ובהא קמיפלגי [ובנושא זה נחלקו]: מר סבר [חכם זה בברייתא שהביא רמי בר יחזקאל סבור] יש העדאה לצרורות, ומר סבר [וחכם זה, חכמי בית מדרשו של רב סבורים]: אין העדאה?

ודוחים: לא, כאן מדובר שעשה זאת בחד זמנא [בפעם אחת בלבד], ובפלוגתא [ובמחלוקת] של סומכוס ורבנן קמיפלגי [הם חלוקים] כמה משלם על צרורות. ושואלים: והא [והרי] משונה הוא שיכניס התרנגול צוארו לכלי וישמיע קול שיגרום לשבירתו של הכלי! ומשיבים: מדובר כאן דאית ביה בזרני [שיש בו, בכלי, זרעונים] ומובן מדוע הכניס התרנגול ראשו לשם.

בעי [שאל] רב אשי שאלה נוספת בנושא זה: האם יש שנוי לצרורות לענין רביע נזק, שבמקרה שעשה נזק על ידי צרורות שלא כדרכו, ישלם עליו, לא חצי נזק כדרך שמשלם כרגיל, אלא מחצית התשלום הרגיל, שהוא רביע נזק, או אין שנוי לצרורות לענין רביע נזק, ואף אם היה הדבר בשינוי משלם חצי נזק, ככל נזק צרורות?

ומשיבים: תפשוט ליה [תפתור לו] את בעייתו של רב אשי מבעייתו של רבא, דבעי [ששאל] רבא: יש העדאה לצרורות ומשלם נזק שלם אם עשה כן שלוש פעמים, או אין העדאה לצרורות, ומכלל הדברים נשמע שאין שנוי. שהרי אם יש שינוי ומשלם רביע נזק — נמצא שתשלום של העדאה בצרורות הוא רק חצי נזק.

ודוחים: מדברי רבא אין להוכיח, דלמא [שמא] רבא בדרך "אם תמצי [תוכל, תרצה] לומר" קאמר [אומר], שלא העמיד את הבעיה באופן חד משמעי, אלא אפילו ביסודותיה של הבעיה היה לו ספק. וכך יש להסביר את שאלתו: אם תמצי [תוכל, תרצה] לומר שאין דין שנוי בצרורות, ובכל מקרה משלם חצי נזק, תישאל השאלה: האם יש העדאה שהמועד לצרורות ישלם נזק שלם, או אין העדאה? לבעייתו של רב אשי לא נמצא פתרון, ולכן תיקו [תעמוד] השאלה במקומה.

ועוד בעי [שאל] רב אשי בענין צרורות: כח כחו, כגון צרור שניתז והתיז דבר אחר, והדבר השני הוא שהזיק, לדעת סומכוס, האם ככחו דמי [נחשב], או לא?

וצדדי השאלה: מי גמיר [האם למד, קיבל] סומכוס מרבותיו הלכה למשה מסיני זו של נזק צרורות שמשלם חצי נזק, ומוקי לה [ומעמיד אותה] את ההלכה הזו, לא בצרורות הבאים מכוחו אלא בכח כחו, ואילו צרורות הבאים מכוחו ישלם נזק שלם ככל רגל. או דלמא [שמא] לא גמיר [למד], שלא קיבל הלכה זו כלל ולדעתו נזק צרורות הוא פרט בנזקי רגל, ומשלם תמיד נזק שלם, בין שבא מכוחו בין שבא מכח כוחו? אף בעיה זו לא נמצא לה פתרון ולכך אף היא תיקו [תעמוד] במקומה.

א ושוב חוזרים לפירושה של המשנה. שנינו שם שאם היתה הבהמה מבעטת, או שהיו צרורות מנתזין מתחת רגליה ושברה את הכלים — משלם חצי נזק. איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים]: היכי קאמר [כיצד בדיוק הוא אומר], כיצד יש להבין את משנתנו?

האם כוונתו: היתה הבהמה מבעטת והזיקה במישרין בביעוטה, והרי זה תולדה לקרן, או מקרה נוסף שהתיזה צרורות כאורחייהו [כדרכם] בדרך הילוכה — משלם על כך חצי נזק, ואם כן משנתנו כדעת רבנן [חכמים] היא שמשלם על צרורות חצי נזק. או דלמא [שמא] כך יש להבין את משנתנו: היתה מבעטת והזיקה במישרין בביעוטה, או התיזה צרורות מחמת ביעוט ואותם צרורות הם שהזיקו — משלם חצי נזק. ונדייק מכאן: הא כי אורחיה [הרי אם היו הצרורות כדרכה] — משלם נזק שלם, ומני [וכשיטת מי היא] — שיטת סומכוס היא?

ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] פתרון מסיפא [מסוף המשנה]: דרסה על הכלי ושברתו, ונפל השבר על כלי אחר ושברו — על הראשון משלם נזק שלם, ועל האחרון חצי נזק. ואי [ואם] כשיטת סומכוס היא, מי אית ליה [האם יש לו] כלל תשלום חצי נזק צרורות?

וכי תימא [ואם תאמר] מה ששנינו "ראשון" כוונתו ראשון להתזה, כלומר, הראשון שנפגע מן הצרורות, דהיינו הכלי השני, ו"שני" הוא שני להתזה, כלומר, כלי שלישי, ושאני ליה [ושונה לו] לסומכוס הדין בין נזק שנגרם מכחו שמשלם הכל, לבין נזק שנגרם על ידי כח כחו שמשלם רק חצי, אם כן,

אלא הא דבעי [זו ששאל] רב אשי: כח כחו לסומכוס, האם ככחו דמי [נחשב] או לאו [לא] ככחו דמי [נחשב], תפשוט ליה [לו] מכאן דלאו [שלא] ככחו דמי [נחשב]!

