תנן התם [שנינו במשנה שם] במסכת שקלים: בהמה תועה שנמצאת בתחום שמירושלים למגדל עדר וכמדתה של דרך זו לכל רוח (צד) של ירושלים, אם אותן בהמות שנמצאו הן זכרים — יש לחשוש שמא הן בהמות שהוקדשו לעולות, וברחו מבעליהן, ואם אותן בהמות שנמצאו הן נקבות — הרי הן מן הסתם זבחי שלמים.

ותוהים: אלא זכרים, עולות הוא דהוו [שהינם], ואילו זבחי שלמים לא הוו [אינם]? והרי קרבנות שלמים באים מן הזכרים ומן הנקבות, וייתכן שזכר זה הוקדש לזבח שלמים! אמר ר' אושעיא: הכא [כאן] אין דנים בהבאת הבהמות עצמן לקרבן, אלא בבא לחוב בדמיהן עסקינן [אנו עוסקים], שהמוצא רוצה להקדיש את דמיה של בהמה זו ולעשות על ידי כך תקנה לבהמה זו והכי קאמר [וכך אמר]: בזכרים — חיישינן [חוששים אנו] שמא הן עולות וצריך להקדיש המעות גם לשם עולה. ושיטת ר' מאיר היא שאמר: הקדש במזיד מתחלל (נעשה חולין). ולכן יכול לחלל בכוונה תחילה את קדושת הבהמה שמצא והכסף שנתחללה קדושת הבהמה עליו צריך להביא בו גם קרבן שלמים וגם קרבן עולה, כדי לצאת מידי הספק.

ושואלים: ודבר הקדוש קדושת הגוף כגון בהמה זו שגופה הוקדש לקרבן, מי [האם] מתחלל? והתנן [והרי שנינו במשנה]: אין מועל אחר מועל במוקדשין, שאם מעל פעם אחת בהקדש, הרי הדבר יוצא מיד לחולין ולכן אין דין מעילה בו יותר, אלא בבהמה שהוקדשה לקרבן, ובכלי שרת בלבד שאינם מתחללים במעילה כי קדושים הם בקדושת הגוף.

כיצד? — היה רוכב על גבי בהמה של הקדש, בא אחרי כן חבירו ורכב, בא חבירו אחר ורכב — כולם מעלו. וכן אם היה שותה בכוס של זהב המשמשת לעבודת הקודש, בא חבירו ושתה, בא חבירו ושתה — כולם מעלו, משמע שדבר שיש בו קדושת הגוף אינו מתחלל ויוצא מידי קדושתו גם אם משתמש בו או מוכרו! ומשיבים: ההלכה ההיא שאין מעילה אחר מעילה — שיטת ר' יהודה היא, ואילו הא [זו] שיטת ר' מאיר היא.

ושואלים מדברי ר' יהודה נשמע לר' מאיר; לאו [האם לא] אמר ר' יהודה: הקדש בשוגג מתחלל ובכל זאת קדושת הגוף לא מתחלא [מתחללת]. לר' מאיר נמי [גם כן], אף על גב שהקדש במזיד מתחלל מכל מקום קדושת הגוף לא מתחלא [מתחללת]! ומשיבים: יש לחלק; התם [שם] אצל ר' יהודה המשתמש בחפץ של הקדש בשוגג לא קא מכוין לאפוקינהו [אינו מתכוון להוציאו] לחולין אלא להשתמש בו, ומשום כך קדושת הגוף אינה מתחללת. הכא [כאן] אצל ר' מאיר מדובר במזיד — קא מכוין לאפוקינהו [מתכוון להוציאו] לחולין ובדין הוא שגם קדושת הגוף תתחלל.

ושואלים: על אף הסברו של ר' אושעיא אימר דשמעת ליה [אמור ששמעת אותו] את ר' מאיר שאומר שאפשר לחלל הקדש במזיד זה בקדשי קדשים, ואולם בקדשים קלים מי שמעת ליה [האם שמעת אותו] גם כן שאומר שיכול לחללם? שקדשים קלים (כגון שלמים) אין בהם דין מעילה עד שנשחטו ונזרק דמם. וכיון שכך — זכרים שיש בהם ספק שמא שלמים הם, שמא אין בו כוח אף להוציאם לחולין במזיד? אמר ליה [לו] ההוא מרבנן [אחד החכמים] ור' יעקב שמיה [שמו]: דבר זה נלמד בקל וחומר: אם קדשי קדשים מתחללים — קדשים קלים לא כל שכן?!

איתמר נמי [נאמר גם כן] באופן זה, אמר ר' חמא בר' עקיבא, אמר ר' יוסי בר' חנינא: אומר היה ר' מאיר: הקדש במזיד מתחלל, בשוגג אין מתחלל, אחד קדשי קדשים ואחד קדשים קלים. וקל וחומר הוא: קדשי קדשים מתחללים — קדשים קלים לא כל שכן?!