סקר
אני גולש בפורטל הדף היומי:






 

פירוש שטיינזלץ

אנא הואי במניינא דבי [אני הייתי במנין של בית] רבי שבו נמנו על תקנה זו, ומינאי דידי מנו ברישא [וממני עצמי מנו בתחילה] למרות שהיה הקטן שבהם.

ותוהים: והאנן תנן [והרי אנו שנינו במשנה]: דיני ממונות וכן הטהרות והטומאות מתחילין מן הגדול שבדיינים, שהוא משמיע דעתו תחילה מפני כבודו, ודיני נפשות מתחילין מן הצד, כלומר, מן הקטן, שיש לחשוש שמא אם יביע הגדול את דעתו ילכו כל השאר אחריו, ועלול הדבר לגרום לאיבוד נפשות. והרי כאן לא היה זה דין נפשות, ומדוע התחילו מרב שודאי לא היה גדול שבחבורה, והרי רבי היה גדול שבדיינים!

אמר רבה בריה [בנו] של רבא, ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת ר' הילל בריה [בנו] של ר' וולס: שאני מנינא דבי [שונה המנין שבבית] רבי, דכולהו מנינייהו [שכל מנייניהם] מן הצד הוו [היו] מתחילין משום שרבי היה גדול כל כך בעיני הכל, שאמרו שיש לחשוש שאם הוא יפתח תחילה לא יעז אחר לחלוק עליו.

א ובאותו ענין אמר רבה בריה [בנו] של רבא, ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת ר' הילל בריה [בנו] של ר' וולס: מימות משה ועד רבי לא מצינו (מצאנו) שיהא גדול הדור שיהא גדול גם בתורה וגם בגדולה (עושר ורוממות מדינית) במקום אחד.

ושואלים: והאם לא היה? הא הוה [הרי היה] יהושע! ומשיבים: בזמנו הוה [היה] אלעזר שהיה גדול כמותו בתורה. ושואלים: הא הוה [הרי היה] אלעזר, שחי אחרי יהושע! ומשיבים: הוה [היה] בזמנו פנחס שהיה גדול הדור. ומקשים: והא הוה [והרי היה] פנחס אחריו! ומשיבים: הוו [היו] זקנים אחרים שהיו גדולים בתורה כמותו.

ומקשים עוד: הא הוה [הרי היה] שאול שהיה גדול בתורה והיה מלך! ומשיבים: הוה [היה] שמואל. ומקשים: והא נח נפשיה [והרי נפטר] שמואל בחיי שאול! ומשיבים: כולהו שני קאמרינן [כל השנים אנו אומרים], כלומר, הכוונה היא שיהא אדם בכל שנות גדולתו הגדול בישראל בתורה ובגדולה כאחת. ושואלים: והא הוה [והרי היה] דוד! ומשיבים: הוה [היה] עירא היאירי שהיה גדול בתורה.

ומקשים: והא נח נפשיה [והרי נפטר] בחיי דוד! ומשיבים: שתהיה התורה והגדולה במקום אחד כולהו שני בעינן [כל השנים אנו צריכים]. ושואלים: הא הוה [הרי היה] שלמה שהיה החכם מכל האדם! ומשיבים: הוה [היה] שמעי בן גרא שהיה רבו. ושואלים: והא קטליה [והרי הרג אותו] בתחילת מלכותו (מלכים א ב)! ומשיבים: כולהו שני קאמרינן [כל השנים אנו אומרים] ולא היה שלמה יחיד בגדולתו כל ימיו.

ומקשים: הא הוה [הרי היה] חזקיה המלך! ומשיבים: הוה [היה] באותו הדור שבנא שהיה גדול בתורה. ומקשים: הא איקטיל [הרי נהרג] במלחמה עם סנחריב! ומשיבים: כולהו שני קאמרינן [כל השנים אנו אומרים]. ושואלים: והא הוה [והרי היה] עזרא! ומשיבים: הוה [היה] נחמיה בן חכליה בדורו שהיה כמותו בגדולה.

אמר רב אחא בריה [בנו] של רבא, אף אני אומר: מימות רבי ועד רב אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד. ושואלים: והאם לא? והא הוה [והרי היה] הונא בר נתן שהיה גם גדול מאד בעושר וגם גדול בתורה, ובחיי רב אשי? ומשיבים: שאני [שונה] הונא בר נתן, דמיכף הוה כייף ליה [שהיה כפוף לפני] רב אשי, ונמצא שהגדול שבכולם היה רב אשי.

ב משנה ואף אלה תקנות משום תיקון העולם: חרש רומז, כלומר, יש משמעות ותוקף למה שהוא עושה רמזים בידיו ובשאר איברי גופו בזמן שהוא רוצה לקנות או למכור משהו, והמכר חל ובר תוקף. וכן נרמז שאומרים לו דבר והוא מסמן ברמזים שהוא מסכים, ועל ידי כך חל הקנין. ובן בתירא אומר: אין צורך בכך אלא אפילו אם קופץ את שפתיו לסמן דבר בשפתיו, או נקפץ, שמסמן כך דבר כאשר מציעים לו — חל הקנין. וכל זה לגבי קניינים במטלטלין. וכן הפעוטותמקחן מקח (קנייתם — קנייה) וממכרן ממכר (מכירתם — מכירה) במטלטלין.

ג גמרא אמר רב נחמן: מחלוקת זו בין תנא קמא ובן בתירא — היא דווקא במטלטלין, אבל בגיטין — דברי הכל ואף לדברי בן בתירא דווקא ברמיזה.

ותוהים: פשיטא [פשוט, מובן מאליו] הדבר, הלא "במטלטלין" תנן [שנינו]! ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר] שהכוונה במשנה היתה לומר "אף במטלטלין" ולאו דווקא בהם אלא גם בשאר דברים, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] רב נחמן שבמיטלטלין בלבד אמר בן בתירא בקפיצה, ולא אמר כן בגיטין.

איכא דאמרי [יש שאומרים] לא כך, אלא כך אמר רב נחמן: כמחלוקת במטלטלין כך מחלוקת בגיטין. ומקשים: והאנן [והרי אנו] "במטלטלין" תנן [שנינו במשנה]! ומשיבים: אימא [אמור] שהכוונה היא: "אף במטלטלין" וכן בדברים אחרים נחלקו.

ד שנינו במשנה הפעוטותמקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין. ושואלים: ועד כמה? כלומר, מאיזה גיל יכולים הפעוטות לעסוק במיקח וממכר? מחוי [היה מראה] רב יהודה לרב יצחק בריה [בנו]: כבר שית, כבר שב[כבן שש, כבן שבע]. רב כהנא אמר: כבר שב, כבר תמני [כבן שבע, כבן שמונה]. במתניתא תנא [בברייתא שנה]: כבר תשע, כבר עשר [כבן תשע, כבן עשר].

ומעירים: ולא פליגי [חלוקים הם] בסברה, אלא כל חד וחד [אחד ואחד] לפי חורפיה [חריפותו], שפעמים שיש ילדים חריפים ומבינים כבר בגיל צעיר, ופעמים צריכים להמתין להם עד שאפשר לסמוך על מעשיהם עד לגיל יותר מאוחר. ושואלים: וטעמא מאי [ומה טעם] תיקנו זאת חכמים לפעוטות? אמר ר' אבא בר יעקב אמר ר' יוחנן: משום כדי חייו, שפעמים שאין לילד מקור אחר לפרנסתו והוא חייב לעסוק במסחר כלשהו, ואם לא יורשה לעשות זאת לא יהיה מי שיחייה אותו. אגב הזכרת המסורת בשם ר' אבא בר יעקב מביאים את דבריו בענין אחר.

נאמר: "ויאמר לאשר על המלתחה הוצא לבוש לכל עובדי הבעל" (מלכים ב י, כב), ושאלו: מאי [מה פירוש] "מלתחה"? אמר ר' אבא בר יעקב אמר ר' יוחנן: דבר הנמלל ונמתח, סוג מסויים של בגד שהוא מתקפל עד למידה קטנה, ואחר כך נמתח למידה גדולה.

כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל אמר בשם ר' יוחנן: שיגר לו אדם עשיר אחד שנקרא בוניים בן נוניים מתנה לכבודו של רבי, סיבני וחומס סלסלה ומלמלא, שהם מיני פשתן מיוחדים. ומבארים מה טיבם של בדים אלה, ובמה היו מיוחדים כל כך: סיבני וחומס — שהיו מקופלים והיה גודלם כאמגוזא ופלגיה דאמגוזא [כאגוז וכחצי אגוז]. סלסלה ומלמלאכפיסתקא ופלגי דפיסתקא [כבוטן וחצי בוטן], שבדים אלה היו דקים כל כך שהיו יכולים להתקפל לשיעור קטן זה, וכשפשטו אותם היו ראויים לבגד שלם עבור רבי. ועוד מסבירים: מאי [מה פירוש] מלמלא?דבר הנמלל ונמתח.

וחוזרים לענין פעוטות, ושואלים: וטעותן עד כמה? כלומר, בענין מיקח וממכר, כמה נחשב לגביהם שיעור של טעות שאין מתבטל בגללה המיקח? אמר ר' יונה אמר ר' זירא: עד שתות [שישית], כטעותו של איש גדול שאין המיקח מתבטל בגללה.

בעי [שאל] אביי: מתנתו של פעוט, מאי [מה] דינה? רב יימר אמר: אין מתנתו מתנה, מר בר רב אשי אמר: מתנתו מתנה.

אפכוה [הפכו] את דברי החולקים הללו ושדרוה [ושלחו אותה] את דברי המחלוקת לקמיה [לפני] רב מרדכי, ולפי מה ששלחו לו מר בר רב אשי הוא זה שאמר שאין מתנתו מתנה. אמר ליה [להם]: זילו [לכו] אמרו למר בר מר [בן אדוני] רב אשי, שהיה רבו של רב מרדכי: לאו הכי הוה עובדא [האם לא כך היה מעשה], כי הוה קאי מר חד כרעיה אארעא וחד כרעיה אדרגא [כאשר היה עומד האדון, רב אשי, רגלו האחת על הארץ ורגלו האחת על המדרגה], ואמרנא ליה [ואמרנו לו]: מתנתו של פעוט מאי [מה] דינה? ואמר לן [לנו]: מתנתו מתנה, אחת מתנת שכיב מרע שמצווה לפני מותו ואחת מתנת בריא, אחת מתנה מרובה ואחת מתנה מועטת, שבכל ענין מתנתו מתנה.

ה משנה כיון שהזכרנו עד עכשיו תקנות שתיקנו חכמים מפני תיקון העולם בדברים שונים, מביאים עוד: אלו דברים אמרו שתיקנו חכמים וטעמם הוא מפני דרכי שלום: כשקוראים בתורה כהן קורא ראשון ואחריו קורא לוי ואחריו ישראל, ולא לפי גדלותם בדברים אחרים, וכל זה עשו מפני דרכי שלום שלא יבואו לריב מי הגדול שבקהילה. וכן מערבין עירובי חצרות בבית ישן שהיו רגילים להניח בו את העירוב מפני דרכי שלום כאשר יבואר בגמרא.

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר