סקר
עם סיום מסכת עירובין






 

פירוש שטיינזלץ

ומטמא לה אם כהן הוא, כללו של דבר: הרי היא באותם ימים כאשתו לכל דבראלא שאינה צריכה הימנו גט שני לכשימות, אלו דברי ר' יהודה.

ר' מאיר אומר: הגדרת בעילתה על ידי אחר, אם נחשבת כבעילת אשת איש, תלויה בשאלה אם ימות בעלה מחולי זה, שאם כן — נמצא שהיה זה גט וחלו הגירושין משעת נתינה, ולא היתה בכך משום עבירה כלל. ר' יוסי אומר: דין בעילתה הוא ספק. וחכמים אומרים: מגורשת ואינה מגורשת, ובלבד שימות מאותו חולי.

ומבררים: מאי איכא [מה יש, מהו ההבדל] בין דברי ר' מאיר לדברי ר' יוסי שלכאורה הם אומרים אותו דבר, שהדבר אינו ברור? אמר

ר' יוחנן: הבאת אשם תלוי אם נבעלה על ידי איש אחר כל עוד לא מת בעלה מאותו חולי איכא בינייהו [יש ביניהם] הבדל למעשה; שלדעת ר' מאיר לא מייתי [מביא] הבועל אשם תלוי, מפני שבעילתה תלויה, אבל הדבר עתיד להתברר בוודאות לכשימות הבעל או לכשיעמוד מחוליו, שאם יתחייב הבועל — מביא חטאת, ואם לאו — פטור מכל קרבן. ולדעת ר' יוסי מעמדה באותם הימים הוא כולו ספק, שאף אם ימות מאותו חולי, עדיין מסופק ר' יוסי מאיזו שעה חל הגט, ולכן הבועל את האשה מייתי [מביא] אשם תלוי.

שנינו עוד, וחכמים אומרים: מגורשת ואינה מגורשת. ותוהים: שיטת חכמים היינו [הרי זו] שיטת ר' יוסי! ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל] לגבי פסק ההלכה שמסר ר' זירא, שאמר ר' זירא אמר רבה בר ירמיה אמר שמואל: כל מקום שאמרו חכמים "מגורשת ואינה מגורשת"בעלה חייב במזונותיה, שלדעת ר' יוסי כיון שבאותם ימים שבין נתינת הגט למיתת הבעל היא בספק — אין בעלה חייב במזונותיה בימים אלה. ולדעת חכמים היא בגדר "מגורשת ואינה מגורשת" וחייב בעלה בימים אלה במזונותיה.

א משנה האומר לאשה "הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז"הרי זו מגורשת, ותתן מאתיים זוז כדי לקיים את התנאי שבגט.

אם אמר לה "על מנת שתתני לי כסף מיכן (מעכשיו) ועד שלשים יום", אם נתנה לו בתוך שלשים יוםמגורשת, ואם לאואינה מגורשת.

אמר רבן שמעון בן גמליאל: מעשה היה בעיר צידן, באחד שאמר לאשתו "הרי זה גיטך על מנת שתתני לי איצטליתי" (הטלית שלי) ואבדה איצטליתו, ולא יכלה לתיתה לבעלה, ואמרו חכמים: תתן לו את דמיה (שוויה) של אותה איצטלה, ויתקיים בכך התנאי ותהיה מגורשת.

ב גמרא שנינו במשנה: "הרי זו מגורשת ותתן" את הכסף. ושואלים: מאי [מה פירוש] "ותתן"?רב הונא אמר: הרי היא מגורשת מיד עם מסירת הגט, והיא תתן כדי לקיים את התנאי, ואז יחולו הגירושין למפרע מזמן נתינת הגט. רב יהודה אמר: לכשתתן הרי היא מגורשת.

ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל למעשה ביניהם]? ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל למעשה] במקרה שנתקרע הגט או שאבד לאחר שקיבלה את הגט ולפני שנתנה את הכסף, רב הונא אמר: והיא תתן, כוונתו שהגט חל מיד כשקיבלתו, ואם כן אף אם נקרע לאחר מכן אינה צריכה הימנו גט שני, רב יהודה אמר לכשתתן — כוונתו שצריכה הימנו גט שני, שהרי לדעתו כל עוד לא נתנה את הכסף אינו גט, ולכן גם אם היה רצונה לתת, כיון שבפועל לא נתנה את הכסף לפני שנקרע הגט — צריכה לקבל ממנו גט נוסף.

ומעירים: ותנן נמי [ושנינו גם כן במשנה] גבי קידושין שחלקו גם כן רב הונא ורב יהודה כי האי גוונא [כגון זה], דתנן כן שנינו במשנה]: האומר לאשה "הרי את מקודשת לי על מנת שאתן לך מאתים זוז"הרי היא מקודשת, ויתן, ואיתמר [ונאמר] שנחלקו בשאלה מאי [מה פירוש] "ויתן"? רב הונא אמר: והוא יתן, כלומר, הרי היא מקודשת מיד, והוא חייב לתת מה שהבטיח, רב יהודה אמר: לכשיתן.

ושאלנו מאי בינייהו [מה ההבדל למעשה ביניהם ] והסברנו: איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל], כגון שפשטה (הושיטה) ידה וקיבלה קידושין מאדם אחר לפני שנתן לה זה הראשון את הכסף שאמר. רב הונא אמר: והוא יתן, כוונתו תנאה בעלמא [תנאי בלבד] הוא שקיבל על עצמו, מקיים את תנאיה [תנאו] ואזיל [והולך] אבל היא מקודשת לו מיד, ולכן קידושיה מאחר אינם תופסים. ואילו רב יהודה אמר לכשיתן, כוונתו לכי יהיב [כאשר יתן] לה הוא דהוו [שיהיו שיחולו] קידושין, השתא לא הוו [עכשיו אינם] קידושין, ולכן לפי שעה תופסים קידושיה מאחר.

ומעירים: וצריכא [וצריכה] להיאמר מחלוקת זו בשני המקרים: דאי אשמעינן [שאילו היה משמיע לנו] את שיטותיהם רק לגבי קידושין, היינו אומרים: דווקא בהא קאמר [בזו אמר] רב הונא: והוא יתן, משום דלקרובה קאתי [שלקרב אותה הוא בא] ומרצון הוא עושה כן, ולכן יש להניח שכוונתו היתה לקידושין מיד, אבל גבי [אצל] גירושין דלרחוקה קאתי [שלרחק אותה הוא בא] ויש להניח שכבד עליו הדבר, שתולה הוא את הגירושין בתנאי על מנת להשהות את הדבר — אימא [אמור] שמודה ליה [לו] לרב יהודה שכל עוד לא התקיים תנאו אינם גירושין.

ולהיפך, ואי אשמעינן [ואם היה משמיע לנו] רק גבי [אצל] גירושין היינו אומרים: בהא [בזו] קאמר רב הונא והיא תתן, משום שהוא לא כסיף למיתבעה [מתבייש לתבוע ממנה] לאחר מכן את הכסף כקיום התנאי לגירושין, וגמר בליבו לגרשה מיד. אבל גבי [אצל] קידושין, דכסיפא למיתבעיה היא מתביישת לתבוע ממנו] את הכסף שאמר, ואולי אינה סומכת בדעתה להתקדש עד שתקבל את הכסף, ועל דעת כן קידשה — אימא מודי ליה [אמור שמודה לו] לרב יהודה שדווקא כשיתן יהיו אלה קידושין, לכן נאמרה דעתו בשני המקרים.

ומסבירים גם מפני מה צריכים דברי רב יהודה להיאמר בשני המקרים: ואי אשמעינן [ואילו היה משמיע לנו] רק גבי [אצל] קידושין, היינו אומרים: בהא קאמר [בזו אמר] רב יהודה לכשיתן, משום דכסיפא למיתבעיה [משום שהיא מתביישת לתבוע ממנו] אם לא נתן לה, ולכן אינה סומכת על קיום התנאי עד שיבצענו בפועל, ועל דעת כן קידשה, אבל גבי [אצל] גירושין שלא כסיף למיתבעה [מתבייש לתבוע ממנה]אימא מודה ליה [אמור, שמודה לו] לרב הונא שחל הגט מיד.

ומצד שני, ואי אשמעינן [ואם היה משמיע לנו] לגבי [אצל] גירושין בלבד, היינו אומרים: בהא קאמר [בזו אמר] רב יהודה לכשתתן, משום דלרחוקה קאתי [שלרחק אותה הוא בא], אבל גבי קידושין דלקרובה קאתי [שלקרב אותה הוא בא]אימא [אמור] שמודה ליה [לו] לרב הונא, על כן צריכא [צריכה] המחלוקת להיאמר בשני המקרים.

מיתיבי [מקשים על כך] ממה ששנינו בברייתא: האומר לאשה "הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז", אף על פי שנקרע הגט או שנאבדמגורשת, ולאחר לא תנשא עד שתתן את הכסף.

ועוד תניא [שנינו בברייתא]: האומר לאשתו "הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז" ומת הבעל בלא בנים, אם כבר נתנה את הכסף — אינה זקוקה ליבם, לפי שכבר נתגרשה מבעלה בגט שנתן לה. אבל אם לא נתנהזקוקה ליבם, לפי שלא חל הגט, והריהי רק כאלמנה. רבן שמעון בן גמליאל אומר: נותנת את הכסף לאביו או לאחיו או לאחד מן הקרובים היורשים אותו, ועל ידי כך מתקיים התנאי, ופטורה מזיקת יבום.

ומעירים: עד כאן לא שמענו כי פליגי [נחלקו] תנא קמא ורבן שמעון בן גמליאל — אלא דמר סבר [שחכם זה, תנא קמא, סבור]: באמירת "על מנת שתתני לי" כוונתו לי בלבד — ולא ליורשי, ולכן אינה מקיימת את התנאי כאשר נותנת ליורשיו. ומר סבר [וחכם זה, רבן שמעון בן גמליאל, סבור] שכוונת "לי"ואפילו ליורשי, וכולי עלמא מיהא [ולדעת הכל על כל פנים] תנאה הוי [תנאי הוא] הדבר הזה, אבל אין ביצועו מעכב את עיקר חלותו של הגט, והרי זו תיובתא [קושיה חמורה] לדעת רב יהודה שאמר "לכשתתן"!

ומשיבים: אמר [יכול היה לומר] לך רב יהודה: הא מני [ברייתא זו כשיטת מי היא]? — שיטת רבי היא. שאמר רב הונא אמר רבי: כל האומר "על מנת"כאומר "מעכשיו" דמי [נחשב]. ולפי זה, כל דבר שיש בו תנאי בלשון "על מנת" — חל מיד, אף שהתנאי מתקיים רק לאחר זמן. ופליגי רבנן עליה אולם חולקים חכמים עליו], ואנא דאמרי כרבנן [ואני שאני אומר כדעת חכמים] אני אומר.

ואמר ר' זירא: כי הוינן [כאשר היינו] בבבל, אמרינן [היינו אומרים], הא [זו] שאמר רב הונא אמר רבי: כל האומר "על מנת" כאומר "מעכשיו" דמי [נחשב]פליגי רבנן עליה [חלוקים חכמים עליו בזה]. כי סליקי [כאשר עליתי] לארץ ישראל, אשכחתיה [מצאתי אותו] את ר' אסי דיתיב וקאמר משמיה הוא יושב ואומר משמו] של ר' יוחנן: הכל מודים באומר "על מנת" שכאומר "מעכשיו" דמי [נחשב]. לא נחלקו חכמים על רבי אלא במקרה של גט שהיה בו תנאי "מהיום ולאחר מיתה".

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר