רק מאי [מה] שאסר שרא [התיר] והיא מותרת לכל, אם אמר בפעם השניה שמתירה רק לראובן, מהו הדין? האם הכוונה היא לראובן והוא הדין לשמעון שגם אותו הוא מתיר, והאי דקאמר [וזה שאמר] לראובן — משום שפתח ביה [בו] ואסרו תחילה, וכוונתו היתה גם לשמעון, או דלמא [שמא] לראובן דוקא?

ואם תמצא לומר שאם אומר "לראובן" כוונתו דוקא לו, אם אמר "לשמעון" מהו? האם הכוונה לשמעון והוא הדין לראובן, והאי דקאמר [וזה שאמר] "שמעון" — משום דסליק מיניה [שגמר בו] בדבריו הראשונים "חוץ מראובן ושמעון", או דלמא [שמא] לשמעון דוקא?

כהמשך לשאלות אלה בעי [שאל] רב אשי: אם אמר שמותרת אף לשמעון, מהו? האם "אף" על ראובן קאי [עומד, מתייחס] וכוונתו שמותרת לראובן ואף לשמעון, או דלמא "אף" אעלמא קאי [על הכל עומד, מתייחס] שמותרת לכל אדם ואף לשמעון, אבל לא לראובן? לכל השאלות הללו לא נמצאה תשובה ולכן תיקו [תעמודנה] השאלות במקומן.

א תנו רבנן [שנו חכמים]: לאחר פטירתו של ר' אליעזר, נכנסו ארבעה זקנים (חכמים) להשיב (להקשות ולדחות) על דבריו, אלו הן: ר' יוסי הגלילי, ור' טרפון, ור' אלעזר בן עזריה, ור' עקיבא.

נענה ר' טרפון ואמר: הרי שהלכה זו שהתנה עימה בעלה בגט שלא תינשא לאדם מסויים ונישאת לאחיו של זה שנאסרה עליו, ומת בלא בנים, הרי לא תוכל האשה להתייבם לאחי המת, שהרי אסור הוא עליה מכוח תנאו של הבעל הראשון, ואם כן לא נמצא זה הבעל הראשון שגירשה עוקר דבר מן התורה בתנאי שהתנה בגירושיה? הא למדת (הרי אתה למד) מכאן שאין זה כריתות ואינה מגורשת בגט זה, שבוודאי לא אמרה תורה להתיר גירושין הגורמים לבטל מצוה שמן התורה.

נענה ר' יוסי הגלילי ואמר: היכן מצינו שיהיה דבר אחד שהוא אסור לזה ומותר לזה? האסור — אסור לכל, והמותר — מותר לכל ואשה זו, לדברי ר' אליעזר שהגט כשר, מותרת לאנשים מסויימים ואסורה לאחר! הא למדת, שאין זה כריתות.

נענה ר' אלעזר בן עזריה ואמר: מה ענין "כריתות" האמור בתורה לגבי גט — דבר הכורת בינו לבינה לגמרי, אבל אשה זו עדיין קשורה לבעלה משום התנאי שאסורה להינשא לאדם מסויים, הא למדת, שאין זה כריתות.

נענה ר' עקיבא ואמר: הרי שהלכה זו ונשאת לאחד מן השוק והיו לה בנים ממנו, ונתארמלה (נתאלמנה) מן הבעל השני או נתגרשה ממנו, ועמדה ונישאת לזה שנאסרה עליו על ידי בעלה הראשון, ומשום שעברה על התנאי לא נמצא גט שנתן לה מתחילה בטל, ונמצא כי בניה מבעלה השני שנישאה לו בהיתר הם בעצם ממזרים? הא למדת שאין זה כריתות, ובוודאי לא התירה התורה גירושין המביאים לידי מכשול.

דבר אחר: הרי שהיה זה שנאסרה עליו כהן, ומת המגרש, לא נמצאת אותה אשה אלמנה אצלו (לגביו), שהרי לגביו גם לאחר גירושיה היא עדיין אשת איש ולא גרושה, וגרושה אצל כל אדם?

וקל וחומר הוא: מה גרושה שהיא קלה, שאסורה רק לכהנים, והאיסור הוא בלאו, אסורה לכהן זה בשביל צד גירושין שבה, שכיון שגירשה בעלה אסורה משום כך גם לכהן זה, אף שלגביו היא אלמנה ולא גרושה, אשת איש שהיא חמורה לא כל שכן שתיאסר לכל אדם, אם היא נחשבת כאשת איש לגבי אדם אחד! הא למדת שאין זה כריתות, שאינה מותרת לאף אדם בגירושין אלה.

אמר להן ר' יהושע: אף על פי שטענותיכם טענות אין משיבין את הארי לאחר מיתה, שלאחר מותו של חכם אין דוחים את דבריו מפני קושיה, כי יתכן שהיתה בידו תשובה לדבר אילו היה שומע הדברים בחייו.

אמר רבא: כולהו אית להו פירכא [כולם יש להם פירכה] שאפשר להפריך את נימוקיהם, לבר [חוץ] מזו שאמר ר' אלעזר בן עזריה, דלית ליה פירכא [שאין לו פירכה]. ומעירים: תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך], אמר ר' יוסי: רואה אני את דברי ר' אלעזר בן עזריה עדיפים מדברי כולן.

ב ועתה באים לבאר ברייתא זו לפרטיה: אמר מר [החכם], נענה ר' טרפון ואמר: הרי שהלכה זו ונשאת לאחיו של זה שנאסרה עליו, ומת בלא בנים, לא נמצא זה הבעל הראשון שגירשה עוקר בתנאו דבר מן התורה? ותמהים: עוקר?! וכי איהו [הוא] זה שעקר [עוקר]? אלא הכוונה היא שנמצא שהבעל מתנה תנאי שיש בו כדי לעקור דבר מן התורה.

ואף על כך מקשים: וכי הוא מתנה?! מי קאמר [האם אמר] לה: לא סגי [די] לה שלא מינסבא ליה לאחוה דההוא גברא [תינשא אלא לאחיו של אותו אדם] שאסר אותו עליו? ואם כן הבעל שעשה תנאי זה לא עקר דבר, אלא האשה היא שגרמה לכך, בזה שנישאה דווקא לאחיו של אותו אדם! אלא יש לפרש: שנמצא הבעל בתנאו גורם לעקור דבר מן התורה.

ותוהים: אם רק גורם הוא, מה בכך? אלא מעתה, שמא תאמר גם שבת אחיו לא ישא אדם, שמא ימות בלא בנים, ונמצא גורם לעקור דבר מן התורה, שהרי היא צריכה יבום, וכיון שהיבם הוא אביה (שהוא אחי בעלה) בטלה על ידי כך מצות היבום! והרי שיבחו חכמים את הנושא בת אחיו! ומעירים: אכן היינו פירכא [זוהי הפירכה] שאמר רבא, שיש על דברי ר' טרפון.

ועוד מבררים: ובמאי [ובמה] היה התנאי לפיו הקשה ר' טרפון? אילימא [אם תאמר] ב"חוץ", שאמר הבעל שמותרת לכל "חוץ מפלוני", הלא במקרה זה משרא שרא [מתיר] ר' אליעזר לאותו פלוני לשאתה או לייבמה לאחר שנישאה לאחר!

דתניא [שכן שנינו בברייתא]: מודה ר' אליעזר במגרש את אשתו ואמר לה "הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני", והלכה וניסת לאחד מן השוק, ונתארמלה (נתאלמנה) או נתגרשה ממנו, שמותרת עכשיו גם לזה שנאסרה עליו מתחילה על ידי בעלה הראשון!

אלא הכוונה היא שהתנה ב"על מנת" שמגרש אותה על מנת שלא תינשא לפלוני, ותנאי זה קיים גם לאחר שנישאה לאחר, ואם לא התקיים התנאי — התבטל הגט שנתן לה בעלה הראשון.

ועוד בפירוש הברייתא, נענה ר' יוסי הגלילי ואמר: היכן מצינו אסור לזה ומותר לזה? האסור — אסור לכל, והמותר — מותר לכל. ותוהים: ולא?! וכי לא מצאנו דבר כזה? והרי תרומה וקדשים, שאסורה לזה, לישראל, ומותרת לזה, לכהן! ומשיבים: באיסור אשה קא אמרינן [אנו אומרים].

ומקשים: והרי עריות! שאשה אסורה לקרוביה ומותרת לאחרים! ומשיבים: בדברים הבאים על ידי קשר אישות וקשר נישואין קאמרינן [אנו אומרים].

ומקשים: הרי אשת איש שאסורה לכל אדם ומותרת לבעלה! ואומרים: אכן, היינו פירכא [זוהי הפירכה] שבדברי ר' יוסי הגלילי, שרמז לה רבא בדבריו.

ומבררים עוד: ובמאי [ובמה] מדובר? באיזה מקרה הקשה ר' יוסי הגלילי? אילימא [אם תאמר] שהיתנה עמה בלשון "על מנת שלא תינשא לפלוני "— הרי אינה אסורה עליו לגמרי, שהרי הותרה אצלו בזנות שהרי אמר רק שלא תינשא לפלוני, אבל אם תיבעל לו בזנות — עדיין חל הגט! אלא יש לומר שהקשה במקרה שאומר לה שהגט חל "חוץ מאדם פלוני", ובכך אסרה לגמרי על אותו פלוני.

עוד שנינו בברייתא, נענה ר' עקיבא ואמר: הרי שהלכה זו ונישאת לאחד מן השוק והיו לה בנים, ונתארמלה או נתגרשה מבעלה השני, ועמדה ונשאת לזה שנאסרה עליו, וכי לא נמצא אז גט בטל ובניה ממזרין?

ואומרים אי הכי [אם כך] אתה חושש לביטול התנאי — אם כן בכולה תנאי דעלמא [בכל תנאי סתם] שעושה אדם עם אשתו נמי [גם כן] לא תנסיב [תינשא], דלמא [שמא] לא מקיימא ליה לתנאיה [יתקיים לו התנאי] ונמצא גט בטל ובניה ממזרין! ואומרים: אכן, היינו פירכא [זוהי הפירכה] בדברי ר' עקיבא שרמז לה רבא.

ועוד שואלים: ובמאי [ובמה מדובר]? באיזה מקרה הקשה ר' עקיבא? אילימא [אם תאמר] שהתנה בלשון "חוץ מפלוני ", הלא משרא שרא [מתיר] ר' אליעזר בזה!

דתניא [שכן שנינו בברייתא]: מודה היה ר' אליעזר במגרש את אשתו ואמר לה "הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני", והלכה ונשאת לאחד מן השוק ונתארמלה או נתגרשה, שמותרת לזה שנאסרה עליו! אלא יש לומר שאסר אותה בתנאו בלשון "על מנת".

ועוד בפירוש הברייתא: דבר אחר אמר ר' עקיבא: הרי שהיה זה שנאסרה עליו כהן, ומת המגרש, לא נמצאת שהיא אלמנה אצלו וגרושה אצל כל אדם? והלא קל וחומר הוא: ומה גרושה שהיא קלה — אסורה לכהן משום צד גירושין שבה, אשת איש שהיא חמורה שכל עוד לא מת בעלה שגירשה הרי היא אשת איש לגבי אותו כהן, לא כל שכן שאסורה לכל אדם! ולכן, אין הגט כשר.

ונברר ובמאי [ובמה היה התנאי]? אילימא [אם תאמר] שהוא היה בלשון "על מנת",