכינה, שאם השכינה נוזפת באדם, כפי שעשה הקדוש ברוך הוא למרים — ראוי לו שיהא מנודה לפחות ארבעה עשר יום. אלא דיו לבא מן הדין להיות כנדון ולכן היתה מרים מנודה רק שבעה ימים, כנאמר שם "ותסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימים" (במדבר י״ב:ט״ו). ואם כן, איך אפשר לומר שר' טרפון אינו מקבל כלל זה?

ומשיבים: כי לית ליה [כאשר אין לו] לר' טרפון דיו, הרי זה היכא דמפריך [היכן שנשבר] לגמרי הקל וחומר, שאם משתמשים בכלל של "דיו" בטל הקל וחומר, אבל היכא דלא מפריך [היכן שאינו נשבר] הקל וחומר — אית ליה [יש לו] דיו. ומסבירים: התם [שם] אצל מרים שבעה הימים הראויים לנדות את הנזוף על ידי השכינה לא כתיבי [כתובים], אתא [בא] הקל וחומר ואייתי [הביא והוסיף ולימד] על ארבסר [ארבעה עשר] יום, אתא [בא] דיו אפיק [והוציא] שבעה מארבעה עשר יום אלה, ואוקי [והעמיד] את הקל וחומר על שבעה ימים, ואם כן למדים אנו מקל וחומר זה את עצם ההסגר שבעה ימים, שאינו כתוב.

אבל הכא [כאן] חצי נזק כתיב [כתוב] במפורש בתורה, ואתא [ובא] קל וחומר ואייתי [והביא והוסיף] חצי נזק אחרינא [אחר] ונעשה נזק שלם. ואולם אי דרשת [אם דורש אתה] כאן את דין דיו אפריך ליה [נשבר לו] קל וחומר לגמרי, שאין למדים ממנו דבר חדש שלא ידענוהו מקודם, שהרי ממילא משלם חצי נזק!

ומן הצד השני רבנן [וחכמים] מה הם משיבים לדבר זה? — לדעתם שבעה הימים של שכינה גם כן כתיבי [כתובים], שכן נאמר "תסגר שבעת ימים" (במדבר טו), ונמצא שגם במקום שנפרך לגמרי הקל וחומר אומרים דיו.

ור' טרפון מה הוא אומר? — ההוא [אותו כתוב] "תסגר" בא ללמדנו דדרשינן [שאנו דורשים] דיו הוא.

ורבנן [וחכמים] מה הם אומרים על כך? — לדעתם כתיב קרא אחרינא [כתוב פסוק אחר] "ותסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימים" (במדבר י״ב:ט״ו). ור' טרפון מה אומר הוא על כך? ההוא [אותו כתוב] מלמד שאפילו בעלמא [בכלל] ולא רק במקרה זה דרשינן [דורשים אנו] את הכלל של דיו. ולא תאמר כי הכא [כאן] משום כבודו של משה לא נתמצה עומק הדין עם אחותו, אבל בעלמא [בדרך כלל] לא ואין דורשים דיו, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שמשתמשים בכלל של דיו בכל מקרה.

אמר ליה [לו] רב פפא לאביי: וכי עקרון זה של "דיו" מוסכם על הכל? והא האי תנא [והרי יש תנא זה] שלא דריש [דורש] דיו כלל, ואף על גב [ואף על פי] שלא מפריך [נשבר] הקל וחומר מעיקרו! דתניא [שכן שנינו בברייתא]: קרי (שכבת זרע) במי שהוא זב מניין שהוא מטמא, בין בטומאת מגע ובין בטומאת משא, כמו הזיבה עצמה? — ודין (קל וחומר) הוא: מה רוק שהוא טהור בשעה שיוצא מאדם טהור, הריהו טמא בשעה שיוצא מן הטמא מן הזב, שמפורש בתורה שרוקו של הזב טמא. דבר שהוא טמא בטהור, כלומר, קרי, שאף בטהור מטמא הקרי — אינו דין שיהא טמא בטמא ומטמא בזב כטומאת הזב עצמו?

וקא מייתי לה [והוא מביא אותו ולומד ממנו] מקל וחומר זה הלכה זו בין לטומאת מגע בין לטומאת משא שבזב. ואם משתמשים ב"דיו", אמאי [מדוע]? נימא [נאמר כך]: אהני [הועיל] קל וחומר לענין טומאת מגע בקרי של הזב, אהני [הועיל] דיו לאפוקי [להוציא, למעט] טומאת משא!

וכי תימא [ואם תאמר]: למגע לא אצטריך [הוצרך] קל וחומר, שהרי לא גרע [גרוע, פחות] הזב מגברא [מאיש] טהור, שהרי אף בטהור יש בקרי טומאת מגע, ואם כן לא בא הקל וחומר אלא לענין טומאת משא, ואין כאן מקום ל"דיו" — על כך יש להשיב כי מכל מקום איצטריך [הוצרך] ללמוד אף למגע, כי סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר] "מקרה לילה" (דברים כג, יא) כתיב [נאמר], ונלמד מכאן שטמא רק מי שקריו (שמקרה שקרה לו) הוא גורם לו שיצא הזרע, יצא זב זה, שאין קריו גורם לו אלא דבר אחר (מחלת הזיבה) גרם לו, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] מלמדנו הקל וחומר שהקרי מטמא אף אצל הזב.

השיב לו אביי: מידי [וכי] "מקרה לילה ולא דבר אחר" כתיב [נאמר] בו? הרי הגדרה וצמצום זה לא נאמרו בכתוב. ונמצא שאנו יודעים שקרי מטמא במגע מכתוב מפורש, והואיל ואין כאן מקום כלל ל"דיו", ממילא אין להוכיח מכאן שאין משתמשים בו.

ואגב שהובא ענין זה, מבררים: ומאן [ומיהו] אותו תנא ששמעת ליה [אותו] שאומר ששכבת זרע של זב מטמא במשא? הלא אין זה לא כדעת ר' אליעזר ולא כדעת ר' יהושע. דתנן [שכן שנינו בברייתא]: שכבת זרע של זב מטמא במגע ואין מטמא במשא, אלו דברי ר' אליעזר. ור' יהושע אומר: אף מטמא במשא, לפי שאי אפשר שתצא מזב שכבת זרע בלא צחצוחי (טיפות קטנות של) זיבה.

ונדייק: עד כאן לא שמענו כי קאמר [אומר] ר' יהושע התם [שם] שמטמא במשא אלא מפני הטעם שאי אפשר בלא צחצוחי זיבה, הא לאו הכי [הרי אם בלא כך] — לא, שמצד עצמו אין הקרי של זב מטמא במשא אף לר' יהושע! אלא יש לומר כי האי [זה] התנא הוא שסבור כן, דתנן [שכן שנינו במשנה] ברשימת הטומאות: למעלה מהן מטומאות שרץ ושכבת זרע וטמא מת, הנמנות שם קודם,