שקרא מקרא ושנה משנה ולא שימש תלמידי חכמים ללמוד את טעמי הדברים. שדומה לו שהוא יודע, ומורה הלכה שלא כדין, ולכן רשע הוא. וערום — שמשום ששונה משנה ברבים הריהו מטעה אחרים שחושבים שהוא תלמיד חכם.

אתמר [נאמר] שדנו אמוראים בענין מי שקרא ושנה ולא שימש תלמידי חכמים. ר' אלעזר אומר: הרי זה עם הארץ. ר' שמואל בר נחמני אמר: הרי זה בור. ר' ינאי אומר: הרי זה כותי. שהוא דומה לכותים שנסמכים על הכתוב בלבד ולא על מסורת חכמים.

רב אחא בר יעקב אומר: הרי זה דומה למגוש (כומר, מכשף פרסי), על ידי שמטעה את האחרים בידיעותיו. אמר רב נחמן בר יצחק: מסתברא [מסתבר] כדברי רב אחא בר יעקב, דאמרי אינשי [שכן אומרים אנשים], מקובל בפי הבריות לומר פתגם זה: רטין מגושא ולא ידע מאי אמר, תני תנא ולא ידע מאי אמר [רוטן המגוש ואינו יודע מה הוא אומר, שונה חוזר המשניות ואינו יודע מה הוא אומר].

א כיון שהזכרנו ענין עם הארץ מביאים את מה ש תנו רבנן [שנו חכמים]: איזהו עם הארץ? כל שאינו קורא קריאת שמע שחרית וערבית בברכותיה, אלו דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים: כל שאינו מניח תפילין. בן עזאי אומר: כל שאין לו ציצית בבגדו. ר' יונתן בן יוסף אמר: כל שיש לו בנים ואינו מגדלן ללמוד תורה. אחרים אומרים: אפילו קורא ושונה ולא שימש תלמידי חכמים — זהו עם הארץ.

קרא מקרא ולא שנה משנה — הרי זה בור, לא קרא ולא שנה כלל — עליו הכתוב אומר: "וזרעתי את בית ישראל ואת בית יהודה זרע אדם וזרע בהמה" (ירמיה לא, כו), כלומר, על אדם כזה אפשר לומר שהוא כבהמה.

על הנאמר "ירא את ה' בני ומלך עם שונים אל תתערב" (משלי כד, כא), אמר ר' יצחק: הכוונה בפסוק לאלו ששונים הלכות ואינם מבינים את טעמיהן. ושואלים: פשיטא [פשוט, מובן מאליו] שכך הפירוש! ומסבירים: מהו דתימא [שתאמר] שפירוש "שונים" — שונין בחטא, וכדברי רב הונא. שאמר רב הונא: כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה — הותרה לו, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שלא לאלה מתכוון הכתוב.

תנא [שנה החכם]: התנאים (חוזרי המשניות) — מבלי עולם. ותוהים: מבלי עולם סלקא דעתך [עולה על דעתך]?! הרי הם עושים עבודה חשובה ומועילה! אמר רבינא: הכוונה לאלה שמורין הלכה למעשה מתוך משנתן בלבד, ואינם יודעים את טעמי משניות. תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך], אמר ר' יהושע: וכי מבלי עולם הן? והלא מיישבי עולם הן, שנאמר: "הליכות עולם לו" (חבקוק ג, ו), ודרשו מכאן שהשונה הלכות זוכה לחיי עולם הבא! אלא הכוונה היא שמורין הלכה מתוך משנתן בלבד.

ב במשנה אמרנו ש אשה פרושה היא ממבלי עולם. תנו רבנן [שנו חכמים]: בתולה צליינית (שמתפללת הרבה) ואלמנה שובבית שהולכת ומבקרת את שכינותיה תדיר, וקטן שלא כלו לו חדשיו — הרי אלו מבלי עולם.

ותוהים: איני [וכי כך הוא]? והאמר [והרי אמר] ר' יוחנן: למדנו יראת חטא מבתולה אחת, וענין קיבול שכר מאלמנה. ומה עניינו, יראת חטא מבתולה — שר' יוחנן שמעה לההיא [לאותה] בתולה דנפלה אאפה וקאמרה [שנופלת על פניה בתפילה ואומרת]: רבונו של עולם, בראת גן עדן ובראת גיהנם, בראת צדיקים ובראת רשעים — יהי רצון מלפניך שלא יכשלו בי בני אדם ויגיעו על ידי לגיהנם. ור' יוחנן התפעל מדבריה אלה ואמר שאפשר ללמוד ממנה מהי יראת חטא.

קיבול שכר מאלמנה מה עניינו — דההיא [שאותה] אלמנה דהואי בי כנישתא בשיבבותה [שהיה בית כנסת בשכנותה] ובכל זאת כל יומא הות אתיא ומצלה בי מדרשיה [כל יום היתה באה ומתפללת בבית מדרשו] של ר' יוחנן. אמר לה ר' יוחנן: בתי, האם לא קיים בית הכנסת בשיבבותך [בשכנותך]? אמרה ליה [לו]: רבי, ולא שכר פסיעות יש לי על שאני הולכת להתפלל במקום מרוחק? ואם כן כיצד מכנים בתולה צליינית מבלת עולם?

ומסבירים: כי קאמר [כאשר אמר] בענין זה שהיא ממבלי עולם כוונתו לכגון יוחני בת רטיבי, שהיתה מראה את עצמה כצדקת ומתפללת הרבה, ובעצם היתה עוסקת בכישוף.

ושואלים: מאי [מה פירוש] "קטן שלא כלו לו חדשיו"? שבודאי אינו כמשמעו אלא רמז לדבר אחר. הכא תרגימו [כאן בבבל תירגמו, הסבירו]: זה תלמיד חכם שהוא כקטן, נפל, שלא כלו לו חודשיו. המבעט ברבותיו,

רבי אבא אמר: זה תלמיד שלא הגיע עדיין לדרגה שיכול להורות הוראה — ומורה כבר. שאמר ר' אבהו אמר רב הונא אמר רב: מאי דכתיב [מהו שנאמר] "כי רבים חללים הפילה ועצמים כל הרגיה" (משלי ז, כו) — "כי רבים חללים הפילה" — זה תלמיד חכם שלא הגיע להוראה ומורה, שהוא כנפל שיוצא לפני זמנו. "ועצמים כל הרגיה" — זה תלמיד חכם שהגיע להוראה ("עצום") ואינו מורה, ומונע תורה מרבים.