קשיא [קשה] מדברי ר' עקיבא אדר' [על דברי ר'] עקיבא: התם [שם] אמר שמחיקה מעכבא [מעכבת], שאם לא נמחקה המגילה, אין משקים אותה בעל כרחה, והכא [וכאן] אמר קומץ מעכב, שאם עדיין לא קרב, על אף שכבר נמחקה המגילה, אין משקים אותה בעל כרחה!

ומשיבים: תרי תנאי ואליבא [שני תנאים חלוקים בכך ועל פי שיטתו] של ר' עקיבא.

איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים]: אמרה "איני שותה" תחילה מחמת בריותא [שהיתה בבריאות] ובכוחה, וחזרה ואמרה "שותה אני", מהו? האם נאמר כיון שאמרה איני שותה" — כאילו "טמאה אני" קאמרה [היא אומרת], שבכך הודתה שהיא טמאה, וכיון דאחזיק [שהחזיקה] נפשה, את עצמה, בטומאה לא מציא הדרה [אינה יכולה לחזור] בה, או דילמא [שמא] כיון שאמרה אחר כך "שותה אני" גליא [גילתה] בכך דעתה שמחמת ביעתותא [פחד] הוא שאמרה תחילה שאינה שותה ויכולה לחזור בה ולשתות? לשאלה זו לא נמצאה תשובה, ועל כן תיקו [תעמוד] במקומה.

אמר אבוה [אביו] של שמואל: צריך שיתן דבר מר לתוך המים ששותה הסוטה. מאי טעמא [מה טעם] הדבר — שאמר קרא [הכתוב]: "ומחה אל מי המרים" (במדבר ה, כג), לומר שמרים היו כבר לפני שמחקו את המגילה.

א משנה אם עד שלא נמחקה המגילה אמרה "איני שותה" — מגילתה שכתבו לה נגנזת, ומנחתה נשרפת ומתפזרת על הדשן (מקום האפר), ואין מגילתה כשרה להשקות בה סוטה אחרת. אם נמחקה המגילה ואחר כך אמרה "טמאה אני" — המים נשפכין, ומנחתה מתפזרת על בית הדשן. אם כבר נמחקה המגילה ואמרה "איני שותה" — מערערין (מכריחים) אותה, ומשקין אותה בעל כרחה.

ומוסיפים: אם אכן היתה טמאה אינה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות (מקבלות צבע ירוק), ועיניה נהיות בולטות, והיא מתמלאת גידין, שגידי הדם שלה בולטים מן הבשר. והם, האנשים העומדים שם, אומרים: הוציאוה, שלא תטמא את העזרה אם תמות מיד שם.

אם יש לה זכות — היתה תולה לה שלא תמות מיד. ומעירים: יש זכות תולה שנה אחת, יש זכות גדולה יותר תולה שתי שנים, יש זכות תולה שלש שנים. מכאן אומר בן עזאי: חייב אדם ללמד את בתו תורה, שאם תשתה ולא תמות מיד תדע שהזכות תולה לה. ואילו ר' אליעזר אומר: כל המלמד בתו תורה (כאילו) לומדה תפלות (זנות).

ר' יהושע אומר: רוצה אשה בקב של מזונות ותפלות עימו, יותר מתשעה קבין ופרישות. הוא היה אומר: חסיד שוטה, ורשע ערום, ואשה פרושה, ומכות פרושין (צבועים העושים עצמם כפרושים) — הרי אלו מבלי עולם, כלומר, מחריבים את העולם.

ב גמרא אמר רב יהודה אמר שמואל משום ר' מאיר, וכך סיפר: כשהייתי למד תורה אצל ר' עקיבא, הייתי מטיל קנקנתום (חומר צביעה) לתוך הדיו שהייתי כותב בו ספרי תורה, ולא אמר לי דבר על כך. כשבאתי אחר כך ללמוד תורה אצל ר' ישמעאל, אמר לי: בני מה מלאכתך? אמרתי לו: לבלר (סופר) אני, כותב ספרי תורה. אמר לי: בני, הוי זהיר במלאכתך, שכן מלאכתך מלאכת שמים היא, שמא תחסיר אות אחת או תתיר (תותיר, תוסיף) אות אחת בספר תורה, ונמצאת אתה מחריב את כל העולם כלו בשגיאה שהופכת את מובנו של הכתוב, ויכולה להיות דברי חירוף וגידוף.

אמרתי לו: דבר אחד יש לי שאני מטיל לתוך הדיו, וקנקנתום שמו, והוא גורם שלא ימחק הכתב. אמר לי: וכי מטילין קנקנתום לתוך הדיו? הלא התורה אמרה במגילת הסוטה "ומחה" (במדבר ה, כג), ומכאן שצריכה התורה להיכתב בכתב שיוכל למחות!

על דו־שיח זה תוהים: מאי קאמר ליה ומאי קא מהדר ליה [מה אמר לו ומה השיב לו]? שלכאורה דברי ר' מאיר אינם תשובה כלל לדבריו של ר' ישמעאל!

ומסבירים: הכי קאמר ליה [כך אמר לו] ר' מאיר: לא מבעיא [נצרכה] לומר בחסירות ויתירות שאינני טועה, שבקי אנא [אני], אלא אפילו למיחש [לחשוש] לזבוב דדילמא אתי ויתיב אתגיה דדלי"ת ומחיק ליה ומשוי ליה רי"ש [שמא יבוא ויישב על תגו של הדל"ת וימחק אותו ויעשה אותו רי"ש] שיכול הדבר להיות טעות חמורה, כגון שכותב במקום "ה' אחד" — "ה' אחר", אף לזה איני חושש, כי דבר אחד יש לי שאני מטיל לתוך הדיו וקנקנתום שמו, שאינו ניתן למחיקה.

ותוהים: איני [וכי כן הוא] הדבר? והא תניא [והרי שנינו בברייתא], אמר ר' מאיר: כשהייתי למד תורה אצל ר' ישמעאל הייתי מטיל קנקנתום לתוך הדיו, ולא אמר לי דבר. כשבאתי אצל ר' עקיבא אסרה עלי!

ויש כאן כמה סתירות: קשיא [קשה] מענין שמוש על ענין שמוש, שמן הברייתא הראשונה מובן שקודם למד אצל ר' עקיבא ואחר כך אצל ר' ישמעאל, ובברייתא השניה משמע להיפך. ועוד, קשיא [קשה] מענין אסרה על ענין אסרה, שבברייתא הראשונה נאמר שר' ישמעאל אסר כתיבה בדיו עם קנקנתום, ובשניה נאמר שר' עקיבא הוא שאסרה!

ומעירים: בשלמא [נניח] מענין שמוש על ענין שמוש לא קשיא [קשה], שאפשר לתרץ: מעיקרא אתא לקמיה [מתחילה בא לפני] ר' עקיבא ללמוד, כיון שלא מצי קם אליביה [יכול היה לעמוד על שיטתו] בלימוד שהיתה מסובכת ביותר אתא לקמיה [בא לפני] ר' ישמעאל וגמר גמרא [ולמד את המסורת], הדר אתא לקמיה [חזר ובא לפני] ר' עקיבא וסבר סברא (סברה) על פי שיטת ר' עקיבא, להבין את טעמי ההלכה בדברים שלמד כבר.

אלא אסרה על אסרה קשיא [קשה], שיש כאן סתירה! ומשיבים: אכן קשיא [קשה] הדבר.

תניא [שנויה ברייתא], ר' יהודה אומר, אומר היה ר' מאיר: לכל כתבי הקודש (ספר תורה תפילין ומזוזות) מטילין קנקנתום לתוך הדיו