אלא הכוונה היא ששואלים אותו בפירי [בפירות] שאינם מצויים באותה עונה של השנה.

א אמר רב כהנא אמר רב: חרש שיכול לדבר מתוך הכתב, שיודע לבטא את רצונו בכתיבה — כותבין ונותנין גט לאשתו על פי כתיבתו. אמר רב יוסף: מאי קא משמע לן [מה השמיע לנו בכך]? הלא תנינא [שנינו]: מי שהיה פיקח ונשתתק ואינו יכול לדבר, ואמרו לו "נכתוב גט לאשתך" והרכין בראשו, בודקין אותו שלשה פעמים, אם אמר על "לאו" "לאו" ועל "הן" "הן" — הרי אלו יכתבו ויתנו. משמע שלא הדיבור הוא העיקר אלא אם יכול להודיע רצונו בכל דרך אחרת — די בכך!

אמר ליה [לו] ר' זירא: לגבי אלם קאמרת [אתה אומר]? שאני [שונה] אלם שברור שיש לו דעת. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: מדבר ואינו שומע — זהו חרש, שומע ואינו מדבר — זהו אלם, וזה וזה הרי הן כפקחין לכל דבריהם. ו"חרש" האמור בדרך כלל בדברי חכמים ובדברי רב כהנא כאן, הוא מי שאינו שומע ואינו מדבר.

ושואלים: וממאי [וממה, מהיכן יודעים] שמדבר ואינו שומע זהו חרש, שומע ואינו מדבר זהו אלם? — דכתיב [שנאמר]: "ואני כחרש לא אשמע וכאלם לא יפתח פיו" (תהלים לח, יד). ואי בעית אימא [ואם תרצה אמור], כדאמרי אינשי [כפי שאומרים אנשים] שאילם הוא כעין ראשי התיבות אישתקיל מילוליה [נלקח דיבורו].

אמר ר' זירא: אי קשיא [אם קשה] לי בדברי רב כהנא הא קשיא [זה קשה] לי, דתניא [שכן שנינו בברייתא], נאמר לגבי עונשו של מי שנתבע להעיד ולא העיד: "אם לוא יגיד ונשא עוונו" (ויקרא ה, א) — ולמדו מכאן: פרט לאלם שאינו יכול להגיד (להעיד), שאינו מביא את הקרבן האמור בענין. ויש לשאול: אמאי [מדוע] אינו יכול להעיד? הא [הרי] יכול להגיד מתוך הכתב! משמע מכאן שהגדה בכתב אינה נחשבת כהגדה!

אמר ליה [לו] אביי: עדות קאמרת [אומר אתה]? שאני [שונה] עדות, דרחמנא אמר [שהתורה אמרה]: "מפיהם" (ראה דברים יז, ו) וההדגשה היא — דווקא מפי העדים ולא מפי כתבם. ואם כן יש בענין זה גזירת הכתוב, שאינה נוגעת לשאלה האם בכלל סומכים על כתיבה כדיבור.

מיתיבי [מקשים] על כך ממה ששנינו בברייתא: כשם שבודקין אותו, את מי שנשתתק, לגיטין, כך בודקין אותו למשאות ולמתנות (קניה ומכירה, ענייני מסחר), ולעדיות, ולירושות; קתני מיהת [שנה על כל פנים שם] "עדיות"! משמע שהוא יכול להעיד אף שאינו מדבר!

אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב ששת: אין הכוונה לסתם עדות אלא בעדות אשה, שמעיד שמת בעלה, דאקילו [שהקילו] בה רבנן [חכמים] באופנים שונים, כדי שתוכל להינשא.

ומקשים: והא קתני [והרי שנה] "ירושות"! ואנו מבינים שמדובר שמעיד אותו אדם מי הוא היורש בנחלה של אדם אחר, ולענין זה יש צורך בעדות גמורה! אמר ר' אבהו: שם מדובר לגבי ירושת בנו הבכור, כלומר, שאינו מעיד על נכסי אחרים, אלא שאומר שאחד מן הבנים שלו הוא בנו הבכור, ואין זו עדות אלא כחלוקת נכסים השייכים לו עצמו.

ומוסיפים להקשות: קתני מיהת [שנה על כל פנים] בברייתא "למשאות ולמתנות", מאי לאו [האם לא] שהוא יכול להעיד על משאות ומתנות לעלמא [לעולם, לאחרים]? ומשיבים: לא, לדידיה [לעצמו] לומר שכאשר הוא נושא ונותן בודקים אותו אם יש בו דעת, ולא לענין עדות.

מיתיבי [מקשים], ממה ששנינו: חרש, לא הלכו בו אחר רמיזותיו ואחר קפיצותיו ואחר כתב ידו אלא בקניה ומכירה במטלטלין, אבל לא לגיטין. וקשה על דברי רב כהנא המתיר הוראה של חרש בכתב לגבי גיטין!

ומשיבים: תנאי [מחלוקת תנאים] היא, דתניא [שכן שנינו בברייתא], אמר רבן שמעון בן גמליאל: במה דברים אמורים שאין סומכים על כתבו של חרש בגיטין — בחרש מעיקרו, אבל אם היה פיקח ונתחרש אחר כך — הוא כותב את הגט והן חותמין. וכדעתו סבור רב כהנא.

ושואלים: וחרש מעיקרו לא, אינו יכול לתת גט? הלא כשם שכונסה ברמיזה, כלומר, כשם שקידש ונשא את האשה בלא דיבור הפה, אלא ברמיזה בלבד כך מוציאה ברמיזה!

ומשיבים: אי [אם] מדובר באשתו, הכי נמי [כך הוא גם כן] שיכול לגרש אותה על פי רמיזה, שהרי גם נישואיו לא היו נישואין גמורים, אבל הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — בקידש את יבמתו ורוצה לגרשה.

ושואלים: יבמתו ממאן [ממי]? אילימא [אם תאמר] שנפלה ליה [לו] מאחיו שהיה גם הוא חרש, הלא כשם שכניסתה (נישואיה) היו ברמיזה כך יציאתה ברמיזה! אלא צריך לומר שנפלה ליה [לו] מאחיו פיקח שנישואיה היו נישואים גמורים, וחובת הייבום שלו היא מן התורה, ואילו מעשיו של החרש כשרים רק מדברי חכמים.

ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: לעולם תפרש שנפלה ליה [לו] מאחיו חרש, וגזירה גזרו חכמים ביבמה מאחיו חרש, אטו [משום] יבמה שנפלה לו מאחיו פיקח.

ומקשים: אי הכי [אם כך] אתה אומר, שגזרו חכמים בחרש משום פיקח, אשתו נמי [גם כן] נגזור שלא יוכל החרש לגרשה בגט! ומשיבים: יבמתו ביבמתו מיחלפא [מתחלפת], שאפשר שלא ידעו אם היא יבמתו מאח פיקח או מאח חרש, אבל אשתו ביבמתו לא מיחלפא [מתחלפת], ואין מקום לגזור בדבר.

ושואלים: ומי גזרינן [והאם גוזרים אנו] לגבי אחיו החרש אטו [משום] אחיו הפיקח?