א משנה מי שנזרק עליו (עבורו) על המזבח אחד מן הדמים, של קרבנות נזירותו ונטמא לפני שהספיק להביא את שאר קרבנותיו, ר' אליעזר אומר: סותר את הכל, שעדיין לא יצא מנדר נזירותו. וחכמים אומרים: יביא שאר קרבנותיו ויטהר. אמרו לו חכמים לר' אליעזר: מעשה במרים התרמודית שהיתה נזירה שנזרק עליה אחד מן הדמים, ולאחר מכן באו ואמרו לה על בתה שהיתה חולה מסוכנת, והלכה ומצאה שמתה הבת, ונטמאה לה אמה. ואמרו חכמים: תביא שאר קרבנותיה ותטהר.

ב גמרא קתני [שנינו במשנתנו]: ר' אליעזר אומר סותר את הכל, ומשמע שסותר את כל שלושים ימי נזירותו, ומקשים: והאמר [והרי אמר] ר' אליעזר: כל שנטמא אחר מלאת ימי נזירותו רק שבעה ימים סותר, ולא יותר! אמר רב: מאי [מה] פירוש "סותר" נמי דקאמר [גם כן שאמר] ר' אליעזר במשנתנו סותר קרבנותיו. ואין כוונתו לומר שיצטרך למנות את כל ימי נזירותו מחדש, אלא שצריך להביא מחדש כל הקרבנות, ואף זה שכבר נזרק עליו דמו קודם שנטמא.

ומעירים: הכי נמי מסתברא [כך גם כן מסתבר] לפרש את דברי ר' אליעזר, דקתני [שכן שנה] בהמשך המשנה: וחכמים אומרים תביא את שאר קרבנותיה ותטהר, שמע מינה [למד מכאן] שלא נחלקו אלא בחובת הבאת הקרבנות ולא בענין הנזירות.

ומעשה נמי [גם כן] במרים התרמודית שנזרק עליה אחד מן הדמים, ובאו והודיעוה על בתה שהיתה מסוכנת והלכה ומצאה שמתה, ואמרו חכמים: תביא שאר קרבנותיה ותטהר. משמע שרק לגבי הקרבנות הם חלוקים ולא לגבי ימי הנזירות. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד מכאן] שכן הוא.

א משנה כהן גדול ונזיר אין מיטמאין אפילו לקרוביהן אם מתו. אבל מיטמאין הם למת מצוה, שאם מצאו אדם מישראל שאין לו קוברים — צריכים לטפל בו לקוברו, ונטמאים לו. היו כהן גדול ונזיר מהלכין בדרך ומצאו מת מצוה ודי באחד מהם כדי לדאוג לקבורת המת — ר' אליעזר אומר: יטמא כהן גדול ואל יטמא נזיר. וחכמים אומרים: יטמא נזיר ואל יטמא אפילו כהן הדיוט.

אמר להם ר' אליעזר: מוטב שיטמא כהן — שאינו מביא קרבן על טומאתו, ואל יטמא נזיר — שהוא מביא קרבן על טומאתו. אמרו לו, יש טעם לומר להיפך: יטמא נזיר — שאין קדושתו קדושת עולם, ואל יטמא כהן — שקדושתו קדושת עולם.

ב גמרא מתוך שהוזכרה במשנתנו מחלוקת ר' אליעזר וחכמים בכהן ונזיר, דנים במעלתם של אישים שונים. בשלמא [נניח] כהן גדול ונזיר, אפשר להסביר את מחלוקתם כך: האי סבר [זה, חכמים, סבור]: כהן גדול עדיף [יתר] על הנזיר, כיון שקדושתו קדושת עולם, והאי סבר [וזה, ר' אליעזר, סבור]: נזיר עדיף [יתר], שכן מתחייב קרבן על טומאתו.

וכן, אם היו יחד כהן משוח בשמן המשחה ככהנים הגדולים שהיו בימי בית ראשון, שנמשחו כראוי להם,