סקר
כמה לומדי דף יומי יש במשפחתך הקרובה?






 

פירוש שטיינזלץ

אמר בשם ריש לקיש: כדי לחנכו במצות וללמדו כיצד נוהגים במצוות נזירות. ושואלים: אי הכי [אם כך] אפילו אשה נמי [גם כן] תוכל להדיר את בנה בנזיר כדי לחנכו במצוות! ומשיבים: קסבר [סבור הוא]: איש חייב לחנך בנו במצות, ואין האשה חייבת לחנך את בנה.

ועוד מקשים: בשלמא [נניח] לר' יוחנן שאמר שהלכה היא בנזיר — אמטו להכי [משום כך] אפשר לדייק במשנתנו: בנו — אין [כן] יכול להדירו בנזיר, בתו — לא, שכך נאמרה הלכה ואין לחפש לה טעם. אלא לריש לקיש שהטעם הוא משום חינוך, אם כן אפילו בתו יוכל האב להדירה בנזירות, משום חינוך! ומשיבים: קסבר [סבור הוא]: בנו — חייב לחנכו, בתו — אינו חייב לחנכה, ולכן גם אינו יכול להדירה בנזירות.

ועוד שואלים: בשלמא [נניח] לדעת ר' יוחנן שאמר הלכה היא בנזיר — אהכי [משום כך] אפשר לדייק במשנתנו: בנזירות — אין [כן], ואילו בשאר נדרים — לא, שאינו יכול להדיר את בנו בנדר אחר. אלא לריש לקיש שהוא משום חינוך — אם כן אפילו נדרים שיש בהם משום חינוך נמי [גם כן] יוכל להדיר את בנו!

ומשיבים: לשיטתו בלשון לא מיבעיא [נצרכה] קאמר [אמר] התנא במשנתנו, וכך יש להבין: לא מיבעיא [נצרכה] לומר בנדרים אחרים של מצוה דלית ליה [שאין לו] לבן ניוול כשמקיים את הנדר כשהדירו אביו, שוודאי יכול האב להדיר את בנו, אלא אפילו בנזירות דאית ליה [שיש לו] לבן ניוול, שאינו שותה יין ואינו מתגלח — אפילו הכי [כך] חייב לחנכו, ומשום כך גם יכול להדירו.

ועוד מקשים: בשלמא [נניח] לר' יוחנן שאמר שהלכה למשה מסיני היא בנזיר — היינו דקתני [זהו ששנה] שאם מיחה או שמיחוהו קרוביו מתבטלת הנזירות, שכך היתה ההלכה שאין הנזירות אלא בהסכמת הקרובים, ואין לחפש טעם לדבר.

אלא לשיטת ר' יוסי בר' חנינא שאמר בשם ריש לקיש, שלדבריו טעם הדבר שיכול להדיר את בנו בנזיר משום חינוך הוא, אם כן כל כמיניהון [האם הכל בכוחם] של קרובים דאמרין ליה [שאומרים לו] לאב: לא תיגמריה [תלמדו] מצות?! ומשיבים: קסבר [סבור הוא]: כל חינוך שלא חשיב [חשוב] כגון מצות נזירות שאינה חובה המוטלת על האדם, לא ניחא ליה [נוח לו] לבן להצטער בדבר זה, ומשום כך יכולים הוא או קרוביו למחות בדבר.

ועוד מקשים: בשלמא [נניח] לר' יוחנן שאמר שהלכה מפורשת למשה מסיני היא בנזיר — משום הכי [כך] מגלח הבן את כל שערו בתום נזירותו, ואף שתוך כדי כך עביד [עושה] גם הקפה של פאות הראש ועובר על מה שנאמר "לא תקיפו פאת ראשכם" (ויקרא יט, כז), שהרי התורה שאסרה דבר זה, היא אשר ציוותה על הנזיר לגלח את שערו.

אלא לדעת ר' יוסי בר' חנינא שאמר בשם ריש לקיש שהטעם הוא כדי לחנכו במצות, ואין זה אלא מדברי סופרים, הא קעביד [הרי הוא עושה] הקפה ואיך יידחה איסור תורה משום חינוך שהוא מצוה שמדברי סופרים!

ומשיבים: קסבר [סבור הוא]: הקפת כל הראש אסורה רק מדרבנן [מדברי סופרים] שלא נאסר מן התורה אלא כאשר חותך רק את פאות הראש. ומצוות חינוך גם הוא מדרבנן [מדברי סופרים], ואתי [ובאה] מצות חינוך שהיא דרבנן [מדברי סופרים] ודחי [ודוחה] איסור הקפה שאף הוא דרבנן [מדברי סופרים].

ועוד מקשים: בשלמא [נניח] לר' יוחנן שאמר שהלכה היא בנזיר — אהכי [משום כך] כשמגלח בסוף נזירותו מייתי [מביא] קרבן, שכך נאמרה ההלכה — שיהא נזיר קטן זה נחשב כנזיר גדול לכל דבר, וקרבנו כקרבן כל נזיר.

אלא לר' יוסי בר' חנינא אמר ריש לקיש, שעושה זאת רק כדי לחנכו במצות — נמצא שאין זה קרבן שציוותה תורה, ואם כן הא קא מייתי [הרי הוא מביא] חולין לעזרה! ומשיבים: קסבר [סבור הוא]: חולין בעזרה לאו דאורייתא [לא איסור מן התורה הוא] אלא רק מדברי סופרים, ומשום חשיבות מצוות חינוך הבן אין חכמים מקפידים על איסור זה.

ועוד שואלים: בשלמא [נניח] לר' יוחנן שאמר שהלכה היא בנזיר — אהכי [על כן] כי [כאשר] הבן מיטמא מייתי [מביא] קרבן ציפרין [ציפורים] ואכיל [ואוכל] כהן חטאת העוף שהומתה במליקה ולא בשחיטה, ודבר זה מותר רק בקרבנות העוף שמצוותם בכך.

אלא לר' יוסי בר' חנינא שאמר בשם ריש לקיש, הא קאכיל [הרי אוכל] הכהן נבילה! שאם אין זה קרבן שמחוייב בו — נמצא שהוא אוכל עוף שהומת שלא באופן המכשירו לאכילה, ודינו כנבילה.

ומשיבים: קסבר [סבור הוא] כדעת ר' יוסי בר' יהודה האומר שאין מצות שחיטה לעוף מן התורה. שמן התורה בכל דרך שבה ממיתים את העוף הוא כשר, אלא שחכמים תיקנו שישחטו גם את העוף. וכן סבור הוא כי הבאת חולין בעזרה לאו דאורייתא [לא אסורה מן התורה] ולפיכך משום מצות חינוך שהיא מדברי סופרים נדחים איסורים אלה, שאף הם אינם אלא מדברי סופרים.

ושואלים: וסבר האם סבור] ר' יוסי הכי [כך]? והתניא [והרי שנינו בברייתא], ר' יוסי בר' יהודה אומר: מנין לחטאת העוף שהיא באה על (בגלל) הספק, שאינה נאכלת — תלמוד לומר: "והזב את זובו לזכר ולנקבה" (ויקרא טו, לג), מקיש (משווה) הכתוב כאן נקבה לזכר, מה זכר מביא קרבן על הודאי (חטא שיודע בוודאות שעשה אותו בשגגה) — אף נקבה מביאה קרבן על הודאי, ומה זכר מביא אשם תלוי על הספק — אף נקבה מביאה קרבן על הספק. ועוד:

מה זכר, מאותו מין שהוא מביא על הודאי שהוא חטאת בהמה מביא על הספק גם כן מין בהמה — איל לאשם, אף נקבה — ממין שהיא מביאה על הודאי שהוא עוף לזיבתה או ללידתה מביאה גם על הספק. מעתה יש לשאול: אי [אם] כך שיש היקש כזה בפסוק, נאמר גם: מה זכר מביא קרבן ונאכל קרבנו — אף נקבה שמביאה קרבן לידה מספק מביאה קרבן ונאכל! על כך אמרת (יש לומר):

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר