נושאי קיסר (אנשי צבא) שמרוני כל הלילה. אמרו ליה [לו]: שמא דבר ערוה בא לידך וניצלת הימנו, ולכן קרה לך נס זה. דתנינא [ששנינו]: כל הבא דבר ערוה לידו וניצל הימנו — עושין לו נס. נאמר "גברי כח עושי דברו לשמע בקול דברו" (תהלים קג, כ) — כגון ר' צדוק וחביריו. ומה מעשיהם?

ר' צדוק תבעתיה ההיא מטרוניתא [תבעה אותו גבירה אחת לזנות], אמר לה: חלש לי ליבאי ולא מצינא [חלוש לבי ואיני יכול, איני מסוגל לכך עכשו], האם איכא מידי למיכל [יש משהו לאכול שאתחזק בו]? אמרה ליה [לו]: איכא [יש כאן] דבר טמא. אמר לה: מאי נפקא מינה מה יצא מזה]? מה הבדל יש בדבר? דעביד הא [מי שעושה מעשה כזה] — אכול הא [אוכל גם מאכל כזה]. שגרת תנורא, קא מנחא ליה [הסיקה תנור והניחה בו להיצלות את האוכל האסור]. סליק ויתיב בגויה [עלה וישב בתוך התנור]. אמרה ליה [לו]: מאי האי [מה פשר מעשה זה]? אמר לה: דעביד הא [מי שעושה מעשה כזה] — נפיל בהא [נופל בזה], כלומר, בגיהנום. אמרה ליה [לו]: אי ידעי כולי האי [אילו הייתי יודעת שכל כך חמור הדבר בעיניך] — לא צערתיך [הייתי מצערת אותך].

ועוד מסופר: רב כהנא הוה קמזבין דיקולי [היה מוכר סלי נשים קלועים מנצרים של דקל], תבעתיה ההיא מטרוניתא [תבעה אותו גבירה אחת לזנות]. אמר לה: איזיל איקשיט נפשאי [אלך אקשט את עצמי] לפני כן, סליק וקנפיל מאיגרא לארעא [עלה לגג ונפל מהגג לארץ]. אתא [בא] אליהו הנביא קבליה [וקיבל אותו]. אמר ליה [לו] אליהו לרב כהנא: אטרחתן ארבע מאה פרסי [הטרחת אותי ארבע מאות פרסה] כדי לבוא אליך להצילך! אמר ליה [לו]: מי גרם לי להגיע לידי מעשה זה לאו עניותא [האם לא העניות]? שהייתי נזקק להתעסק בעיסוק כזה עם נשים? יהב ליה שיפא דדינרי [נתן לו אליהו סל מלא דינרים] שלא יצטרך עוד לעסוק בכך.

א רמי ליה [השליך, הראה סתירה] רבא לרב נחמן: תנן [שנינו במשנה]: אלו דברים שאדם עושה אותן ואוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, אלו הן: כיבוד אב ואם, וגמילות חסדים, והבאת שלום שבין אדם לחבירו, ותלמוד תורה כנגד כולם.

ומה הוא המקור לכך — בכיבוד אב ואם כתיב [נאמר]: "למען יאריכן ימיך ולמען ייטב לך" (דברים ה, טז), משמע שיש לו שכר בעולם הזה. בגמילות חסדים כתיב [נאמר]: "רדף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד" (משלי כא, כא)

ומשמעות הכתוב שימצא כן בעולם הזה, ובהבאת שלום כתיב [נאמר] "בקש שלום ורדפהו" (תהלים לד, טו), ואמר ר' אבהו: אתיא [באה, נלמדת הבאת שלום] בגזירה שווה "רדיפה" "רדיפה"; כתיב הכא [נאמר כאן] "בקש שלום ורדפהו" וכתיב התם [ונאמר שם] בגמילות חסדים "רדף צדקה וחסד" ללמד שאף רודף השלום יזכה לחיים, צדקה וכבוד. בתלמוד תורה כתיב [נאמר] "כי הוא חייך וארך ימיך" (דברים ל, כ).

ושאל רבא: בשילוח הקן נמי כתיב [גם כן נאמר] "למען ייטב לך והארכת ימים" (שם כב, ז), ליתני נמי הא [שישנה גם כן מצוה זו]! ענה לו רב נחמן: תנא [שנה] ושייר ולא מנה הכל. אמר לו: תני [שנה] התנא "אלו דברים", כלומר, שרצה לדייק ולומר רק אלו בכלל, ואת אמרת תנא [ואתה אומר שנה] ושייר?!

אמר רבא: רב אידי אסברא [הסביר] לי את הדבר. נאמר "אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו" (ישעיה ג, י). ונשאלת השאלה: וכי יש צדיק טוב ויש צדיק שאינו טוב? אלא כך יש להבין: מי שהוא טוב לשמים וטוב לבריות — זהו צדיק טוב, מי שטוב לשמים ורע לבריות — זהו צדיק שאינו טוב.

כיוצא בדבר אתה אומר "אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו" (שם יא). וכי יש רשע רע ויש שאינו רע? אלא: רע לשמים ורע לבריות — הוא רשע רע, רע לשמים ואינו רע לבריות — זהו רשע שאינו רע. ורק מי שהוא "צדיק טוב" שעושה מצוה שיש בה גם טובה לבריות הוא הזוכה לאכול מפירותיה בעולם הזה, ואלו הם הדברים ששנינו, מה שאין כן בשילוח הקן שאין בה טובה לבריות.

ב אגב כך מביאים: הזכות (מצוה) יש לה קרן ויש לה פירות, שמקבל שכר יתר על שכר עצם המצוה שעשה ("קרן") כעין פירות ורווחים, שנאמר "אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו" (ישעיה ג, י). עבירה יש לה קרן ואין לה פירות, שנאמר: "אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו"(שם, שם יא) ולא יותר מזה.

ואלא מה (איך) אני מקיים את הפסוק הנאמר בעוברי עבירה "ויאכלו מפרי דרכם וממעצתיהם ישבעו" (משלי א, לא), שמשמע שיש גם פירות לעבירה והרשע נענש גם על פירות העבירה? אלא יש לומר כך: עבירה שעושה פירות, שיש תוצאות מעשיות לרע מן העבירה הזו, כגון שלמדים אחרים מאותו אדם לעשות כמוהו — יש לה פירות גם לענין העונש. ועבירה שאין עושה פירות — אין לה פירות.

ועוד שנו: מחשבה טובה מצרפה הקדוש ברוך הוא למעשה, שנאמר: "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחשבי שמו" (מלאכי ג, טז). ומסבירים: מאי [מה פירוש] "ולחשבי שמו"? אמר רב אסי: אפילו חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה — מעלה (מחשיב) עליו הכתוב כאילו עשאה בפועל, ונזכר הדבר לפני הקדוש ברוך הוא כמצוה שנעשתה.

ואילו מחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה, שנאמר "און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה'" (תהלים סו, יח). ואלא מה (איך) אני מקים את האמור "הנני מביא אל העם הזה רעה פרי מחשבותם" (ראה ירמיה ו, יט)? לומר: מחשבה רעה שעושה פרי ("פרי מחשבותם") ומביאה לידי מעשה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה ונענש על המחשבה, מחשבה שאין בה פרי — אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה.

ומקשים: ואלא הא דכתיב [זה שנאמר] "למען תפש את [בית] ישראל בלבם" (יחזקאל יד, ה), מלמד שנענשים גם על מחשבה שבלב! אמר רב אחא בר יעקב: הכתוב ההוא בעבודה זרה הוא דכתיב [שנאמר], דאמר מר [שאמר החכם]: חמורה עבודה זרה, שכל הכופר בה כמודה בכל התורה כולה. ולהיפך, המודה בה ככופר בכל התורה. ומפני חומרתה אף המהרהר בעבודה זרה נענש.

עולא אמר: יש לפרש זאת כדברי רב הונא שאמר רב הונא: כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה — הותרה לו. מיד תוהים על לשון זו: הותרה לו סלקא דעתך [עולה על דעתך]?! אלא כוונתו: נעשית לו כהיתר, שהוא מתרגל בה ושוב אינו מרגיש שעבירה בידו.

ג אמר ר' אבהו משום (בשם) ר' חנינא: נוח לו (מוטב לו) לאדם שיעבור עבירה בסתר, ואל יחלל שם שמים לעבור על מצות ה' בפרהסיא, שנאמר: "ואתם בית ישראל כה אמר ה' אלקים איש גלוליו לכו עבדו [ואחר] אם אינכם שמעים אלי, ואת שם קדשי לא תחללו" (יחזקאל כ, לט).

אמר ר' אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו — ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים, ויתכסה שחורים, כלומר, בגדים פשוטים ופחותים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא.

ותוהים: איני [כך הוא] הדבר? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: כל שלא חס על כבוד קונו — ראוי לו שלא בא לעולם. ושאלו: מה היא, מיהו זה שלא חס על כבוד קונו? רבה אומר: זה המסתכל בקשת, שנאמר בה שהיא כ"מראה כבוד ה'" (יחזקאל א, כח). רב יוסף אומר: זה העובר עבירה בסתר, שמגלה בכך שחושש מן הבריות אבל אינו חושש לכבוד קונו המלא את הכל. משמע שהעובר עבירה בסתר חמור יותר!

ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה]; הא [זה] שעליו נאמר שלא חס על כבוד קונו — הוא זה דמצי כייף ליצריה [שיכול לכפות את יצרו] ועובר עבירה בסתר, והא [וזה] שמוטב שיעבור עבירה בסתר — הרי זה באופן דלא מצי כייף ליצריה [שאינו יכול לכפות את יצרו].

תנן התם [שנינו שם]: אין מקיפין בחילול השם, אחד שוגג ואחד מזיד. ושואלים: מאי [מה פירוש] "אין מקיפין"? אמר מר זוטרא: שאין עושים כחנווני, כלומר, שהוא נותן דברים בהקפה, בהלוואה על החשבון, אלא אדם נענש מיד, ללא דיחוי. מר בריה [בנו] של רבנא אמר: לומר שאם היתה עבירה של חילול ה' שקולה שעל ידה נעשו זכויותיו וחובותיו שקולים — הרי היא מכרעת לחובה. ומפרש "מקיפים" במובן משווים, מדמים. שלעבירה זו אין השוואה, והיא מכרעת לחובה.

ד תנו רבנן [שנו חכמים]: לעולם