ר' שמעון אומר: כיון שנזרק עליו (עבור הנזיר) אחד מן הדמים של אחד הקרבנות הותר הנזיר לשתות ביין ולהיטמא למתים, ואין המשך סדר הדברים מעכבו עוד.

א גמרא תנו רבנן [שנו חכמים]: מה שנאמר בסוף פרשת הנזיר "ואחר ישתה הנזיר יין" (במדבר ו, כ) — הכוונה היא אחר המעשים כולן, כלומר, אחר הקרבת כל הקרבנות ואחר התגלחת, שהם המעשים האמורים בפרשת נזיר. אלו דברי ר' אליעזר. וחכמים אומרים: אחר מעשה יחידי, כלומר, אחר הקרבת קרבן אחד שנעשה לצורך זה. ואפילו אם עוד לא גילח, שכן התגלחת אינה מעכבת.

ומבררים: מאי טעמייהו דרבנן [מה טעמם של חכמים]? כתיב הכא [נאמר כאן] "ואחר ישתה הנזיר יין" וכתיב התם [ונאמר שם] בפסוק הקודם "ולקח הכהן את הזרוע בשלה... ונתן על כפי הנזיר אחר התגלחו את נזרו", ונלמד בגזירה שווה: מה התם [שם] המלה "אחר" משמעה אחר מעשה יחידי שהוא גילוח, אף כאן המלה "אחר" משמעה מעשה יחידי של הקרבת קרבן.

ושואלים: אימא [אמור] שאין הנזיר מותר בשתיית יין עד דאיכא תרווייהו [שיש את שניהם], גם הקרבת קרבן וגם תגלחת, שכך משמע פשוטו של הפסוק! ומשיבים: אי הכי [אם כך הוא], אם כן גזירה שוה זו למה לי? אלא בודאי באה ללמד שהנזיר יכול לשתות יין אפילו אחר מעשה יחידי.

ב אמר רב: תנופה בנזיר מעכבת את היתר איסורי נזירותו. ושואלים: אליבא דמאן [לפי שיטת מי] אמר רב הלכה זו? אילימא אליבא דרבנן [אם תאמר לשיטת חכמים] — אפילו תגלחת אמרי רבנן [אומרים חכמים] שלא מעכבא [מעכבת] היתר נזירותו, תנופה שאינה מעכבת בכל קרבן מיבעיא [נצרכה] לומר שאינה מעכבת בנזיר?

אלא תאמר שהוא אליבא [לפי שיטת] ר' אליעזר, שאינו מותר אלא אחר כל המעשים — פשיטא [פשוט] הדבר, האמר [הרי אמר] ר' אליעזר: אחר מעשים כולם! ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר]: כיון שלענין כפרה בכל הקרבנות התנופה שירי מצוה היא, שגם אם לא הניף מתכפר לו, הכא נמי [כאן גם כן] לא תעכב לענין היתר בנזיר, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שתנופה מעכבת לענין נזיר, לדעת ר' אליעזר.