דברי הכל כשר. ולשיטת ר' זירא מתניתין דקתני [משנתנו ששנה בה] "כתבו — פסול", ואוקימנא [והעמדנו, והסברנו] שהמדובר שם בשמתנה בלשון "חוץ", אבל אם כתב בלשון "על מנת" — לא פסיל [פוסל], הרי אפשר לפרש אותה לשיטת ר' זירא, איבעית אימא [אם תרצה אמור] שמדובר במשנה כשכתב את התנאי לפני כתיבת התורף, והוא כדעת רבנן [חכמים], ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] שמדובר במשנה כשכתב את התנאי לאחר כתיבת התורף, ודברי הכל, ואף לדעת רבי.

ואילו רבא אמר: מחלוקת רבי וחכמים היא בכותב את התנאי לאחר כתיבת התורף, שרבי סבר [סבור]: גזרינן אטו [גוזרים אנו משום] המקרה שכותב את התנאי לפני כתיבת התורף, ורבנן סברי [וחכמים סבורים]: לא גזרינן אטו [אין אנחנו גוזרים משום] לפני התורף, אבל אם כתב לפני התורף — דברי הכל פסול. ולשיטת רבא

מתניתין דקתני [משנתנו ששנה בה] "כתבו" ואוקימנא [והעמדנו] את התנאי בלשון "חוץ", אבל אם היה בלשון "על מנת" לא פסיל [פסול], הרי מדובר במשנה שכתבו אחר כתיבת התורף, ורבנן [ושיטת חכמים] היא.

מסופר: תני [שנה] אבוה [אביו] של ר' אבין קמיה [לפני] ר' זירא ברייתא זו: כתב גט על תנאי — דברי הכל פסול. ותמה ר' זירא: דברי הכל פסול? והא מיפלג פליגי [והרי חולקים בכך]!

ומתרץ ר' זירא לשיטתו: אלא אימא [אמור] ותקן כך: לדברי הכל כשר, והיכי דמי [וכיצד הוא בדיוק] שיהא תנאי כשר לדברי הכל — בתנאי שכתבו לאחר כתיבת התורף.

ומקשים: כיון שמתקנים את לשון הברייתא, שמא נתקן בדרך אחרת ולימא [ושיאמר]: הרי זה פסול, ושיטת רבי היא! ודוחים: התנא (חוזר המשניות) שלימד ברייתא זו, בודאי לשון "דברי הכל" אתנייה [לימדו], שלשון זו היא חלק עיקרי בברייתא ובודאי לא שכחה או החליפה, אבל מחמת שכחה כשר בפסול עלול היה שמיחלף ליה [מתחלף לו], אבל "הרי זה" ב"דברי הכל" ברור לו שלא מיחלף ליה [מתחלף לו], ולכן התיקון הזה שהצענו אינו מסתבר.

א משנה אמר לאשתו בנתינת הגט: הרי את מותרת לכל אדם אלא (חוץ מ...) לאבא (אבי) ולאביך, לאחי ולאחיך, לעבד ולגוי, ולכל מי שאין לה עליו תפיסת קדושין — הרי זה גט כשר, שהרי ממילא אין להם קידושין בה, ונמצא שתנאו לא שייר בגט דבר.

אבל אם אמר לה: הרי את מותרת לכל אדם אלא שלא תינשאי כשאת אלמנה לכהן גדול, או גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, או ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין, וכל מי שיש לה עליו תפיסת קדושין, אפילו שהיו אלה קידושין בעבירה כגון המקרים שמנינו — הרי זה גט פסול, שהרי בגלל התנאי שהתנה עימה נמצא ששייר הבעל בגט, שלא הותרה לכל מי שיכולה היתה בפועל להתקדש לו, ואין זה גט הכורתה ממנו לגמרי.

ב גמרא מעירים: כללא דרישא [הכלל שכתב בראש המשנה] ("ולכל מי שאין לה עליו קידושין") בא לאתויי [להביא, להוסיף] שאר חייבי כריתות (עונש כרת על ביאתם עליה) שאין קידושין תופסים בהם, כללא דסיפא [הכלל שבסוף המשנה] ("כל מי שיש לה עליו קידושין") בא לאתויי [להביא] שאר חייבי לאוין, כגון עמוני ומואבי, נתיני [נתינים] גבעונים, מצרי ואדומי, שיש מהם אסורים באיסור לאו ויש מהם אסורים בעשה, אבל קידושין תופסים בהם.

ג בעא מיניה [שאל אותו] רבא מרב נחמן: אם אמר לה שיכולה לקבל קידושין מכל אדם חוץ מקדושי פלוני שהוא קטן באותה שעה, מהו הדין? מי אמרינן [האם אנו אומרים] השתא מיהא לאו בר [עכשיו על כל פנים לא בן] הויה (קידושין) הוא, שהרי אין הקטן יכול לקדש אשה, ולפי זה — לא אסר עליה כלום, ולא שייר בגט, או דלמא [שמא] הלא אתי [יבוא] לכלל הויה (קידושין) לכשיגדל, ולכן הוא כאוסר עליה מי שיש בו תפיסת קדושין?

אמר ליה [לו], תניתוה [כבר למדתם אותה] את התשובה לשאלה זו ממה ששנינו: קטנה מתגרשת מבעלה גם אם התקדשה לו בקידושי אביה (שאביה קידש אותה לאיש זה).

ויש לשאול: אמאי [מדוע]? והא בעינן [והרי צריכים אנו] שיהיה דמיון שלם בין גירושין לקידושין, כפי שלמדים מן הגזירה השווה "ויצאה... והיתה" (דברים כה, ב), והרי אין הקטנה יכולה להתקדש בעצמה עד שתגדל, ומדוע יחולו בה גירושין? אלא ודאי צריכים לומר שכיון שאתיא [תבוא] לכלל הויה של נישואין בעתיד, הרי היא נחשבת כ"בת הוויה" גם עכשיו. ולפי זה הכא נמי אתיא [כאן גם כן בא] הקטן לכלל הויה. ולכן אם התנה הבעל את חלות הגט בכך שלא תתקדש לאותו קטן — הגט פסול.

משפתר לו רב נחמן שאלתו לאיסור, הוסיף ושאל רבא עוד: אם אמר לה "חוץ מן הנולדים" (ילדים שעתידים להיוולד), מהו? האם נאמר השתא מיהא [עכשיו על כל פנים] לא איתיליד [נולדו] עדיין ואין ממש בתנאי על דבר שאינו קיים בעולם. או דלמא [שמא] עתידי דמתיילדי [עתידים הם שיוולדו] ויש איפוא צד איסור בהם בעתיד?

אמר ליה [לו] רב נחמן: תניתוה [כבר שניתם אותה] שהרי שנינו במשנה שאם התנה עימה שלא תינשא לעבד ולגוי — הגט כשר, ומעתה אם איתא [יש] דבר כזה שאתה מתחשב במה שיהיה בעתיד, אם כן עבד וגוי נמי עבידי דמיגיירי [גם כן עשויים להתגייר] ונמצא שהוא אוסר עליה מי שראוי לה בעתיד, וצריך הגט להיפסל בכך! אלא ודאי אין דנים אלא לפי ההווה.

ודוחים: אין זו ראיה שכן הנך לאו לאיגיורי קיימי [אלה לא לגיור עומדים], שהדבר הוא רק אפשרות לעתיד, אבל אין שום סיבה להניח שאכן כך יקרה. אבל כשמדבר בנולדים, הני לאיתילודי קיימי [אלה להיוולד הם עומדים] בודאי, ואם כן אין ללמוד מן המשנה.

ועוד שאל רבא את רב נחמן: אם אמר לה "חוץ מבעל אחותה", מהו? השתא מיהא לא חזיא ליה [עכשיו על כל פנים אינה ראויה לו], שהרי הוא אסור עליה באיסור כרת מדין אחות אשתו, ואם כן הגט כשר, או דלמא [שמא] זמנין [פעמים] שמתה אחותה וחזיא ליה [ותהיה ראויה לו]?

אמר ליה [לו]: כבר תניתוה [שניתם אותה במשנתנו] שאם אסרה לעבד ולגוי אין זה פוסל, והרי עבד וגוי נמי עבידי דמיגיירי [גם כן עשויים הם שיתגיירו], משמע שאין דנים אלא לפי המצב הקיים בהווה. ודוחים: אין זו ראיה גמורה, כי גירות לא שכיחא [מצויה], מיתה שכיחא [מצויה].

ועוד שאל רבא: אם אמר לה שהוא מתירה לכל אדם "חוץ מזנותיך", שמתירה להינשא לכל אדם אבל לא שתזנה בלא נישואין, שאם יבוא עליה אדם בדרך זנות תהא לגביו אשת איש, מהו, האם נאמר שגט הוא? וצדדי השאלה: מצד אחד בנשואין הא [הרי] לא שייר והתירה לכל, או דלמא [שמא] שייר בגט — בביאה?

אמר ליה [לו] רב נחמן: כבר תניתוה [שניתם אותה] שאם מתנה את הגט בכך שלא תהא מותרת "לאבא ולאביך" הגט כשר. ובמאי [ובמה מדובר]? אילימא [אם תאמר] בנשואין, וכי אבא ואביך בני נשואין נינהו [הם] לה? הרי קידושין שלה להם אינם חלים כלל. אלא לאו [האם לא] שאוסרם עליה בזנות, וכשהתנא אומר שרק כשמתנה את הגט בכך שלא תזנה לאבא ולאביך — הוא שלא שייר, נסיק מכאן: הא [הרי] אם אסרה לאחר בזנות — שייר.

ודוחים: דלמא [שמא] מדובר במשנה בנשואין, שעבר האב ואינסיב [ונשא אותה], ואין לדייק מכאן לגבי זנות לאחרים.

ועוד שאל רבא: אם אמר לה שמותרת לכל אדם "חוץ מביאה שלא כדרכה", מהו? האם נאמר: בכדרכה הא [הרי] לא שייר והתירה לכל, או דלמא [שמא] מאחר ש"משכבי אשה" (ויקרא יח, כב) כתיב [נאמר] ומלשון הכתוב למדים שביאה שלא כדרכה דינה לכל ענין כביאה כדרכה, ונמצא שאוסר את אשתו בתנאי באופן זה?

ועוד שואלים: אם אמר לה "חוץ מהפרת נדריך", שלא יוכל האיש הנושא אותה להפר את נדריה, אלא בעלה הראשון הוא שיפר לה, מהו? האם נאמר בנשואין הא [הרי] לא שייר, או דלמא [שמא] כיון ש"אישה יקימנו ואישה יפרנו" (במדבר ל, יד) כתיב [נאמר], נמצא שהפרת נדרים היא חלק מדיני האישות, ושייר בגט.

ועוד שואלים: אם התנה "חוץ מתרומתיך", שאם תינשאי לכהן לא תוכלי לאכול בתרומה, מהו? האם נאמר בנשואין הא [הרי] לא שייר, או דלמא [שמא] "קנין כספו הוא יאכל בו" (ויקרא כב, יא) כתיב [נאמר], שאכילת התרומה של אשת הכהן היא מכוח היותה "קנין כספו", ואם אינה רשאית לאכול נמצא שאין קניינו בה קנין שלם.

ועוד שואלים: אם אמר "חוץ מירושתיך", שלא יוכל בעלך השני לרשת את נכסיך, מהו? האם נאמר בנשואין הא [הרי] לא שייר, או דלמא [שמא] כיון ש"לשארו... וירש אתה" (במדבר כז, יא) כתיב [נאמר], ולמדו מכאן שבעל יורש את אשתו, נמצא שירושת הבעל נובעת מקשר השארות עם אשתו, וכשאינו יורשה נפגם קשר זה.

ועוד: אם אמר לה "חוץ מקידושיך בשטר", שאם יקדשה אחר בדרך זו לא יחולו הקידושין, מהו? מי אמרינן [האם אנו אומרים] הרי אפשר דמקדש לה [שיקדש אותה] בכסף או בביאה, ואם כן לא שייר בגט, או דלמא [שמא] כיון שנאמר "ויצאה... והיתה" (דברים כד, ב), ולמדנו מכאן כי איתקוש [הוקשו] הוויות להדדי [זו לזו], שכל דרכי הקידושין שוות זו לזו, ואם אסרה באחת מהן — כאילו אסרה בכולן.

לכל השאלות הללו לא נמצאה תשובה, ועל כן תיקו [תעמודנה] השאלות במקומן.

ד משנה גופו של גט, כלומר, עיקרו של הגט שהוא החלק המהותי והקובע שבו, הוא מה שכתוב בו "הרי את מותרת לכל אדם".