אילימא [אם תאמר] שיטת ר' טרפון היא — מי הוי [האם הוא] נזיר אף אם בא אותו אדם לפנינו, והיה זה כדבריו של אחד מהם? והרי כיון דבשעתא דקא נזר [שבשעה שנזר] לא ידע אי [אם] פלוני הוא ואי [ואם] לא, מי [האם] חלה עליה [עליו] נזירות? והתניא [והרי שנינו בברייתא], ר' יהודה אומר משום (בשם) ר' טרפון: במקרה של משנתנו אין אחד מהן, מכל השישה הנזכרים במשנה, נזיר, לפי שלא נתנה נזירות אלא להפלאה! כיון שנאמר בתורה בענין קבלת נזירות לשון הפלאה ("כי יפליא לנדור נדר נזיר". במדבר ו, ב) ומשמעה: הפרשה וברירות. ובמקום שאין הדבר ברור, אין כאן נדר נזירות.

אלא שיטת ר' יהודה בשם עצמו, וכפי שפסק לענין כרי הוא. דתניא [שכן שנינו בברייתא] אמר אדם "הריני נזיר על מנת שיהא בכרי (ערימת תבואה) הזה מאה כור (מידת נפח) "והלך למודדו ומצאו (גילה) שנגנב הכרי או חלקו, או שאבד, ואי אפשר עכשיו לדעת כמה היה בו — ר' שמעון אוסר בכל איסורי נזיר את האיש משום ספק, שמא היה בכרי מאה כור. ור' יהודה מתיר, שהוא סבור כי ספק נזירות להקל. והוא הדין במשנתנו.

ור' שמעון החולק במשנתנו סבר [סבור] בענין כרי: כיון שאילו לא היה הכרי נגנב דלמא הוו ביה [שמא היו בו] מאה כור והוי [והריהו] נזיר, השתא נמי הוי [עכשיו גם כן הריהו] נזיר מספק. והכא נמי [וכאן במשנתנו גם כן] כיון דאי אתא לקמן [שאם היה בא לפנינו] אותו אדם וידעינן [ויודעים היינו] שפלוני הואי [הוא] הרי הוי [היה] הנוזר נזיר, השתא נמי הוי [עכשיו גם כן הריהו] נזיר מספק.

א משנה ראה אדם את הכוי, שהוא ספק חיה ספק בהמה, ויש בו דינים מיוחדים רבים, ואמר: "הריני נזיר שזה חיה", ואדם אחר אמר: "הריני נזיר שזה אינו חיה", ושלישי אמר: "הריני נזיר שזה בהמה", ורביעי אמר: "הריני נזיר שאין זה בהמה", וחמישי אמר:

"הריני נזיר שזה חיה ובהמה", ושישי אמר: "הריני נזיר שאין זה לא חיה ולא בהמה", ואדם נוסף ששמע את כולם אמר "הריני נזיר שאחד מכם נזיר", והוסיף אחר ואמר "הריני נזיר שאין אחד מכם נזיר", ואדם נוסף אמר "הריני נזיר שכולכם נזירין" — הרי כולן נזירין.

ב גמרא ומביאים על האמור במשנתנו ש"כולם נזירים" תני חדא [שנויה ברייתא אחת] שיש כאן בסך הכל תשעה נזירים, ותניא אידך [ושנויה ברייתא אחרת]: תשע נזיריות. ומבררים: בשלמא [נניח] ניתן להבין את הברייתא האומרת תשעה נזירין — כגון דהוי גברי טפי דאתפיס ואזיל ביה [שהיו אנשים מרובים שתפסו והלכו בו], שהיו תשעה אנשים וכל אחד מהם נתפס בענין זה של הכוי ותלה בו את נזירותו.

אלא תשע נזיריות לחד גברא [לאדם אחד] היכי משכחת לה [איך אתה מוצא אותה]? בשלמא שית משכחת לה כדתנן [נניח שש יכול אתה למצוא אותה כפי ששנינו במשנה] שהן שש האפשרויות שיכול אדם אחד לומר בצדדים שונים של ספק זה (שזה חיה, שזה אינו חיה, שזה בהמה, שזה אינו בהמה, שזה חיה ובהמה, שזה אינו חיה ואינו בהמה),

אבל תלת היכי משכחת לה [שלש נוספות איך אתה מוצא אותן], שהרי רק אנשים אחרים יכולים לומר "שאחד מכם נזיר" "שאין אחד מכם נזיר"! אמר רב ששת: כגון שעשו כך תשעה אנשים לפניו ואמר "הריני נזיר ונזירות הכל עלי" ולפי זה יכול אדם אחד לחייב עצמו בזה בתשע נזירויות.

א משנה שלשה מינין (סוגי דברים) אסורין בנזיר מחמת נדר הנזירות: הטומאה למת, והתגלחת של שערו, ואכילת ושתיית כל דבר מאכל ושתייה היוצא מן הגפן. ובפרטי הדברים: וכל היוצא מן הגפן מצטרפין זה עם זה לשיעור שמתחייבים מלקות על אכילתו. ואין חייב מלקות עד שיאכל מן הענבים כזית.