כמעשה שנעשה בהדיוט (בחולין) מדעת דמי [נחשב], כלומר, כאילו ידע חבירו ולא הסכים שייכנס לרשותו. כי ההקדש שייך לקדוש ברוך הוא, ואצלו אין שייך לומר שלא מדעת, ולכן כל הנהנה מן ההקדש — הרי הוא מועל, ואין להסיק מכאן לגבי דברים אחרים.

שלח ליה [לו] ר' אבא בר זבדא למרי בר מר: בעי מיניה [שאל אותו] את רב הונא: הדר בחצר חבירו שלא מדעתו, צריך להעלות לו שכר, או לא? אדהכי [בינתיים] נח נפשיה [נחה נפשו, נפטר] רב הונא לפני שהספיק לענות על השאלה.

אמר ליה [לו] רבה בר [בן] רב הונא בתשובה לשאלה זו: הכי [כך] אמר אבא מרי [מורי] משמיה [משמו] של רב: אינו צריך להעלות לו שכר, והשוכר בית מראובן מעלה שכר לשמעון. ותוהים: שמעון מאי עבידתיה [מה מעשהו], מה עניינו של שמעון כאן? ומסבירים, הכי קאמר [כך אמר], כך היתה כוונתו: אם נמצא שהבית ששכר מראובן באמת אינו שייך לו, אלא של שמעון הוא — הדייר מעלה לו שכר לשמעון.

ותוהים: תרתי [שתים]?! שתי הלכות סותרות זו את זו הוא אומר?! שהרי מצד אחד הוא אומר שהדר שלא מדעת הבעלים אינו חייב להעלות לו שכר, ומצד שני הוא אומר שאם התברר שבעל הבית היה אחר, והוא גר בחצר שלא מדעתו — חייב להעלות לו שכר! ומשיבים: הא [זו], ההלכה השניה שמעלה לו שכר, מדברת בחצר דקיימא לאגרא [שעומדת להשכרה], הא [וזו], ההלכה שנאמר בה שאינו מעלה לו שכר, עוסקת בחצר דלא קיימא לאגרא [שאינה עומדת להשכרה].

ומעירים: באופן דומה אתמר נמי [נאמר גם כן] על ידי אמורא אחר, אמר ר' חייא בר אבין אמר רב, ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר זאת ר' חייא בר אבין אמר רב הונא: הדר בחצר חבירו שלא מדעתו — אינו צריך להעלות לו שכר, והשוכר בית מבני העיר מעלה שכר לבעלים. ושואלים: בעלים מאי עבידתייהו [מה מעשיהם], כלומר, מה עניינם כאן? הלא מדובר בשוכר מבני העיר, כלומר, מנכסי העיר! ומסבירים: הכי קאמר [כך אמר]: אם נמצאו לו לבית בעלים, שאינו שייך לבני העיר — השוכרים מעלין להן לבעלים שכר.

ואף כאן יש לתמוה: תרתי [שתים] שתי הלכות סותרות זו את זו?! ומשיבים: הא [זו], ההלכה השניה עוסקת בחצר דקיימא לאגרא [שעומדת להשכרה], וכיון שכך נמצא שהבעלים מפסידים על ידי הדייר אם אינו משלם, הא [זו], ההלכה הראשונה מדברת בחצר דלא קיימא לאגרא [שאינה עומדת להשכרה], וכאן זה נהנה וזה לא חסר.

אמר רב סחורה אמר רב הונא אמר רב: הדר בחצר חבירו שלא מדעתו — אין צריך להעלות לו שכר, משום שנאמר: "ושאיה יוכת שער" (ישעיה כד, יב), כלומר, השממה מכתתת=שוברת את שערי הבתים, שבית שאינו מיושב מתמוטט, ולכן הדר בבית עושה על ידי כך טובה גם לבעל הבית, בכך שהוא שומר את הבית מהרס. אמר מר בר רב אשי: לדידי חזי ליה [אני ראיתי אותו] את "שאיה" זה, ומנגח כי תורא [ונוגח הוא כמו שור]. רב יוסף אמר: ביתא מיתבא [בית מיושב] מבני אדם — יתיב [מיושב, מתוקן ושמור הוא], ובית שאין אנשים יושבים בו — אין דואגים לו.

ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל ביניהם] אם זה הטעם או זה? ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל למעשה] במקרה שאותו מקום בו נכנס הדייר קא משתמש ביה [משתמש בו בעל הבית] בציבי ותיבנא [בעצים ותבן] שמאחסן שם, שאמנם שממה אין כאן, אבל מצד שני אין דיירים יושבים במקום ואין בודקים ומתקנים את קילקוליו, ולפי הטעם השני הדר בו אינו צריך לשלם דמי שכירות לבעלים.

מסופר: ההוא גברא [אדם אחד] שבנה אפדנא אקילקלתא דיתמי [ארמון על אשפה שהיתה שייכת ליתומים]. אגביה [גבה] רב נחמן לאפדניה מיניה [את ארמונו ממנו], כלומר, החרים ממנו את הבנין, משום שלא שילם לבעלים. ושואלים: לימא קסבר [האם לומר שסבור] רב נחמן כי הדר בחצר חבירו שלא מדעתו צריך להעלות לו שכר? ודוחים: לא, אין זאת הוכחה, לפי שכאן היה מקרה מיוחד, ההוא מעיקרא קרמנאי הוו דיירי ביה [באותו מקום בתחילה בני שבטים נודדים היו מתגוררים בו] ויהבי להו ליתמי [והיו נותנים ליתומים] דבר מועט עבור השימוש במקום, וכשבא אותו האיש ובנה את המקום פינה משם את הקרמנאים. אמר ליה [לו] רב נחמן לבונה הארמון: זיל פייסינהו ליתמי [לך פייס אותם, את היתומים] ותן להם מה שהיו רגילים לקבל, ולא אשגח [השגיח] בו ולא עשה זאת, על כן אגביה [הגבה] רב נחמן לאפדניה מיניה [את ארמונו ממנו].

