א משנה שליח המביא מן הבעל לאשתו גט גירושין, ובא ממדינת הים (חוץ לארץ) לארץ ישראל, צריך שיאמר בשעת מסירת הגט: "בפני נכתב גט זה, ובפני נחתם".

רבן גמליאל אומר: אף המביא גט מן הרקם ומן החגר שהם מקומות הנמצאים בסוף תחומי ארץ ישראל, צריך לומר "בפני נכתב ובפני נחתם". ר' אליעזר אומר: אפילו המביא גט מכפר לודים ללוד, למרות שהם מקומות סמוכים זה לזה, מכל מקום כיון שכפר לודים אינו שייך למקום היישוב היהודי העיקרי בארץ ישראל — צריך לומר דבר זה.

וחכמים אומרים: אינו צריך שיאמר "בפני נכתב ובפני נחתם" אלא המביא ממדינת הים לארץ ישראל. וכן המוליך גט מארץ ישראל למדינת הים. וכן המביא גט ממדינה למדינה במדינת הים, אף הוא צריך שיאמר "בפני נכתב ובפני נחתם". רבן שמעון בן גמליאל אומר: לאו דווקא ממדינה למדינה, אלא אפילו מהגמוניא להגמוניא (ממחוז למחוז) באותה מדינה.

ר' יהודה אומר: לגבי גבולות ארץ ישראל, מרקם ולצד מזרח ממנה הריהו נחשב כמדינת הים, ורקם עצמה — כמזרח ארץ ישראל, כלומר, כחוץ לארץ. מאשקלון לדרום ואשקלון עצמה — כדרום, וכן מעכו לצפון, ועכו עצמה — כצפון. ר' מאיר אומר: עכו — כארץ ישראל לענין גיטין.

המביא גט ממקום למקום בארץ ישראל — אינו צריך שיאמר "בפני נכתב ובפני נחתם", ובכל מקרה, אם יש עליו עוררים, כלומר, שבא הבעל ומערער על כשרות הגט וטוען שהוא מזוייף — יתקיים הגט בחותמיו, כלומר, יבדקו את חתימת העדים, ויאשרו ויקיימו אותו על פי חתימתם זו.

ב גמרא שנינו במשנה שהמביא גט ממדינת הים צריך שיאמר "בפני נכתב ופני נחתם", ושואלים: מאי טעמא [מה טעם] הדבר? רבה אמר: