ככתבו בתורה, בשם הויה, ובמדינה בכינויו, בשם אדנות. במדינה — כהנים נושאים (מגביהים) את ידיהן כנגד כתפיהן בשעת הברכה, ובמקדש מרימים אותן על גבי ראשיהן, חוץ מכהן גדול שאינו מגביה את ידיו למעלה מן הציץ מפני שהשם המפורש כתוב עליו, ואין ראוי להגביה ידיו למעלה מן השם. ר' יהודה אומר: אף כהן גדול מגביה ידיו למעלה מן הציץ, שנאמר: "וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם" (ויקרא ט, כב).

א גמרא תנו רבנן [שנו חכמים]: הציווי לכהנים "כה תברכו את בני ישראל" (במדבר ו, כג) הרי זה בלשון הקודש. אתה אומר בלשון הקודש, או אינו אלא בכל לשון? — נאמר כאן בברכת כהנים "כה תברכו", ונאמר להלן בברכות וקללות "אלה יעמדו לברך את העם" (דברים כז, יב), ולומדים מגזירה שווה "תברכו" "לברך": מה להלן בברכות וקללות למדנו לעיל בתחילת הפרק (סוטה דף לג, א) בלשון הקודש — אף כאן בלשון הקודש.

ר' יהודה אומר: אינו צריך ללמוד זאת בגזירה שווה, שהרי הוא אומר בברכת כהנים "כה" = כך, להדגיש: עד שיאמרו בלשון הזה הכתובה בתורה, ולא בשינוי.

תניא אידך [שנויה ברייתא אחרת]: "כה תברכו" הוא בעמידה. אתה אומר בעמידה, או אינו אלא אפילו בישיבה? נאמר כאן "כה תברכו" ונאמר להלן בברכות וקללות "אלה יעמדו לברך", מה להלן בעמידה — אף כאן בעמידה.

ר' נתן אומר: אינו צריך לגזירה שווה זו, הרי הוא אומר "בעת ההיא הבדיל ה' את שבט לוי... לשרתו ולברך בשמו" (דברים י, ח), ולומדים מגזירה שווה: מה כהן משרת ("לשרתו") עבודתו בעמידה — אף כהן מברך ("ולברך בשמו") בעמידה. ושואלים: ומשרת גופיה מנלן [עצמו מניין לנו] שהוא בעמידה — דכתיב [שנאמר]: "לעמד לשרת בשם ה'" (דברים יח, ה).

תניא אידך [שנויה ברייתא אחרת]: "כה תברכו" — בנשיאות (הגבהת) כפים. אתה אומר בנשיאות כפים, או אינו אלא שלא בנשיאות כפים? נאמר כאן "כה תברכו" ונאמר להלן בחנוכת המשכן "וישא אהרן את ידו אל העם ויברכם" (ויקרא ט, כב), ולומדים מגזירה שווה: מה להלן ברכת אהרן בנשיאות כפים ("וישא... את ידיו") — אף כאן ברכת הכהנים בנשיאות כפים.

קשיא ליה [היה קשה לו] לר' יונתן: אי [אם] משם אתה למד, אם כן דייק גם כך: מה להלן בחנוכת המשכן כהן גדול היה מברך, והיה זה ראש חודש והיתה זאת עבודת צבור, שקרבנות ציבור הם שקרבו אז, אף כאן נשיאת כפים אינה נעשית אלא אצל כהן גדול וראש חודש ועבודת ציבור?

ר' נתן אומר: אינו צריך ללמוד זאת בגזירה שווה, שהרי הוא אומר "לעמוד לשרת בשם ה' הוא ובניו כל הימים" (דברים יח, ה), מקיש בניו לו; מה הוא אהרן בנשיאות כפים — אף בניו בנשיאות כפים, וכתיב [ונאמר] "כל הימים", משמע לא רק בזמן מיוחד. ואף שהפסוק אינו עוסק בברכת כהנים איתקש [הוקשה, הושוותה] בפסוק אחר ברכה לשירות, שנאמר: "לשרתו ולברך בשמו" (דברים י, ח).

ותניא אידך [ושנויה ברייתא אחרת]: מה שנאמר "כה תברכו את בני ישראל" — הרי זה בשם המפורש. אתה אומר בשם המפורש, או אינו אלא בכינוי (בשם אדנות)? תלמוד לומר: "ושמו את שמי" (במדבר ו, כז) לומר: שמי המיוחד לי.

יכול אף בגבולין (מחוץ למקדש) יעשו כן — נאמר כאן "ושמו את שמי", ונאמר להלן "המקום אשר יבחר ה'... לשום את שמו שם" (דברים יב, ה), ולומדים מגזירה שווה זו מה להלן "לשום את שמו שם" — כוונתו בית הבחירה, אף כאן "ושמו את שמי" המיוחד בבית הבחירה ולא בגבולין.

ר' יאשיה אומר: אינו צריך לגזירה שווה, אלא הרי הוא אומר "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך" (שמות כ, כא), והדברים מתמיהים: וכי יהא גילוי שכינה בכל מקום סלקא דעתך [עולה על דעתך] לומר? אלא מקרא זה מסורס הוא, שצריך להבינו בשינוי סדר; בכל מקום אשר אבוא אליך וברכתיך — שם אזכיר את שמי, כלומר, ייזכר במפורש. והיכן אבוא אליך וברכתיך — בבית הבחירה, שם אזכיר את שמי — בבית הבחירה.

תניא אידך [שנויה ברייתא אחרת]: ממה שנאמר "כה תברכו את בני ישראל", אין לי אלא לברך את בני ישראל בלבד, ואולם לברך גרים נשים ועבדים משוחררים מנין? תלמוד לומר מיד אחר כך: "אמור להם" (במדבר ו, כג), והכוונה היא לכולהו [לכולם], לכל קהל ישראל.

תניא אידך [שנויה ברייתא אחרת]: "כה תברכו" — הברכה צריכה להיות פנים כנגד פנים, כשהקהל מפנה פניו לעומת פני הכהנים. אתה אומר פנים כנגד פנים, או אינו אלא פנים כנגד עורף? תלמוד לומר: "אמור להם" — כאדם האומר לחבירו שמדבר עמו פנים אל פנים.

תניא אידך [שנויה ברייתא אחרת]: "כה תברכו" — בקול רם. או אינו אלא בלחש? תלמוד לומר: "אמור להם" — כאדם שאומר לחבירו.

אמר אביי: נקטינן [מוחזקים אנו] שכאשר שליח הציבור מזמין את הכהנים לברך, לשנים קורא "כהנים", ולכהן אחד המברך — אינו קורא "כהן", שנאמר: "אמור להם" — לכהנים, הרי זה בלשון רבים, לשנים לפחות. ואמר רב חסדא: נקטינן [מוחזקים אנו] שכהן קורא "כהנים", ואין ישראל קורא "כהנים", שנאמר: "אמור להם" וכוונתו: אמירה