א משנה שליח המביא גט ואבד הימנו, אם מצאו לאלתר (מייד) לאחר שאבד לו — כשר, ואם לאו [לא] — פסול, שמא הגט שמצא אינו זה שאיבד אלא של אדם אחר ששמו ושם אשתו כשם הבעל והאשה שבגט שהביא. מצאו בחפיסה או בדלוסקמא (קופסה), אם יש בו סימן — יכול לסמוך על כך שהוא שלו. אם היה זה גט שמכירו — כשר בכל מקום.

ב גמרא שנינו במשנתנו שגט שאבד הריהו פסול ולא ניתן לגרש בו, אלא אם כן נמצא לאלתר. ורמינהו [ומשליכים, מראים סתירה] לכך ממה ששנינו: מצא גיטי נשים, או שטרי שחרורי עבדים, דייתיקי (צוואות), מתנות, ושוברין (קבלות על סכומי כסף) — הרי זה לא יחזיר למי שהיו מיועדים עבורם, ומדוע? שאני אומר: אמנם כתובין היו ואולם נמלך עליהן אחר כך שלא ליתנן. ומכאן נסיק: הא [הרי אם] אמר הכותב: "תנו" — נותנין, ואפילו עבר מאז שאבדו ועד שנמצאו זמן מרובה!

אמר רבה: לא קשיא [אין זה קשה]: כאן במשנתנו מדובר במקום שבו השיירות מצויות, ואז יש לחשוש שיש זוג במקום אחר בעל אותם שמות, וגט זה אינו שלו. כאן במשנה האחרת, מדובר במקום שאין השיירות מצויות ומשום כך יכול להחזיר (אם ידוע לנו שלא נמלך).

ומעירים: ואפילו במקום שהשיירות מצויות שחוששים שמא אין זה הגט שלו, והוא רק כשהוחזקו, שיש לנו זה מכבר חזקה וידיעה שהיו שני יוסף בן שמעון בעיר אחת, ואז יש באמת מקום לחשוש שמא איש אחר מאותה עיר הוא, וגט אחר הוא.

דאי [שאם] לא תימא הכי [תאמר כך] שדווקא כשהוחזקו שניים בעלי שם זהה אנו חוששים, אם כן קשיא דרבה אדרבה [קשה מדבריו של רבה במקום אחר על דברי רבה כאן]. שמסופר: דההוא גיטא דאישתכח בי דינא [שגט אחד שנמצא בבית הדין] של רב הונא, והוה כתיב ביה [והיה כתוב בו] שם המקום "בשוירי מתא [העיר] שעל רכיס נהרא [הנהר] ", ואמר רב הונא: חוששין אנו לשני שוירי, שמא יש עוד מקום ששמו כך, ועל כן שמא אינו של זה שמבקש לגרש בו את אשתו.

ואמר ליה [לו] רב חסדא לרבה שהיה אז צעיר: פוק [צא] ועיין בה, בהלכה זו, דלאורתא בעי לה מינך [שבערב ישאל אותך על כך] רב הונא. נפק, דק ואשכח [יצא רבה, דקדק ומצא], דתנן [שכן שנינו במשנה]: כל המוצא מעשה בית דין (שטרות ומסמכים שנעשים על ידי בית הדין) — הרי זה יחזיר את מה שמצא לבעליו, ואינו צריך לחשוש לשתי ערים בעלות שם זהה.

והא בי דינא [והרי בית הדין] של רב הונא שכמקום שהשיירות מצויות דמי [הוא נחשב], שאנשים רבים עוברים ושבים שם, וקא פשיט [ופתר] רבה שהדין הוא שיחזיר, אלמא [מכאן יוצא] שלדעתו, רק אי [אם] היה זה מקרה שהוחזקו שני אנשים בשם יוסף בן שמעון בעיר אחת — אין [כן], אז חוששים, ואי [ואם] לא — לא.

ומספרים: עבד [עשה] רבה עובדא בההוא גיטא דאישתכח בי כיתנא [מעשה בגט אחד שנמצא בבית הכותנה] בעיר פומבדיתא כשמעתיה [כשיטתו]. איכא דאמרי [יש שאומרים] שהיה זה בדוכתא היכא דתרו כיתנא [במקום היכן ששורים פשתן], ואף על גב [ואף על פי] שהוחזקו שני אנשים באותו שם באותה עיר הכתובה בגט, ומדוע? — כיון שלא שכיחן שיירתא [מצויות שיירות] העוברות במקום זה. ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] שהיה הדבר בדוכתא דמזבני כיתנא [במקום שמוכרים בו פשתן], והוא שלא הוחזקו שני אנשים בעלי אותו שם בעיר הכתובה בגט, ואולם שכיחן [מצויות] שיירות, שהרי זה מקום שאנשים רבים עוברים בו.

באותו ענין אומרים: ר' זירא רמי מתניתין אברייתא ומשני [היה משליך, מראה סתירה, ממשנתנו על הברייתא, ומתרץ]. תנן [שנינו במשנה]: המביא גט ואבד הימנו, אם מצאו לאלתר — כשר, ואם לאו [לא] — פסול. ורמינהו [ומשליכים, מביאים סתירה לכך] ממה ששנינו בברייתא: מצא גט אשה בשוק, בזמן שהבעל מודה שכתבו ונתנו — יחזיר לאשה, אין הבעל מודה — לא יחזיר לא לזה ולא לזה. ונדייק מכאן: הא [הרי]