דומה, כלומר, מוטב לו לשאת אשה שהכל מדברים בה, שהיא חשודה בזנות, ואל ישא בת דומה בתה של אשה כזו. שזו, החשודה עצמה, באה מטיפה כשרה, שהיא על כל פנים נולדה בכשרות, וזו, בתה, באה מטיפה פסולה, שיש בה חשש ממזרות.

ור' יוחנן אמר להיפך: ישא אדם בת דומה ואל ישא דומה. שזו, הבת, עומדת בחזקת כשרות עצמה, וזו, החשודה, אינה עומדת בחזקת כשרות.

מיתיבי [מקשים] על ר' יוחנן ממה ששנינו בברייתא: נושא אדם דומה! אמר רבא: ותסברא [וכי סבור אתה] שאפשר לקבל גירסה זו "נושא" שמשמעה לכתחילה, שכך ראוי לו לאדם לעשות?! אלא, שאין לשון ברייתא זאת מדוייקת, וחייב אתה לתקן ולגרוס: "אם נשא", אם כן תני נמי [שנה גם כן] ותקן: "בת דומה". ואין להוכיח מברייתא זו שלשונה אינה מדוייקת.

ומסכמים, והלכתא [והלכה] היא: ישא אדם בת דומה, ואל ישא דומה. דתני [ששנה] רב תחליפא בר מערבא [בן ארץ ישראל] קמיה [לפני] ר' אבהו: אשה המזנה על בעלה — בכל זאת בניה כשרין, שאנו מייחסים את רוב בעילות שנבעלה אחר הבעל, ומן הסתם הילדים נולדו מבעילתו של הבעל ולא מבעילת הנואף.

בעי [שאל] רב עמרם: אם היתה האשה פרוצה ביותר שכבר אין לתלות את רוב בעילות בבעל, מהו? האם יש לחשוש לכשרות הילדים? ומסבירים: אליבא דמאן דאמר [לשיטת מי שאומר] אין אשה מתעברת אלא בזמן סמוך לווסתה — לא תיבעי [תישאל] לך שאלה זו, שהרי לא ידע [יודע] בה הבעל מתי ווסתה ולכן לא מנטר לה [שומר אותה] מלזנות באותו יום, ובודאי אין בניה כשרים.

אלא כי תיבעי [כאשר תישאל] לך השאלה, הרי זה אליבא דמאן דאמר [לשיטת מי שאומר] שאין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה, מאי [מה] יהא הדין? האם נסמוך על כך שכיון דידע [שבעלה יודע] בה מהו זמן טבילתה, נטורי מנטר לה [שומר אותה] באותו יום שלא תתעבר מאחר, או דלמא [שמא] כיון שפרוצה היא ביותר לא נאמר שבניה כשרים, שאי אפשר לסמוך גם על שמירה זו? שאלה זו לא נפתרה, ועל כן תיקו [תעמוד] במקומה.

א שנינו במשנה: ואלו שבית דין מקנין להם. תנו רבנן [שנו חכמים]: נאמר בפרשת סוטה "איש", מה תלמוד לומר כפל הלשון "איש איש כי תשטה אשתו" (במדבר ה, יב) — לרבות אשת חרש, ואשת שוטה, ואשת שעמום (משוגע), ושהלך בעלה למדינת הים, ושהיה חבוש בבית האסורין — שבית דין מקנין להן לפוסלן מכתובתן אם נסתרו.

יכול שקינוי בית דין מועיל אף להשקותן — תלמוד לומר: "והביא האיש את אשתו" (במדבר ה, טו), דווקא הבעל ולא אחר יכול להשקות את האשה. ר' יוסי אומר: מועיל הדבר אף להשקותה, כלומר, ולכשיצא בעלה מבית האסורין ישקנה.

ושואלים: במאי קא מיפלגי [במה, באיזה עקרון, חלוקים הם] ומשיבים, רבנן סברי [חכמים סבורים]: בעינן [צריכים אנו] לקיים את הכתוב "וקנא את אשתו... והביא" (במדבר ה, יד-טו) שהמקנא לה הוא המביא אותה להשקותה, ור' יוסי סבר [סבור]: לא בעינן [אין אנו צריכים] לקיים "וקנא... והביא", אלא יכול הבעל להשקותה אף שבית הדין הוא המקנא.

ב תנו רבנן [שנו חכמים]: מה שנאמר "זאת תורת הקנאות אשר תשטה אשה תחת אישה" (במדבר ה, כט), בא כתוב יתר זה להקיש (להשוות) איש לאשה ואשה לאיש. ושואלים: למאי הלכתא [לאיזו הלכה], לאיזה ענין באה השוואה זו? אמר רב ששת: כשם שאם היה הוא הבעל סומא (עיוור) לא היה משקה, דכתיב [שנאמר]: "ונעלם מעיני אישה" (במדבר ה, יג), כלומר, דווקא אם יכול היה לראות ונעלם ממנו, כך היא, אם היתה סומא (עיוורת) — לא היתה שותה. ולשם כך הועילה ההשוואה, שהיא גזירת הכתוב, אף שאין בה צד של סברה. רב אשי אמר: כשם שחיגרת וגידמת לא היתה שותה, דכתיב [שנאמר]: