וממקום שבאת, כלומר, מתוך ראיה זו עצמה אנו למדים: מה להלן השליחות צריכות שיאמרו: "בפנינו נכתב ובפנינו נחתם", אף היא עצמה המביאה את גיטה צריכה שתאמר: "בפני נכתב ובפני נחתם". ומכאן נלמד לענייננו שמדובר בהבאת גט בחוצה לארץ, שהרי נזכר שאותן נשים עליהן דובר במשנה צריכות לומר "בפני נכתב" וכו'.

אמר רב אשי: מתניתין נמי דיקא [משנתנו גם כן מדוייקת כך], דקתני [ששנה בה]: האשה עצמה מביאה את גיטה, ובלבד שתהא צריכה לומר "בפני נכתב ובפני נחתם", שמע מינה [למד מכאן] שמדובר בשליחות בחוצה לארץ.

ושואלים: ולדעת רב יוסף, האם אפשר לומר שרישא [ראשה של המשנה] הקודמת "הכל כשרים להביא את הגט" וכו' וסיפא [וסופה של המשנה] "האשה עצמה" וכו' מדברים בהבאת גט בחוצה לארץ, ואילו מציעתא [אמצעה] "אף הנשים" וכו' מדברת בהבאתו בארץ? ומשיבים: אין [כן], רישא וסיפא [ראשה וסופה] בחוצה לארץ, מציעתא [ואמצעה] בארץ.

ומסבירים: ממאי [ממה] הוא מוכיח זאת? — מדקתני [ממה ששנה במשנה]: מה בין גט למיתה — שהכתב מוכיח, ולא קתני [שנה]: שהכתב ופה מוכיח. משמע שאין כאן ענין של אמירה ("בפני נכתב" וכו'), ולכן הוא מפרש שמדובר כאן בארץ.

א שנינו במשנה שהאשה עצמה מביאה את גיטה ואומרת שבפניה נכתב ונחתם. ושואלים: לשם מה היא צריכה להביא ולהעיד? הלא אשה מכי מטי [מכאשר הגיע] גיטה לידה איגרשה [התגרשה] לה כבר! אמר רב הונא: באומר לאשתו: לא תתגרשי בו אלא בפני בית דין פלוני. ואומרים: סוף סוף כי מטיא התם איגרשה בה [כאשר היא מגיעה לשם בפני אותו בית דין, מייד היא מתגרשת בו], שהרי קיימה את התנאי של בעלה! ולשם מה היא צריכה להביא ולהעיד?

אלא אמר רב הונא בר מנוח משמיה [משמו] של רב אחא בריה [בנו] של רב איקא: שאמר לה הבעל כך: כי מטית התם, אתנחיה אארעא ושקליה [כאשר את מגיעה לשם, הניחי אותו, את הגט, על הארץ וקחי אותו], שתקבל את הגט רק באותו מקום.

ומקשים: אי הכי, הוה ליה [אם כן, הרי זה] כמו המקרה שאומר לאשתו: "טלי גיטך מעל גבי קרקע", ואמר רבא על כך: האומר לאשתו "טלי גיטך מעל גבי קרקע" — לא אמר כלום, שנמצא שלא הוא שנתן לה גט אלא היא לקחתו בעצמה!

אלא, צריכים לפרש כך: שאמר לה לאשתו: הוי [היי] שליח שלי להולכה של הגט עד דמטית התם [שאת מגיעה לשם], וכי מטית התם [וכאשר את מגיעה לשם], למקום שאני אומר לך הוי [היי] שליח לקבלה, וקבלי את גיטך כשליח.

ומקשים: והא [והרי] לא חזרה שליחות אצל הבעל! שהשליחות הראשונה שעשתה בתורת שליח להולכה לא נגמרה, שעל השליח להיות ראוי לחזור למשלח ולהודיע לו על ביצוע השליחות, וזו, כיון שבהגיעה לאותו מקום הריהי נעשית בעל המעשה עצמו ומכאן ואילך בטלה שליחותה, הרי שיש חיסרון בעצם השליחות, ואם כן, כיצד יכולה היא לקבל מיד עצמה את הגט! אלא צריך לומר כך, שאמר לה: הוי [היי] שליח להולכה עד דמטית התם [שאת מגיעה לשם], וכי מטית התם [וכאשר את מגיעה לשם] שוי [עשי] שליח לקבלה עבורך, ותני לו את הגט.

ושואלים: הניחא למאן דאמר [זה נוח לדעת מי שאומר]: אשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה, ואינה צריכה לקבל את הגט בעצמה. אלא למאן דאמר [לדעת מי שאומר]: אין האשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה, מאי איכא למימר [מה יש לומר]?

ומשיבים: טעמא מאי [מהו הטעם] של מי שאמר שאין האשה עושה שליח? משום דאיכא [שיש] בכך בזיון של הבעל, שהוא רוצה למסור את הגט ביד האשה ולא ביד שליח, והכא [וכאן] בעל לא קפיד [מקפיד], שהרי הוא עצמו אמר לה לעשות כך.

על כך שואלים: הניחא למאן דאמר [זה נוח לדעת מי שאומר]: שהטעם בענין זה הוא משום החשש לבזיון של הבעל, אלא למאן דאמר [לדעת מי שאומר]: שזוהי גזירה משום חצרה הבאה לאחר מיכן, שאם היו מתירים לה למנות שליח לקבלה מיד שליח הבעל, היו סבורים שגם בחצר הדין כן, באופן שנתן את הגט בחצר, ואחר כך קנתה האשה את החצר ועל ידי כך קיבלה את הגט. ובאמת, אין הדברים דומים, כי בחצר אינה זוכה מדין שליחות אלא כאילו היתה זאת ידה, וכשהחצר אינה שלה — אין כאן נתינה לידה, ואין זה גט. אם כן, מאי איכא למימר [מה יש לומר], כיצד יכולה היא לעשות שליח לקבלה?

ומשיבים: צריכים לפרש כך, שאמר לה, לאשה: הוי [היי] לגבי הגט שליח להולכה עד דמטית התם [שאת מגיעה לשם], וכי מטית התם [וכאשר את מגיעה לשם] שוי [עשי] שליח נוסף להולכה, וקבלי את גיטך מיניה [ממנו], משליח זה.

ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור], שאמר לה כך: הוי [היי] שליח להולכה עד דמטית התם [שאת מגיעה לשם], וכי מטית התם [וכאשר את מגיעה לשם] אימר קמי בי דינא [אמרי בפני בית הדין] "בפני נכתב ובפני נחתם", ומשוי בי דינא [ויעשו בית הדין] שליח וליתבוה ניהליך [ויתנו לך] את הגט.

א משנה כל גט שנכתב שלא לשום (לשם) אשה, אלא סתם — פסול. כיצד? היה אדם עובר בשוק, ושמע קול סופרים שכותבים גיטין מקרין (מקריאים) לתלמידיהם כתרגיל: איש פלוני מגרש את פלונית ממקום פלוני, ונכנס ואמר: זה שמי וזה שם אשתי, תנו לי את הגט הזה שכתבתם ואשתמש בו — גט כזה פסול לגרש בו, שהרי לא נכתב לשם גירושי אשה.

יתר מיכן, אפילו כתב אדם לגרש את אשתו ונמלך ולא גירשה, ונשאר בידו הגט, מצאו בן עירו ואמר לו: שמי כשמך ושם אשתי כשם אשתך ומקומנו שווה, תן לי את הגט ואשתמש אני בו — פסול השני לגרש בו.