ומשיבים: משם אי אפשר היה לפתור, כי רב אשי כרבנן מוקי לה [כדעת חכמים הוא מעמיד אותה] את המשנה, ובעי לה הכי [ושואל אותה כך]: מהי כוונת משנתנו? היתה מבעטת והזיקה בביעוטה, או התיזה צרורות כאורחייהו [כדרכם] — משלם חצי נזק. ונדייק מכאן: הא [הרי] אם התיזה צרורות מחמת ביעוט — אינו משלם אלא רביע נזק, ואם כן יש שנוי לצרורות, ולכן משלם חצי מחיובו הרגיל של צרורות.

או דלמא [שמא] כך יש להבין: היתה מבעטת והזיקה בביעוטה, או שהתיזה צרורות מחמת ביעוט — משלם חצי נזק, ואין שנוי בנזקים אלה. ושאלה זו לא נפתרה ולכך תיקו [תעמוד] במקומה.

ב ועוד בעיה בדיני צרורות, בעי מיניה [שאל אותו] ר' אבא בר ממל מר' אמי, ואמרי לה [ויש אומרים] ששאל זאת מר' חייא בר אבא: היתה הבהמה מהלכת במקום שאי אפשר לה להלך אלא אם כן היא מנתזת, ובעטה והתיזה צרורות והזיקה, מהו? וצדדי השאלה: כיון שאי אפשר לה אלא אם כן תתיז צרורות — אורחיה [דרכה] הוא שינתזו הצרורות ודינו כדין צרורות רגיל, או דלמא השתא מיהא [או שמא עכשיו על כל פנים] מחמת ביעוט קמנתזה [היא מתיזה] צרורות ואין זה ככל צרורות. לשאלה זו לא נמצא פתרון, ולכך תיקו [תעמוד] במקומה.

ג בעא מיניה [שאל אותו] ר' ירמיה מר' זירא: היתה בהמה מהלכת ברשות הרבים ובעטה והתיזה והזיקה, מהו דינה? וצדדי השאלה: האם לקרן מדמינן ליה [מדמים אנו אותה] וחייבת, שכיון שמזיקה בזדון הרי היא חייבת גם ברשות הרבים, או דלמא [שמא] תולדה של רגל הוא, ופטורה, שאין חייבים על נזקי רגל ברשות הרבים? אמר ליה [לו] ר' זירא: מסתברא [מסתבר] כי זו תולדה של רגל הוא, ולכן אין חייבים עליה ברשות הרבים.

ועוד הוסיף ר' ירמיה ושאל את ר' זירא בדיני צרורות: התיזה הבהמה צרור ברשות הרבים והזיקה ברשות היחיד מהו? אמר ליה [לו] ר' זירא בתשובה בשימוש לשון של דיני שבת: אם עקירה אין כאן, הנחה יש כאן?! כלומר, כיון שבזמן שנעקר החפץ ממקומו היתה פטורה על כך, אם כן העובדה שנח והזיק במקום אחר — אינה משנה את דינו.

ועל תשובתו הראשונה של ר' זירא, שעל צרורות ברשות הרבים פטור, כרגל, איתיביה [הקשה לו] ר' ירמיה ממה ששנינו בברייתא: היתה מהלכת בדרך והתיזה, בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים — חייב. מאי לאו [האם לא] הכוונה שמדובר כאן במקרה שהתיזה ברשות הרבים והזיקה ברשות הרבים? אמר לו ר' זירא: לא, יש לפרש שמדובר כאן במקרה שהתיזה ברשות הרבים והזיקה ברשות היחיד. והקשה לו ר' ירמיה: והאמרת [והרי אמרת]: עקירה אין כאן הנחה יש כאן ואין זה משנה היכן הזיקה! אמר ליה [לו] הדרי [חוזר אני] בי, שהרי הברייתא מוכיחה על כל פנים שבמקרה זה היא משלמת על הנזקים שהזיקה.

איתיביה [הקשה לו] ר' ירמיה ממה ששנינו במשנתנו: דרסה על הכלי ושברתו, ונפל השבר על כלי אחר ושברו — על הראשון משלם נזק שלם, ועל האחרון משלם חצי נזק. ותני עלה [ושנויה ברייתא עליה] על קטע זה: במה דברים אמורים — שהיה הדבר ברשות הניזק, אבל אם היה ברשות הרבים — על הראשון פטורה (כדין רגל) ועל האחרון חייבת. מאי לאו [האם לא] מדובר שהיה המקרה כך: התיזה ברשות הרבים, והזיקה ברשות הרבים? ומשמע שעל נזק צרורות משלמת אפילו ברשות הרבים!

אמר לו ר' זירא: לא, אפשר לפרש שמדובר כאן במקרה שהתיזה ברשות הרבים והזיקה ברשות היחיד. וחזר והקשה לו ר' ירמיה: והאמרת [והרי אמרת] עקירה אין כאן הנחה יש כאן ואין זה משנה היכן הזיקה! אמר ליה [לו]: הדרי [חוזר אני] בי מדברי אלה, כפי שכבר חזר בו בגלל הברייתא האחרת.

על סברתו של ר' זירא, חזר ושאלו ר' ירמיה: איני [וכי כן הוא] שדין צרורות ברשות הרבים כדין רגל, ופטור?