חומר בשור, כלומר, בנזקי קרן מבאש, חומר באש מבשור.

כיצד חומר בשור מבאש? — שהשור שהרג אדם משלם בעליו כופר, וחייב בשלשים סלעים של עבד שמשלם לאדוניו אם הרגו שורו. נגמר דינו למיתה — אסור בהנאה. ועוד, אם מסרו לחרש שוטה וקטן — חייב, מה שאין כן באש שאין בה כל אלו החיובים. חומר באש מבשור — שהאש מועדת מתחילתה, מה שאין כן בשור.

ועוד, חומר באש מבבור, וחומר בבור מבאש;

חומר בבור מבאש — שתחילת עשייתו של הבור לנזק, מסרו לחרש שוטה וקטן שישמרוהו — חייב, מה שאין כן באש. ומצד אחר חומר באש מבבור שכן האש דרכה לילך ממקומה ולהזיק, והיא מועדת לאכול (לשרוף) בין דבר הראוי לה כגון חומרים העשויים להישרף, ובין דבר שאינו ראוי לה. שגם אם גרמה האש נזק לדברים שאין דרכם להישרף — חייב בעל האש עליהם, מה שאין כן בבור שאינו הולך ממקומו ומזיק, ובעל הבור אחראי לתשלומי נזקי הבור רק על דברים מסויימים, ולא על הכל.

ושואלים, וליתני [ושישנה] עוד הבדל: חומר בשור מבבור — שהשור חייב בו שישלם בעליו את ערך הכלים שהזיק לבעליהם, מה שאין כן בבור שאינו חייב לשלם על כלים שנפלו וניזוקו בבור!

ודוחים: הא מני [ברייתא זו כשיטת מי היא] — כשיטת ר' יהודה היא, שהוא מחייב בתשלומים אף על נזקי כלים בבור.

על כך מקשים: אי [אם] דעת ר' יהודה היא — אימא סיפא [אמור את סופה] של הברייתא: חומר באש מבבור — שהאש דרכה לילך ולהזיק, ומועד לאכול בין דבר הראוי לה ובין דבר שאינו ראוי לה, מה שאין כן בבור. ומעתה נברר את הענין: דבר הראוי לה מאי נינהו [מה הוא] — עצים וכיוצא בהם, דבר שאין ראוי לה מאי נינהו [מה הם] — כלים, ונאמר בברייתא על כך מה שאין כן בבור. ומעתה, אי [אם] כשיטת ר' יהודה היא — הא אמרת [הרי אומר אתה] שמחייב היה ר' יהודה על נזקי כלים בבור!

אלא לעולם תפרש שברייתא זו כשיטת רבנן [חכמים] היא הפוטרים נזקי כלים בבור. ובתשובה לשאלה מדוע לא שנה גם הבדל זה של נזקי כלים בין בור ושור, יש לומר כי תנא [שנה] ושייר דברים אחדים, שלא פירש התנא את כל ההבדלים הקיימים. ושואלים: מאי [מה] שייר עוד שאומר אתה דהאי [שאת זה] שייר, כלומר, אינך יכול לטעון שהתנא נותן רשימה שאינה מלאה רק בגלל דבר אחד, ואם כן מהו הנוסף עליו? ומשיבים: שייר טמון, שבנזקי אש אינו חייב על נזקים של מה שהיה טמון ולא נראה לעין בשעה שהדליקו את האש — מה שאין כן באבות נזיקין אחרים שאין מחלקים בכך, וחייב אף על הטמון.

ותירוץ אחר לשאלה: איבעית אימא [אם תרצה אמור]: לעולם הברייתא כשיטת ר' יהודה היא, אלא דבר שאין ראוי לה ששנוי אצל האש שחייב, ופטור בבור, לאו לאתויי [לא להביא, לרבות] כלים, אלא לאתויי [להביא] דבר אחר — ליחכה האש את נירו (שדהו) וסכסכה (חרכה) את אבניו שעל כך הוא חייב, ומה ששנו "מה שאין כן בבור" — שלא שייך דבר זה בבור.

מתקיף לה [מקשה על כך] רב אשי על תירוץ זה שהברייתא כר' יהודה, ולא שייר בה דבר: הלא יש הבדל נוסף בין שור ובור, ואפשר ליתני [שישנה] כך: חומר בשור מבבור — שהשור חייב בו שור פסולי המוקדשין שהוא שור שהוקדש לקרבן ואחר כך נפל בו מום ונפסל מהקרבה, ונפדה, שאף לאחר פדיונו יש בו צד קדושה, ושור כזה, אם נגחו שור אחר — חייב לשלם לבעל השור, מה שאין כן בבור, ששור פסולי המוקדשים שנפל בבור — אין בעל הבור חייב עליו!

אי אמרת בשלמא רבנן [נניח אם אומר אתה שברייתא זו כשיטת חכמים] היא — איידי [מתוך] ששייר הך [את זו], נזקי כלים — שייר נמי הך [גם את זו], את בהמת פסולי המוקדשים. אלא אי אמרת [אם אומר אתה] שהברייתא כשיטת ר' יהודה היא, מאי [מה] שייר עוד דהאי [שאת זה] גם שייר?

ומשיבים: שייר גם את המקרה של דש (דרס) בנירו, שהשור דרס בכוונה על גבי שדה חרוש. שנזק זה אינו נחשב תולדה של רגל, משום שאינו כדרכו, שאין דרכו לדוש מקום שדורך בו, אלא כתולדה של קרן, שהשור רוצה להזיק על ידי דריסה וחייב בעליו בתשלומי הנזק. מה שאין כן בבור — שהרי אין שייך דבר זה בבור. ומקשים: אי [אם] משום דש בנירו לאו שיורא [לא שיור] הוא, דהתנא [שהרי כבר שנה] בשור באופן כללי: שכן דרכו לילך ולהזיק, ודבר זה הוא חלק מדרכי הנזק של שור, שחמור הוא בזה כשאר נזקים. ואם כן יש לחזור לשיטה שברייתא זו היא כשיטת חכמים.

א שנינו במשנה: הכשרתי במקצת נזקו וכו'.

ומביאים ברייתא בה תנו רבנן [שנו חכמים] דין זה בביאור ובהרחבה: הכשרתי מקצת נזקו — חבתי בתשלומי נזקו כהכשר כל נזקו. כיצד הוא דין זה? החופר בור שעומקו תשעה טפחים, ובא אדם אחר וחפר בו טפח נוסף והשלימו לעשרה טפחים, שהוא שיעור בו לחיוב במיתה — האחרון חייב על כל הנזקים שנגרמו בבור זה, הרי שאף שהכשיר ועשה רק מקצת נזקו, חייב כאילו עשאו כולו.

ומעירים: ודבר זה שלא כשיטת רבי שאינו סבור כן. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: החופר בור שעומקו תשעה טפחים ובא אחר והשלימו לעשרה — האחרון חייב בכל, בין בנזקים בין במיתה. רבי אומר: יש לחלק; אחר אחרון למיתה, שאחריותו של האחרון היא במקרה שנפלה שם בהמה ומתה, אולם אחר שניהם, שהאחריות חלה על שניהם לענין נזקין אם הוזקה הבהמה ולא מתה, שהרי גם מי שחפר בור תשעה חייב על נזקיו.

רב פפא אמר: באמת יש לפרש את מה ששנינו שהמכשיר מקצת הנזק חייב בכל לענין מיתה שנגרמה בבור, ואז תהיה דברי הכל, גם כדעת רבי.

איכא דאמרי [יש שאומרים] שמועה זו בסגנון אחר. שכך שאלו: לימא [האם לומר] שברייתא זו היא שלא כשיטת רבי? אמר רב פפא: אפשר לפרש שכאן מדובר רק לענין מיתה, ואם כן הרי היא כדברי הכל.

על הברייתא שפירשה את משנתנו בבור שהשלימו לעשרה, מתקיף לה [מקשה על כך] ר' זירא: ותו ליכא [והאם אין עוד] מקרים שאדם שהכשיר מקצת הנזק חייב כאילו הכשיר כל הנזק? והא איכא [והרי יש] מקרה כגון זה: מסר שורו לחמשה בני אדם ופשע בו (התרשל בשמירתו) אחד מהן מן השומרים, והלך השור והזיק — הרי שומר זה חייב, ונמצא שאף ששומר זה היה רק אחד מן החבורה ולא הכשיר אלא מקצת הנזק, הרי זה חייב על הכל.

קושיה זו דוחים, שכן יש לברר: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]: אילימא דבלאו איהו [אם תאמר שבלעדיו] לא הוה מינטר [היה השור נשמר] וצריך חמישה אנשים לשומרו, אם כן פשיטא [פשוט, מובן מאליו] שחייב, דאיהו קעביד [שהרי הוא עשה] וגרם את הנזק במה שנתרשל בשמירה, שהלא בלעדיו אין השור נשמר, והרי זה כמכשיר כל נזקו. אלא תאמר דבלאו איהו נמי מינטר [שבלעדיו גם כן נשמר] ואין צורך בחמישה — אם כן מאי קעביד [מה הוא עשה] בכך שהתרשל בשמירתו? והרי בלעדיו גם כן נשמר השור, ואם כן באמת לא הכשיר אפילו מקצת נזקו. ואם כן דוגמה זו שהביא ר' זירא אינה שייכת לנושא שדובר בו.

כדרך שעשה ר' זירא מתקיף לה [מקשה על כך] על הברייתא שנקטה דווקא דוגמא אחת רב ששת באופן אחר: והא איכא [והרי יש] עוד מקרה של מכשיר מקצת נזקו, והוא המרבה בחבילה, אם אדם מוסיף עצים למדורה ועל ידי זה גורם שתיווצר דליקה ששרפה שדה אחר!

ואף קושיה זו דוחים, שכן יש לברר: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]?