יכול לא יהו נזירין כלל — תלמוד לומר: "איש"! ומשיבים: האיתמר [הרי כבר נאמר] אמר ר' יוחנן: הלכה היא בנזיר שהבן מגלח על נזירות אביו, ואינה כתובה בתורה. ובוודאי לא בא הכתוב למעט דבר שאינו רמוז במקרא.

א בהמשך לדיונים אלה שואלים: אי הכי [אם כך] "איש כי יפלא נדר בערכך" (ויקרא כז, ב) האמור בערכין, שמן "איש" הכתוב בו למדים שאף גויים בכלל דיני ערכין, למה לי? מכדי האיתקש [הרי כבר הוקש, הושווה] דין ערכין לנדרים, שהרי אמר קרא [הכתוב] "איש כי יפלא נדר בערכך", והתניא [והרי שנינו בברייתא] גבי [אצל] נדרים: נאמר "איש איש מבית ישראל... אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם" (ויקרא כב, יח), מה תלמוד לומר בכפילות "איש איש"? — לרבות את הגויים שהן נודרים נדרים ונדבות כישראל.

ואם כן "איש כי יפלא" האמור בערכין למה לי? אלא האי [זה] הכתוב "איש כי יפליא "שנאמר בערכין, אינו לרבות גויים, אלא מיבעי ליה לאיתויי [צריך אותו כדי להביא, לרבות] מופלא סמוך לאיש, מי שהיה בגיל קרוב לבגרות ונדר נדר, ומבין בבירור מה שעושה — שנדרו חל והריהו בכלל דיני ערכין.

ומעירים: הניחא למאן דאמר [זה נוח לשיטת מי שאומר] שמופלא הסמוך לאיש דאורייתא [מן התורה] חייב הוא לקיים נדרו, הרי כתוב זה הוא מקור להלכה. אלא למאן דאמר דרבנן [לשיטת מי שאומר שדבר זה כולו מדברי חכמים] "איש כי יפליא" למה לי? ומשיבים: לאיתויי [להביא] מופלא סמוך לאיש של גוי, שגם הוא מתחייב אם נדר.

ואומרים: הניחא [זה נוח] למאן דאמר [לשיטת מי שאומר] ומדייק מ"בני ישראל" — בני ישראל נערכין ואין הגוים נערכין, יכול לא יהו מעריכין תלמוד לומר: "איש כי יפליא ", לשיטה זו שפיר [טוב] מובן הדבר, שבא הכתוב לומר שאף גוי הסמוך לאיש, אם הוא "מופלא", יכול להעריך.

אלא למאן דאמר [לשיטת מי שאומר] ומדייק אחרת: בני ישראל מעריכים ואין הגוים מעריכים, יכול לא יהו נערכין — תלמוד לומר "איש", ולפי זה אפילו תינוק בן חדש בר עירוכי [בן ערכין] הוא שיש לו ערך מסויים, אם כן הדבר אינו תלוי בשאלה אם יש בו דעת (ל"הפלאה"), ואם כן הריבוי של "כי יפליא" למה לי?

אמר רב אדא בר אהבה: בא הכתוב לענין נדרים, לאיתויי [להביא] גוי גדול, דאף על גב [שאף על פי] שגדול הוא — אם אינו יודע להפלות, אין נדריו חלים, ולכן כתוב בו "כי יפליא" שרק גוי שיודע להפלות יכול לנדור נדר.

ושואלים: אלא "כי יפליא" דכתב רחמנא [שכתבה תורה] גבי [אצל] נזירות, למה לי? מכדי האיתקש [הרי כבר הוקש, הושווה] דין נזירות לנדרים, אם כן "כי יפליא לנדור נדר נזיר "האמור בנזירות למה לי?

ומשיבים: כתוב זה לא בא לענין זה, אלא לאיתויי [להביא] מקרה בו אדם השתמש לנדר בידים שאינן מוכיחות, ביטוי חלקי של נדר שאין מוכחת מתוכו כוונה לנדר. דאיתמר [שנאמר] שנחלקו בבעיה זו: ידים שאינן מוכיחות, אביי אמר: הויין [הריהן] ידים, וחל הנדר על ידי כך. רבא אמר: לא הויין [אין הן] ידים. ואם כן לשיטת אביי ניחא [נוח] תירוץ זה, שהרי "יפליא" בא לרבות כל דבר הדומה לנדר. אלא לשיטת רבא מאי איכא למימר [מה יש לומר]?

אלא צריכים לומר: "כי יפליא" מיבעי ליה [צריך אותו] לכדר' [לכפי שאמר ר'] טרפון, דתניא [שכן שנינו בברייתא], ר' יהודה אומר משום (בשם) ר' טרפון: כאשר נדרו אנשים נדר נזירות כתנאי של התערבות לגבי דבר שלא היה ידוע להם — שאין אחד מהן מן המתערבים נזיר, אף זה שלפי תנאו היה צריך להיות נזיר, לפי שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה. כלומר, רק כאשר אדם מקבל על עצמו נזירות בדרך החלטית וברורה, ולא כשהנזירות באה מחמת ספק. ושואלים: הניחא [זה נוח] לדעת ר' טרפון, אלא לרבנן מאי איכא למימר [לדעת חכמים החולקים עליו מה יש לומר]?

אלא כך יש לפרש: מיבעי ליה [צריך אותו] ביטוי "כי יפליא" לכדתניא [לכפי ששנינו בברייתא]: היתר נדרים (שהחכם יכול להתיר נדר של הבא להישאל לפניו על נדרו) — פורחין באויר, ואין להן על מה שיסמוכו. שאין שום סמך במקרא לדבר זה, שיכול ללכת לחכם והחכם יתיר לו את נדרו.

ר' אליעזר אומר: יש להם על מה שיסמוכו, שנאמר: "איש כי יפלא" (ויקרא כז, ב) בערכין, ונאמר "כי יפלא" (במדבר ו, ב) בנזירות, שתי פעמים אלה באו ללמד אחד הפלאה לאיסור לומר שאסור לבטל את הנדר, ואחד הפלאה להיתר שפעמים יכול אדם להפר נדרו, כאשר נשאל עליו לחכם.