סקר
עם סיום מסכת עירובין






 

פירוש שטיינזלץ

במשנתנו מדובר בעבד של שני שותפין, ובמקרה כזה לדברי הכל, גם לדעת חכמים, כל אחד מהם יכול לשחרר את כל חלקו בעבד, ונמצא העבד משוחרר חציו.

א ועוד בדבר המחלוקת במשחרר חצי עבדו, אמר רבה: מחלוקת רבי וחכמים אם קנה העבד חציו — דווקא בששיחרר האדון את חציו והניח את חציו השני, אבל אם שיחרר את חציו ומכר את חציו השני, או נתן במתנה את חציו השני, כיון דקנפיק מיניה כוליה העבד יוצא ממנו כולו]דברי הכל קנה העבד את חציו עצמו.

אמר ליה [לו] אביי: ובמקרה שיוצא ממנו כולו לא פליגי [נחלקו]? והתני חדא [והרי שנויה ברייתא אחת]: הכותב נכסיו לשני עבדיוקנו את הנכסים ומשחררין זה את זה, שלכל אחד יש בעלות בחציו של חבירו. ותניא אידך [ושנויה ברייתא אחרת], האומר: "כל נכסי נתונין לפלוני ופלוני עבדיי"אף עצמם לא קנו, וכל שכן את הנכסים.

מאי לאו [האם לא] זה ההסבר לסתירה בין הברייתות הללו: הא [זו], הברייתא הראשונה — כשיטת רבי, שיש שיחרור לחצי עבד, והא [וזו], הברייתא השניה — כדעת רבנן [חכמים], שאף שכל אחד מהם יצא לגמרי מרשותו של האדון, הואיל ולא נשתחררו לגמרי לא קנו?

ודוחים: לא, אידי ואידי רבנן [זו וזו כשיטת חכמים], אלא הא [זו], בברייתא הראשונה מדובר שאמר כולו, שלכל אחד מהם הוא נותן את כל נכסיו. וכיון שנתן לשניהם — שניהם קונים, ומשחררים זה את זה, ומחלקים ביניהם את הנכסים. הא [זו], בברייתא השניה מדובר שאמר חצי חצי, שלכל אחד מהם נתן רק מחצית נכסיו, ולא הקנה לאף אחד מהם קנין גמור.

ומקשים: והא מדקתני סיפא [והרי ממה ששנה בסופה] של הברייתא השניה: ואם אמר חצי חצילא קנו, מכלל הדברים אתה למד דרישא [שבראשה] מדובר שאמר כולו! ומשיבים: אין להבין שיש כאן דין נוסף בברייתא אלא פרושי קא מפרש [מפרש] את דברי הברייתא הקודמים: אף עצמן לא קנו, כיצד? כגון שאמר חצי חצי.

ומעירים: הכי נמי מסתברא [כך גם כן מסתבר] לומר, דאי סלקא דעתך רישא [שאם עולה על דעתך שבראשה] של הברייתא מדובר שאמר כולו, אם כן, סופה מיותר, שכן השתא [עכשיו, הרי] אם אמר כולו לא קנו, אמר חצי חצי מיבעיא [נצרכה לומר]?

ומשיבים: אי [אם] משום הא [זה] לא איריא [שייך] ואין מכאן הוכחה, שכן אפשר לומר שתנא סיפא לגלויי רישא [שנה את סופה כדי לגלות את משמעות ראשה], שלא תאמר: רישא [ראשה] עוסק במקרה שאמר חצי חצי, אבל אם אמר כולו קנו, על כן תנא סיפא [שנה בסופה] שאמר חצי חצי, ומכלל הדברים נלמד דרישא בראשה] מדובר שאמר כולו ואפילו הכי [כך] לא קנו.

ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור], לא קשיא [אין זה קשה] ואפשר ליישב את הסתירה בין הברייתות בדרך אחרת: כאן, בברייתא השניה שלא קנו, מדובר בשטר אחד, שכן אין אפשרות לשחרר שני עבדים בשטר אחד, כאן בברייתא הראשונה שקנו, מדובר בשני שטרות.

