ושוין (מסכימים) שמוכרה אף שהיא אלמנה לכהן גדול, וכן אם היא גרושה, או חלוצה לכהן הדיוט, שאף שהן אסורות להנשא להם, מכל מקום קידושין תופסים בהן. ונברר: האי [זו] האלמנה שאביה יכול למוכרה היכי דמי [כיצד בדיוק מדובר כאן]? אילימא [אם תאמר] שקדשה אביה ואחר כך מת בעלה בעודה קטנה, אולם מי מצי מזבין לה [האם יכול למכור אותה] אחר שקידשה? הא [הרי] אין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות (שקידשה)! אלא לאו [האם לא] מדובר כאן במקרה דקדיש איהי נפשה [שקידשה היא את עצמה] בהיותה קטנה ובכל זאת קא קרי [קורא] לה אלמנה, הרי שחלו קידושיה! וקשה לעולא.

אמר רב עמרם אמר ר' יצחק: הכא [כאן] מדובר באלמנה בקידושי יעוד שמכרה אביה לאמה, וייעדה הקונה להיות לו לאשה, ומת לפני שנשאה. ואליבא [ועל פי שיטת] ר' יוסי בר' יהודה היא, שאמר: מעות הראשונות שמקבל האב עבור מכירת בתו לאו [לא] לקידושין שייעשו בה לאחר מכן ניתנו, אלא קידושיה חלים כאשר מוותר לה האדון על מקצת עבודתה, ובכך מקדשה. והואיל ואין אלה קידושין מכוח האב מותר הוא למוכרה שוב לשפחה לאחר מכן.

א איתמר [נאמר]: אם מת זה שקידש את הקטנה שלא מדעת אביה ונפלה לפני אחיו ליבום; אמר רב הונא אמר רב: ממאנת למאמרו, כלומר, שאם עשה בה היבם מאמר (קידש אותה לאשה), כשבא לגרשה צריכה גם מיאון בקידושין אלו, בנוסף לגט, ואינה ממאנת לזיקתו, שאם לא עשה בה מאמר, אינה צריכה למיאון יחד עם החליצה. ומסבירים: כיצד? עשה בה מאמר — צריכה גט, וצריכה חליצה, וצריכה מיאון.

והסבר הדברים: צריכה גט — שמא נתרצה האב בקידושי שני, שהרי המאמר הוא מעשה קידושין, ואם לא נתרצה בקידושי ראשון אינה נחשבת ליבמה ותפסו בה קידושין אלו וכדי להפקיעם צריכה גט. צריכה חליצה — שמא נתרצה האב בקידושי ראשון, ואם כן הריהי כיבמה גמורה, שיוצאת דווקא בחליצה. צריכה מיאון — שמא לא נתרצה האב לא בקידושי ראשון ולא בקידושי שני, ומשום כך צריכה גם מיאון בנוסף לגט וחליצה. שאם לא כן שמא יאמרו שנישואיה הראשונים היו נישואין ודאיים, ולכן אין קידושין תופסין באחותה, בעוד שבאמת אינה אלא ספק מקודשת שמא נתרצה לשני, רק מפני הספק, תופסים קידושין באחותה.

אם לא עשה בה מאמר — אינה צריכה אלא חליצה בלבד. ומסבירים: מאי אמרת [מה יכול אתה לומר]: תיבעי נמי [תצטרך גם כן] במקרה זה מיאון, שמא יאמרו אין קידושין תופסין באחותה — כאן אין צורך בכך כי הכל יודעים: אחות של חלוצה אינה אסורה אלא דרבנן [מדברי סופרים] וקידושין תופסים בה ולא יבואו להתירה בלא גט. שאמר ריש לקיש על משנה ביבמות: כאן שנה רבי, כלומר, במשנה זו לימד אותנו רבי בדרך אגב כי אחות של גרושה אסורה מדאורייתא [מן התורה], ואילו אחות חלוצה אסורה רק מדברי סופרים.

ב מסופר: הנהו בי תרי דהוו קא שתו חמרא תותי ציפי [שנים שהיו יושבים ושותים יין תחת עצי צפצפה] בבבל. שקל חד מינייהו כסא דחמרא, יהב ליה לחבריה [לקח אחד מהם כוס יין, נתנה לחבירו]. אמר: מיקדשא [תתקדש] לי בכך ברתיך לברי [בתך לבני]. אמר רבינא: אפילו למאן דאמר [לשיטת מי שאומר] בקטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה חיישינן [שחוששים אנו] שמא נתרצה האב —