דלית ליה צירוף [שאין לו] צורך בהלכה זו של צירוף איסורים לשיעור, שהרי הוא מחייב על אכילת איסור כלשהו, כתוב זה "מכל אשר יעשה" (במדבר ו, ד) מאי דריש ביה [מה דורש הוא בו]? ומשיבים: אמר [יכול היה לומר] לך: ההוא מיבעי ליה [אותו הכתוב נצרך לו] לענין זה: לעולם אינו נזיר עד שיזיר מכולן. שלדעת ר' שמעון אם אדם נזר וקיבל על עצמו רק אחד מאיסורי הנזיר — לא חלה עליו נזירות.

אמר ר' אבהו אמר ר' אלעזר: כל רביעיות שבתורה, כלומר, כל ההלכות שבהן יש דין לשיעור רביעית, אין היתר מצטרף לאיסור להשלים לשיעור רביעית, חוץ מרביעית שבנזיר, שמשקה של היתר מצטרף עם היין להתחייב עליו, שהרי אמרה תורה "משרת" ("וכל משרת ענבים לא ישתה". במדבר ו, ג). ושואלים: מאי איכא [מה יש, מה ההבדל] בין ר' יוחנן שאמר (לעיל נזיר דף לה, ב) כל איסורים שתורה אין היתר מצטרף לאיסור חוץ מאיסורי נזיר, לבין ר' אלעזר, שלכאורה ניסח אותו דבר במלים אחרות?

ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל] בענין זה, שר' יוחנן מרבי [מרבה] אפילו אוכלין, שגם אם אכל כזית מפת וענבים הרי הוא חייב, ור' אלעזר סבור שדווקא משקין — אין [כן] היתר מצטרף לאיסור, אבל מידי אחרינא [דבר אחר] — לא.

א כיון שהוזכרו "רביעיות" מביאים מה שאמר ר' אלעזר: עשר רביעיות הן שנקבעו כשיעור בתחומים שונים של הלכה, ונקיט [ואחז] רב כהנא בידיה [בידו] כסימן לדבר: חמש סומקתא [אדומות] וחמש חיוורתא [לבנות]. ומפרטים: חמש סומקתא [אדומות] של יין ודם, סימנן: "נזיר ועושה פסח שהורו במקדש ומתו".

ופירוטו של סימן זה: "נזיר" — שיעור רביעית יין לנזיר להתחייב מלקות על שתייתה. "ועושה פסח" — שאמר רב יהודה אמר שמואל: ארבע כוסות הללו שמצוה לשתות בליל הסדר בפסח צריך שיהא בהן בכל אחת מהן שיעור כדי רביעית. "שהורו" הוא סימן לענין זה: מי ששתה רביעית יין אל יורה הוראה בדין תורה, שמא ייכשל. "במקדש" — היא ההלכה שמי ששתה רביעית יין ונכנס למקדש — חייב מיתה.

"ומתו" מהו — דתניא [שכן שנינו בברייתא]: מנין לרביעית דם שיוצאה אף משני מתים שהיא מטמאה באהל, שמי שנכנס לאותו אוהל או בית נטמא בטומאת המת, שנאמר באיסור טומאה לכהנים: "ועל כל נפשת מת לא יבא" (ויקרא כא, יא), שכיון שנאמר "נפשות" בלשון רבים, והדם הוא הנפש, מכאן שגם דם משני בני אדם מצטרף לשיעור רביעית לטמא טומאת אהל.

וחמש חיוורתא [לבנות] של שמן ומים, סימנן: "חלת נזיר ומצורע שנפסלו בשבת". ופירוטן: "חלת" — כוונתו לרביעית שמן שנותנים לחלה ללחמי קרבן תודה. "נזיר" — רביעית שמן לנזיר שנותן לרקיקים שמביא בקרבנו. "מצורע" — רביעית מים חיים לטהרת מצורע ששוחטים את הציפור לתוכם (ראה ויקרא יד, ה). "שנפסלו" — דתנן [שכן שנינו במשנה]: ושאר כל המשקין טמאין פוסלין את הגוייה, כלומר, מי ששתה מהם פסול מלאכול תרומה, ופוסל במגעו תרומה לאכילה, אם היתה בהן רביעית.

"בשבת" — דתנן [שכן שנינו במשנה] רשימה של הכמויות הקטנות ביותר של משקים שונים, שאם מוציא אותם בשבת מרשות אחת לרשות אחרת חייב, ובסוף שנינו: ושאר כל המשקין שלא נתפרש שיעורם — ברביעית, ושאר כל השופכים נוזלים ששופכים אותם — ברביעית. הרי עשר רביעיות בהלכה.

ושואלים: ותו ליכא [ויותר מעשר אין]? והאיכא [והרי יש] גם הלכה זו: מרביעית נוטלין לידים לאדם אחד ואפילו לשנים. שרביעית מים מספיקה לנטילת ידיים לאיש אחד, ואפילו לשניים הנוטלים בבת אחת! ומשיבים: בפלוגתא לא קא מיירי [בדבר שיש בו מחלוקת אין הוא עוסק] ובענין זה של נטילת ידיים רביעית לשניים יש חולקים.

ושואלים עוד: והא איכא [והרי יש] הלכה זו בסוטה: היה מביא פיילי (קדירה) של חרס ונותן לתוכה חצי לוג מים מן הכיור שבמקדש, ור' יהודה אומר: רביעית. הרי לנו רביעית נוספת! ומשיבים: כאמור בפלוגתא לא קא מיירי [במחלוקת איננו עוסק] וזו היא כאמור רק דעת ר' יהודה.

ושואלים עוד: והאיכא [והרי יש] גם ענין זה שאמרו: כמה מים נותן לתוכה, לכלי שיש בו מי רגליים כדי שאפשר יהיה להתפלל באותה סביבה — כל שהוא, ר' זכאי אומר: רביעית! ומשיבים שוב: בפלוגתא לא קא מיירי [במחלוקת איננו עוסק]. ועוד שואלים: והאיכא [והרי יש] מקוה, שאמרו שרביעית מי גשמים שבקרקע אפשר לטבול בתוכה כלים קטנים מאד! ומשיבים: בר מההיא [חוץ מזו] שבטלוה רבנן [חכמים] וקבעו שלא יטבילו אפילו דברים קטנים אלא במקוה כשר של ארבעים סאה.