ושואלים: אם בברייתא השניה מדובר שהקנה לשניהם את נכסיו בשטר אחד, מאי איריא [מה שייך], מדוע היה צריך לומר שכשאמר חצי חצי לא קנו? אפילו אמר כולו נמי [גם כן] לא קנו, וכפי ששנינו במפורש בתחילת הברייתא, ומשיבים: הכי נמי קאמר [כך גם כן אמר], כלומר, זוהי כוונת הדברים: אף עצמן לא קנו, במה דברים אמורים שלא קנו? כשנתן להם בשטר אחד, אבל בשני שטרותקנו, ואם אמר חצי חציאף בשני שטרות נמי [גם כן] לא קנו.

ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] באופן זה ליישב את הסתירה בין הברייתות: לא קשיא [אין זה קשה], כאן, בברייתא הראשונה, שקנו, מדובר שנתן להם בבת אחת, כאן בברייתא השניה, שלא קנו, מדובר שנתן להם בזה אחר זה.

ושואלים: אם נתן בזה אחר זה, בשלמא בתרא לא קני [נניח שהאחרון אינו קונה], דהא קני ליה קמא [שהרי כבר קנה אותו הראשון], אלא קמא ליקני נפשיה ולקנייה לחבריה [הראשון שיקנה את עצמו ושיקנה גם את חבירו]! אלא, מחוורתא כדשנינן מעיקרא [מחוור, ברור, כפי שתירצנו מתחילה], ובכל אופן מדובר שנתן להם בבת אחת.

רב אשי אמר: כך יש ליישב את הסתירה בין שתי הברייתות, שאני התם [שונה שם] בברייתא השניה, דקא קרי להו הוא קורא להם] "עבדיי", משמע שאין כאן שיחרור. אמר ליה [לו] רפרם לרב אשי: ודלמא [ושמא] מה שאומר "עבדיי" כוונתו אלה שהיו כבר עבדיי בעבר!

וראיה לדבר: מי [האם] לא תנן [שנינו במשנה] בדומה לכך: הכותב כל נכסיו לעבדויצא לחירות, ואם שייר קרקע כל שהואלא יצא לחירות. ר' שמעון אומר: לעולם העבד הוא בן חורין, עד שיאמר בנוסח כזה: "כל נכסי נתונין לפלוני עבדי חוץ מאחד מרבוא (רבבה) שבהן".

ונדייק מן הדברים: טעמא [הטעם, דווקא] שאמר: "חוץ מאחד מרבוא שבהן", שאפשר שרומז בכך לעבד עצמו שהוא הדבר שלא נתן לו, הא [הרי] אם לא אמר הכי [כך]קני [קונה] העבד. ואילו להסברך אמאי [מדוע] קונה? והא [והרי] "עבד" קא קרי ליה [הוא קורא לו]! אלא בהכרח יש לפרש שמה שקורא לו "עבדי" כוונתו שהיה כבר בעבר עבדו, הכא נמי [כאן גם כן] כשאמר "עבדיי" כוונתו: אלה שהיו כבר עבדיי, ואי אפשר ליישב כרב אשי את הסתירה בין שתי הברייתות.

ב מי שהיה חציו עבד וחציו בן חורין ונגחו שור והזיקו, אם נגחו ביום שבו עבודתו היא של רבו — הרי תשלום הנזק שייך לרבו, ואם היה זה יום של עצמולעצמו. ומקשים: אלא מעתה, לפי עיקרון זה של חלוקה, ביום של רבו ישא שפחה, ואילו ביום של עצמו ישא בת חורין! ומשיבים: איסורא לא קאמרינן [לגבי איסור אין אנו אומרים] שהעבד מתחלק כך.

תא שמע [בוא ושמע]: המית השור מי שחציו עבד וחציו בן חוריןנותן בעל השור חצי קנס (תשלום לבעלי עבד שנהרג) לרבו (אדוניו)

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר