ויצאו עליה עסיקין, שבאו אנשים לערער על תקפותה של מכירה זו, וטוענים ששדה זה מעולם לא היה שייך לראובן המוכר, עד שלא החזיק בה שמעון — יכול הוא לחזור בו ולומר שהוא מוותר על הקניה, לפי שאינו רוצה להיכנס לקטטות, משהחזיק בה — אין יכול לחזור בו.

מאי טעמא [מה טעם הדבר] — דאמר ליה [שיכול לומר לו, ראובן המוכר]: חייתא דקטרי [שק קשור] שאין אתה יודע מה בתוכו סברת וקבלת [ידעת והסכמת לקבל], שכיון שקנית שדה שלא באחריות, ידעת מראש שעלולות להיות בעיות ביחס לקנין זה, וכשם שהבאת בחשבון שאולי השדה ממושכן לאחרים ולא תפוצה מידי על השדה אם יילקח ממך על ידי בעל החוב שלי, אף ערעור זה על בעלות השדה הוא בכלל הבעיות שקבלת על עצמך.

ומבררים: מאימת הואי [ממתי היא] חזקה לענין זה — מכי דייש אמצרי [משעה שהוא דורך עובר על מצרי גבולות השדה] לראות ולבדוק מה נעשה בשדה.

ומעירים: וזה דוקא כשקנה שלא באחריות, אבל אם קנה באחריות — לא, ויכול הקונה לחזור בו אפילו לאחר שהחזיק אם יצאו על השדה עוררים, שהרי לא קנה על דעת כן.

ואיכא דאמרי [ויש שאומרים]: אפילו כשקנה באחריות נמי [גם כן] אינו יכול לחזור בו, משום דאמר ליה [שיכול לומר לו] המוכר לקונה: אחוי [הראה] לי תחילה את טירפך [שטר הטריפה שלך] שכתבו בית דין שטר שנטלו ממך את השדה בדין, לפי שנתברר שהשדה שייך לאחרים, ואשלם לך אז. ואף שיש עכשיו מערערים על בעלות השדה, כל עוד לא הוכרע הדבר אין אני צריך להחזיר.

א ושוב חוזרים אנו לבעיה הראשונה, מה משלם המזיק, האם ממיטב הארץ דווקא או כל דבר. רב הונא אמר: יכול המזיק לתת לניזק או כסף או מיטב קרקעותיו.

איתיביה [הקשה לו] רב נחמן לרב הונא, הלא שנינו: "ישיב" — לרבות שוה כסף, אפילו סובין, משמע שיכול לתת לא כסף ולא מיטב, אלא שווה כסף!

השיב רב הונא: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — בדלית ליה [בזמן שאין לו] דבר אחר אלא סובין. ומקשים: אי דלית ליה [אם שאין לו] — פשיטא [פשוט הדבר], שהרי אינו יכול לשלם אלא ממה שיש לו! ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר] כי אמרינן ליה [אומרים אנו לו]: זיל [לך] טרח זבין ואייתי ליה [מכור את הסובין והבא לו] כסף ואינך יכול לשלם בשווה כסף, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שאם אין לו כסף יכול לשלם בשווה כסף.

ועוד מביאים, אמר רב אסי: כספים הרי הן כקרקע. ושואלים: למאי הלכתא [למה, לאיזו הלכה] אמר את הדבר? אילימא [אם תאמר] לענין מיטב, שהנותן כסף הרי זה כנותן ממיטב הארץ — היינו [הרי הוא] מה שאמר רב הונא שהובאו דבריו מקודם, ומה מקום להביא את דברי רב אסי כדעה נוספת בענין זה?

אלא, הכוונה בדברי רב אסי היא למקרה של שני אחים שחלקו ירושתם בנכסי אביהם, ונטל אחד מהם קרקע ואחד מהם כספים, ובא בעל חוב של אביהם ונטל קרקע שהיתה משועבדת לו, דאזיל האי [שהולך זה שנטלו קרקעותיו] ושקיל פלגא [ולוקח חצי] בכספים של הירושה בהדיה [יחד עימו, עם האח השני].

ותוהים: פשיטא, האי ברא והאי לאו ברא [פשוט הדבר, וכי זה בן וזה איננו בן]?! וכיון שאף הוא בן — בוודאי חייב גם הוא לפרוע את חוב אביו!

איכא דאמרי [יש שאומרים] שלא כך היתה התמיהה, אלא אדרבה [היפך הדבר], לאידך גיסא [לצד האחר]: דאמר ליה [שאומר לו] האח שנטל כסף בירושתו לאח שנטל קרקע: להכי שקלי [משום כך לקחתי] כספים וקיבלתי על עצמי סיכון, דאי מגנבי [שאם ייגנבו] — לא משתלמנא מינך [אינני מקבל תשלום ממך], ולהכי שקלת ארעא [ולכך נטלת קרקע] וקבלת על עצמך סיכון אחר — דאי מטרפא לא משתלמא לך מידי מינאי [שאם תיטרף על ידי בעלי חוב לא תקבל כל תשלום ממני]. ואין איפוא להסביר את דברי רב אסי בדרך זו, המוקשה מכל צד.

אלא יש לומר שנתכוון לענין שני אחים שחלקו קרקע אביהם בירושה ובא בעל חוב של אביהם ונטל קרקע מחלקו של אחד מהן בלבד, וזה שנטלו חלקו תובע מאחיו שיחזור ויתחלק איתו בקרקע הנותרת. ולענין זה אמר רב אסי שאינו צריך לתת לו דווקא קרקע ויכול לתת לו חלקו בכספים כמו בקרקע.

ומקשים: והא [והרי] כבר אמרה רב אסי את ההלכה הזו חדא זימנא [פעם אחת], דאיתמר [שנאמר] שנחלקו בבעיה זו: האחים שחלקו ביניהם את רכוש אביהם שמת והניחו להם בירושה ובא בעל חוב ונטל את כל חלקו של אחד מהן, רב אמר: בטלה מחלוקת (חלוקה) ראשונה וחוזרים ומתחלקים בחלקו של השני. ושמואל אמר: אותו אח שנטלו ממנו — ויתר, איבד את חלקו בירושה. ורב אסי אמר: האח שנטלו ממנו נוטל רביע בקרקע, כלומר, חצי מקרקעו של האח שקיבל מחצית הירושה, ועוד נוטל רביע במעות, כדי להשלים את חלקו במחצית הירושה.

ומסבירים את שיטותיהם, רב אמר: בטלה מחלוקת, קסבר [סבור הוא]: האחים אף שחלקו מכל מקום כיורשים שעדיין לא חלקו הוו [הם נחשבים] וחוב אביהם מוטל על שניהם כאחד לפרוע, ואם נטל בעל החוב מאחד — הריהם חוזרים ומתחלקים.

ושמואל אמר: ויתר (איבד), קסבר [סבור הוא]: האחים שחלקו הרי הם כלקוחות, שכאילו קנו את השדות שברשותם זה מזה, וכלוקח שלא באחריות דמי [נחשב הוא] והקונה שלא באחריות, אם טרפו ממנו — אינו יכול לחזור על המוכר. ואף כאן האח שנטרף חלקו אינו יכול לתבוע דבר מאחיו.

ורב אסי אמר: נוטל רביע בקרקע ורביע במעות. וטעמו — מספקא ליה [מסופק לו, בעיניו] אי [אם] כיורשין דמו [הם נחשבים] אי [אם] כלקוחות דמו [הם נחשבים], וכיון שיש ספק בדבר — הלכך נוטל [לוקח] רביע אחד בקרקע, על צד שהוא יורש. והרביע הנוסף רשאי אחיו לתיתו במעות, כאילו היה לוקח באחריות, שחייב המוכר לפצותו על השדה שנטרף ממנו, שלענין זה כספים הריהם כקרקע. ואם כן נמצא שכבר אמר רב אסי את ההלכה הזו במפורש!

אלא יש לחזור ולהסביר: מאי [מה פירוש] "הרי הן כקרקע" — לענין מיטב של תשלום נזקין.

אי הכי [אם כך] חוזרים אנו שוב לשאלה: היינו [זו היא] ממש הלכתו של רב הונא! ומתקנים, אימא [אמור, תקן] ונסח זאת: וכן אמר רב אסי, שלא הביאה הגמרא את דברי רב אסי, אלא כדי לומר שהם כדברי רב הונא.

ב אמר ר' זירא אמר רב הונא: במצוה נותן עד שליש.

ושואלים: מאי [מהו] שליש, כלומר, מה כוונת הדבר?