א שנינו במשנה: כיצד משלמת מה שנהנית — אם אכלה מתוך הרחבה, שהיא רשות הרבים — משלמת מה שנהנית. אכלה מצידי הרחבה — משלמים הבעלים כל מה שהזיקה, כאילו הזיקה ברשות הניזק. אמר רב: מה שאמרו שמשלם כל מה שהזיקה, מדובר במחזרת, כלומר, שהבהמה עצמה עומדת ברחבה ומפנה את ראשה הצידה ואוכלת שם. ושמואל אמר: אפילו מחזרת נמי [גם כן] פטור לפי שהבהמה עצמה מצויה ברשות הרבים.

ושואלים: ולדעת שמואל היכי משכחת לה דמחייב [איך מוצא אתה אפשרות שיתקיים דין המשנה שמתחייב] נזק שלם על מה שאוכלת בהמה בצידי הרחבה? ומשיבים: כגון דשבקתה לרחבה ואזלה וקמה [שהניחה הבהמה את הרחבה לגמרי והלכה ועמדה] בצידי רחבה, שבמקרה כזה בוודאי משלם כל מה שהזיקה, שהרי זה ברשות הניזק.

ואיכא דמתני להא שמעתא באפי נפשה [ויש ששונים את השמועה, המחלוקת הזו בפני עצמה] ולא כפירוש למשנתנו. מחזרת ראשה לצידי הרחבה — רב אמר: חייבת, ושמואל אמר: פטורה. ושאלו: ולדעת שמואל מה ששנינו במשנה שמשלמת מה שהזיקה בצידי הרחבה היכי משכחת לה דמחייבא [כיצד מוצא אתה אותה שמחויב לשלם]? ומשיבים: כגון דשבקה לרחבה ואזלה וקמה [שהניחה את הרחבה והלכה ועמדה] בצידי רחבה.

מתיב [מקשה] על כך רב נחמן בר יצחק: מה ששנינו במשנה שאם אכלה מפתח החנות — משלמת מה שנהנית, היכי משכחת לה [היכן מוצא אתה אותה] — פשיטא [פשוט, מובן מאליו] שמדובר כאן במחזרת ומפנה ראשה מרשות הרבים הצידה לפתח החנות, וקאמר [ואמר] (מר [החכם]) במשנה: משלמת מה שנהנית, משמע מה שנהנית — אין [כן] משלמת, ואולם מה שהזיקה — לא!

הוא מותיב לה [היה מקשה קושיה זו] והוא עצמו מפרק לה [היה מתרץ אותה]: מדובר כאן באופן מסויים דקיימא [שעומדת] החנות בקרן זוית ולכן מגיעה הבהמה לפתח החנות בלי שתצטרך להפנות את ראשה.

איכא דאמרי [יש שאומרים] את הדברים בגירסה שונה: כאשר הבהמה מחזרת את ראשה לצידי הרחבה כולי עלמא לא פליגי דחייבת [הכל אינם חולקים שהיא חייבת] לשלם מה שהזיקה. כי פליגי [כאשר נחלקו] הרי זה במקרה שמקצה מקום מרשותו לרשות הרבים, שאותו אדם לא השתמש בכל קרקעו הפרטית, אלא השאיר חלק פנוי ומשתמשים בו הרבים, ובמקום זה הזיקה הבהמה.

ונחלקו לגבי מקום זה, אם דינו לענין נזיקין כרשות הרבים או כרשות היחיד, והכי אתמר [וכך נאמר], כלומר, בכך נחלקו, אמר רב: לא שנו במשנתנו שחייבת אלא מחזרת ראשה לצידי הרחבה, שאין זה כרשות הרבים, אבל מקצה מקום מרשותו לרשות הרבים — פטורה, שהרי בפועל מקום זה הוא רשות הרבים. ושמואל אמר: אפילו מקצה מקום מרשותו לרשות הרבים הרי זו חייבת, כי מקום זה נחשב עדיין כרשותו שלו.

ומציעים: לימא [האם לומר] כי בשאלה של בור ברשותו קמפלגי [חלוקים הם]; רב שאמר פטור על מה שאכלה הבהמה במקום שהוקצה לרבים קסבר [סבור] שאם אדם עושה בור או שאר דבר המזיק בתוך רשותו שלו ואחר כך מפקיר את רשותו — הרי הוא חייב על הנזקים שנגרמו, שהוא סבור כי כיון שהפקיר רשותו לאחר זמן, נעשה כחופר בור ברשות הרבים. ולפיכך אדם זה שהניח את פירותיו ברשותו ואחר כך הקצה מקום זה לרשות הרבים, אינו זכאי לתשלום כלשהו מבעל הפרה, שהוא אחראי לכל מה שנגרם.

ושמואל שאמר חייב על מה שהזיקה הבהמה במקום שהוקצה לרבים קסבר [סבור] כי בור שחפר ברשותו אף על פי שאחר כך הפקיר רשותו — פטור, הואיל ועשה מה שעשה ברשות, ולפיכך חייב בעל הפרה לשלם לו על הנזק שגרם לפירותיו?

ודוחים: מכאן אין להוכיח, אמר [יכול היה לומר] לך רב: לעולם אימא [אומר] לך: