ולדעת ר' יוחנן בן ברוקא, שאמר: על שניהם, גם על האיש וגם על האשה, הוא (הפסוק) אומר "ויברך אתם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה" (בראשית א, כח) ולדעתו גם הנשים מצוות על פריה ורביה, מאי איכא למימר [מה יש לומר], שהרי יש כאן רק כתוב אחד, תלמוד תורה, ואם כן אפשר היה ללמוד ממנו לפטור נשים מכל מצוות עשה שלא הזמן גרמא! ומשיבים: משום דהוה [שהיה] תלמוד תורה ופדיון הבן שנשים פטורות מהם שני כתובים הבאים כאחד, וכל שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין.

ושואלים: ולדעת ר' יוחנן בן ברוקא נמי [גם כן] ניהוו [שיהיו] פריה ורביה שנשים מצוות בהם ומורא אב ואם שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין! ומשיבים: צריכי [צריכים] שני הדברים להיאמר; דאי כתב רחמנא [שאילו היתה כותבת התורה] רק חיוב נשים במורא, ולא כתב [היתה כותבת] החיוב בפריה ורביה, הוה אמינא [הייתי אומר]: "פרו ורבו ומילאו את הארץ וכבשה" (שם) אמר רחמנא [אמרה תורה] והייתי לומד כחכמים שנשים פטורות כי א יש שדרכו לצאת למלחמה ולכבש — אין [כן] חייב במצוה זו, אשה שאין דרכה לכבש — לא.

ואי כתב [ואילו היתה כותבת] התורה רק בפריה ורביה ולא כתב [היתה כותבת] במורא, הוה אמינא [הייתי אומר]: איש שסיפק (שאפשרות) בידו לעשות שאין אימת אחרים עליו — אין [כן] חייב במורא אב ואם, אשה שאין סיפק בידה לעשות כיון שהיא נשואה ומורא בעלה עליה — לא, וכיון שאין סיפק בידה לעשות כשהיא נשואה לא תתחייב כלל במצות כיבוד ואפילו כאשר היא פנויה, שאין לחלק ביניהן, על כן צריכא [צריך] שייאמרו הדברים בשני המקרים, ומשום כך אינם נחשבים לשני כתובים הבאים כאחד שאינם מלמדים.

ואולם עדיין עומדת בעינה שאלה קודמת: הניחא למאן דאמר [זה נוח לשיטת מי שאומר] שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין, אלא למאן דאמר [לשיטת מי שאומר] ששני כתובים הבאים כאחד מלמדין, מאי איכא למימר [מה יש לומר]? הרי נוכל לחייב נשים במצוות עשה שהזמן גרמן ממצה והקהל, ולפוטרן ממצות עשה שלא הזמן גרמן מתלמוד תורה ופדיון הבן! אמר רבא: פפונאי ידעי לה לטעמא דהא מילתא [חכמי פפוניא יודעים את טעמו של דבר זה].

ומעירים: ומנו [ומי הוא] שרמז לו רבא בכינוי זה — רב אחא בר יעקב, שאמר כך: אמר קרא [הכתוב] "והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך" (שמות יג, ט), ובפסוק זה הוקשה (הושוותה) כל התורה כולה לתפילין; מה תפילין היא מצות עשה שהזמן גרמא, ונשים פטורות ממנה — אף כל מצות עשה שהזמן גרמא בכל התורה כולה — נשים פטורות. ומכיון שמצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות ממנה — מכלל הדברים אתה למד שבכל מצות עשה שלא הזמן גרמא נשים חייבות.

ועל כך מקשים: הניחא למאן דאמר [זה נוח לשיטת מי שאומר] שמצות תפילין היא מצות עשה שהזמן גרמא, אלא למאן דאמר [לשיטת מי שאומר] שתפילין מצות עשה שלא הזמן גרמא היא, שלדעתו חיוב תפילין נוהג בכל השנה כולה, יום ולילה, מאי איכא למימר [מה יש לומר]? ומשיבים: מאן שמעת ליה דאמר [מי שמעת אותו שהוא אומר] שתפילין מצות עשה שלא הזמן גרמא היא — ר' מאיר הוא, וסבר לה [וסבור הוא] שהם שני כתובים הבאים כאחד, וכל שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין.

ושואלים: ולדעת ר' יהודה שאמר: שני כתובים הבאים כאחד מלמדין, והוא אומר שתפילין מצות עשה שלא הזמן גרמא, מאי איכא למימר [מה יש לומר]? ומשיבים: משום דהואי [שהיו] מצה, שמחה, והקהל שלשה כתובים הבאים כאחד, ולדעת הכל שלשה כתובים הבאים כאחד אין מלמדין.

א עוד שנינו במשנה: וכל מצות לא תעשה נשים חייבות בה, בין שהזמן גרמא בין שלא הזמן גרמא. ושואלים: מנהני מילי [מניין הדברים הללו]? אמר רב יהודה אמר רב וכן תנא דבי [שנה החכם בבית מדרשו] של ר' ישמעאל: אמר קרא [הכתוב] לענין קרבן אשם "איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם" (במדבר ה, ו) — השוה הכתוב בפסוק זה אשה לאיש לכל עונשים שבתורה, שהרי הוצרכה גם האשה להביא קרבן לכפרה.

דבי [החכם בבית מדרשו] של ר' אליעזר תנא [שנה כך]: אמר קרא [הכתוב] "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (שמות כא, א) בלשון רבים, ובפסוק הזה השוה הכתוב אשה לאיש לכל דינים, דיני ממונות ונזיקין, שבתורה. דבי [החכם בבית מדרשו] של חזקיה תנא [שנה]: אמר קרא [הכתוב] "והמית איש או אשה" (שם, כט), השוה הכתוב בפסוק זה אשה לאיש לכל מיתות שבתורה, לומר שההורג אותם דינו שווה.

ומעירים: וצריכא [וצריך] שייאמרו שלושה כתובים הללו; דאי אשמעינן הך קמייתא [שאילו היה משמיע לנו רק את זו הראשונה] לענין חיוב האשה בקרבנות, הייתי אומר כי משום כפרה חס רחמנא עלה [חסה התורה עליה] ונתנה לה אפשרות להתכפר על ידי קרבן, אבל בדינין של ממונות אימא [אמור]: איש דבר [שהוא בן] משא ומתן — אין [כן] שייכים בו דינים אלה, אבל אשה — לא. וכן

אי אשמועינן הא [ואם היה משמיע לנו דבר זה] רק בדינים, הייתי אומר שאשה שייכת בדינים הללו משום דחיותה היא [שחייה הוא], שלצורך משא ומתן ופרנסה צריכה גם היא להיות כלולה בדיני ממונות, אבל כופר שמשלמים עבור מי שבהמתו הרגה את הנפש אימא [אמור]: