חברא [כומר פרסי], שקלה לשרגא מקמייהו [לקח את הנר מלפניהם], שהיה זה יום חג שלהם שבו לא הניחו שיהיה אור אלא בבית מקדשם, אמר רבה בר בר חנה שהיה מארץ ישראל: רחמנא [ריבונו של עולם]! או בטולך, או בטולא דבר עשו [או בצילך, או בצל של בני עשו, הרומאים] כי קשה מאד לחיות תחת השלטון הפרסי.

ושואלים: למימרא, דארומאי מעלו מפרסאי [האם ניתן מדבר זה לומר, שהרומאים מעולים מהפרסיים]? והתני [והרי שנה] ר' חייא, מאי דכתיב [מהו שנאמר]: "אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה" (איוב כח, כג) — יודע הקדוש ברוך הוא בישראל שאין יכולין לקבל גזירת ארומיים, עמד והגלה אותם לבבל. משמע שהבבליים טובים יותר!

ודוחים: לא קשיא [אין זה קשה]: הא מקמי דניתו חברי [זה לפני שהגיעו החברים] לבבל, שאז היה שם נוח יותר, הא לבתר דאתו חברי [זה לאחר שהגיעו החברים] לבבל ואז השתנה המצב ונהיה קשה יותר.

א שנינו במשנה שאם אחד אומר "בפני נכתב", ושנים אומרים "בפנינו נחתם" — כשר. אמר ר' אמי אמר ר' יוחנן : לא שנו שהגט כשר אלא כשהגט יוצא מתחת יד עד הכתיבה שהוא השליח להביא את הגט, שנעשו כשנים על זה וכשנים על זה, שכיון שהוא שליח הגט, הריהו נאמן כשניים בעדותו על הכתיבה, אבל אם יוצא הגט מתחת ידי עדי החתימה — פסול, שהרי רק עד אחד שאינו שליח הגט מעיד על הכתיבה.

ומעירים: אלמא קסבר [מכאן שהוא סבור]: שנים שהביאו גט ממדינת הים, צריכין שיאמרו: "בפנינו נכתב ובפנינו נחתם", ואם לא אמרו — הריהו פסול. אמר ליה [לו] ר' אסי לר' יוחנן: אלא מעתה, רישא דקתני [בראשה של המשנה ששנה בה]: שנים אומרים "בפנינו נכתב", ואחד אומר "בפני נחתם" — פסול, ור' יהודה מכשיר, וכי אפילו כאשר הגט יוצא מתחת ידי שניהם פסלי רבנן [פוסלים חכמים]? אמר ליה [לו]: אין [כן].

ומסופר: זימנין אשכחיה דיתיב וקאמר [פעם אחרת מצא ר' אסי, אותו, את ר' יוחנן שהוא יושב ואומר] שאפילו גט יוצא מתחת ידי עדי חתימה — כשר. ומעירים: אלמא קסבר [מכאן שהוא סבור] כי שנים שהביאו גט ממדינת הים, אין צריכין שיאמרו: "בפנינו נכתב ובפנינו נחתם".

אמר ליה [לו] ר' אסי: אלא מעתה, לדרך זו, רישא דקתני [בראשה של המשנה ששנה בה]: שנים אומרים "בפנינו נכתב" ואחד אומר "בפני נחתם" — פסול, ור' יהודה מכשיר, נדייק: טעמא [הטעם, דווקא] שאין הגט יוצא מתחת ידי שניהם, הא [הרי] אם היה הגט יוצא מתחת ידי שניהם — מכשרי רבנן [מכשירים חכמים]?

אמר ליה [לו] ר' יוחנן: אין [כן]. אמר לו ר' אסי: והא זמנין [והרי בפעם אחרת] לא אמרת לן הכי [לנו כך]! אמר ליה [לו]: מה שאני אומר לך עכשיו יתד היא שלא תמוט, ויכול אתה לסמוך על כך, ואני חוזר בי ממה שאמרתי קודם.

ב משנה נכתב הגט ביום ונחתם באותו יום, או נכתב בלילה ונחתם באותו לילה, או נכתב בלילה ונחתם ביום שלאחריו — כשר, שהרי היום הולך אחר הלילה, ולכתיבה ולחתימה יש איפוא תאריך אחד. אבל אם נכתב ביום ונחתם בלילה שלאחריו — פסול. ר' שמעון מכשיר.

שהיה ר' שמעון אומר: כל הגיטין (שטרות) שנכתבו ביום ונחתמו בלילה — פסולין, משום שעל ידי כך קודם התאריך הכתוב בו לזמן של חלות השטר, חוץ מגיטי נשים שאין לחשוש בהם לענין זה לפי שהגט אינו עשוי לגביית כספים, ואין חשש אם הזמן הכתוב בו קודם לזמן החתימה.

ג גמרא איתמר [נאמר] שנחלקו אמוראים בשאלה: מפני מה תיקנו לכתוב זמן (תאריך) בגיטין? הרי לכאורה השטר הזה אינו שטר גבייה! ר' יוחנן אמר: משום בת אחותו, שאם יש לו אשה החביבה עליו, כגון שהיא בת אחותו, וחושש שזנתה תחתיו והוא רוצה להצילה מעונש על כך, יתן לה גט בלי תאריך, ואם יבואו עדים ויעידו שזנתה בזמן מסויים תוכל לטעון שהיתה כבר גרושה באותו זמן, וכדי שלא תיעשה עורמה כזו תיקנו שייכתב זמן בגט.

ריש לקיש אמר: משום פירות, שמזמן הגט והלאה אם מוכר הבעל את פירות הנכסים שלה, יכולה האישה לגבות מן הקונים את מחיר הפירות, ואם אין זמן בגט אינה יכולה להוכיח שנמכרו הפירות לאחר שנתגרשה ולא תגבה מן הקונים את המגיע לה.

ושואלים: ריש לקיש מאי טעמא [מה טעם] לא אמר כר' יוחנן ובחר בהסבר אחר? ומשיבים: אמר [יכול היה לומר] לך ריש לקיש: