התם הא קמשמע לן [שם דבר זה השמיע לנו] — דדרכיה [שדרכו] של אתרוג, כלומר, דרך גידולו, כירק, מה ירק דרכו ליגדל על כל מים ולא רק ממי גשמים אלא גם בהשקאה, ובשעת לקיטתו עישורו, שלפי זמן לקיטתו מן השדה מעשרים אותו, שאם לקטוהו בשנת מעשר עני, אף על פי שחנט בשנת מעשר שני — הריהו מתעשר מעשר עני, וכן להיפך, אף אתרוג דרכו ליגדל על כל מים ואינו מסתפק במי גשמים, ובשעת לקיטתו עישורו. וכיון שדרך גידולו כירק השתמש בלשון "דרך".

ומוסיפים ושואלים: אם אמנם שימוש הלשון תלוי ב"רגילות" הטבעית, כדרכו של איש (לחזר), וכגידולו של אתרוג, הרי: והא דתנן [וזו ששנינו במשנה]: כוי, שהוא בעל חיים מסופק — שלא הכריעו בו חכמים אם הוא מין חיה או מין בהמה — יש בו דרכים שהוא שוה לחיה, ויש בו דרכים שהוא שוה לבהמה, ויש בו דרכים שהוא שוה לחיה ולבהמה, ויש בו דרכים שאינו שוה לא לחיה ולא לבהמה. ניתני [שישנה] שם לשון "דברים"! ותו, הא דתנן [ועוד, זו ששנינו במשנה]: זו אחת מן הדרכים ששוו גיטי נשים לשחרורי עבדים, ניתני [שישנה] לשון "דברים"!

אלא יש לדחות את ההסברים שניתנו ולהסביר באופן אחר, שאין שימוש לשון זה תלוי בטבע הענין, אלא כל היכא דאיכא פלוגתא [בכל מקום שיש חילוק בדבר] תני [הוא שונה] לשון "דרכים", כדרך, שיש בה כיוונים שונים, וכל היכא דליכא פלוגתא [ובכל מקום שאין חילוק] תני [שונה] לשון "דברים". ומעירים: דיקא נמי דקתני סיפא [מדויק גם כן כתירוץ זה ממה ששנינו בסוף] אותה משנה, ר' אליעזר אומר: אתרוג שוה לאילן לכל דבר, ומשמע שבמקום שאין בו חילוקים והבדלים משתמש בביטוי "דבר". ומסכמים: אכן שמע מינה [למד מכאן].

א ועוד בבירור ובדקדוק לשון המשנה: מניינא דרישא למעוטי מאי [המנין שבראש המשנה "אשה נקנית בשלוש דרכים" למעט את מה], שהרי מנין זה בא ללמדנו שאין אשה נקנית בדרך אחרת, ומה היא אותה דרך שבה אין האשה נקנית? וכן מניינא דסיפא למעוטי מאי [והמנין שבסוף, שקונה את עצמה בשתי דרכים למעט את מה הוא בא]?

ומסבירים: מניינא דרישא [המנין שבראש המשנה] בא למעוטי [למעט] חופה, לומר שחופה כשלעצמה אינה דרך של קידושין ואין האשה נקנית בכך. ושואלים: ולרב הונא, שאמר: חופה קונה באשה, שהיא עצמה דרך של קידושין מקל וחומר, כמבואר להלן (קידושין דף ה,א), אם כן מנין זה למעוטי מאי [למעט את מה הוא בא]?

ומשיבים: למעוטי [למעט] קנין חליפין, שאף שמתקדשת בנתינת כסף או שווה כסף, אינה מתקדשת אם היא מקבלת דבר אחר כחליפין. ומדוע נצרך מיעוט זה, כי סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר]: הואיל וגמר [ולמד] קנין אשה בגזירה שווה "קיחה" "קיחה" משדה עפרון (ראה לעיל קידושין ב,א), הייתי אומר: מה שדה מקניא [נקנה] בחליפין, אף אשה נמי מקניא [גם כן נקנית] בחליפין, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] התנא שאין הדבר כן.

על כך שואלים: ואימא הכי נמי [ואמור כך הוא גם כן], ותהא אשה נקנית גם בחליפין! ומשיבים: אי אפשר לומר שאשה נקנית בחליפין, כי קנייני חליפין איתנהו [ישנם] גם כשהדבר שקונים בו הוא פחות משוה פרוטה, ואשה בפחות משוה פרוטה