סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 

פירוש שטיינזלץ

תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: מי שאמר "הריני נזיר" ושמע זאת חבירו ושהה כדי דבור, ואחר כך אמר "ואני" — הוא, הראשון, אסור, וחבירו מותר, שאין נדרו תופס, כיון שהיתה הפסקה מעבר לכדי דיבור בין דבריו לדברי חבירו. וכמה הוא שיעור כדי דבור — כדי שאילת שלום תלמיד לרב.

ומציעים: לימא מסייעא ליה [האם אפשר לומר שמסייע לו], לריש לקיש, מה ששנינו במשנתנו: מי שאמר "הריני נזיר" ושמע חבירו ואמר "ואני" ועוד אחד שמע ואמר "ואני", הרי שהזכירה המשנה רק פעמיים "ואני", ותו [ויותר] לא נזכר במשנה, משמע שאין איש נוסף יכול להחיל עוד נזירות, והטעם — מפני שיש הפסק גדול מדי מן הדיבור הראשון. ודוחים: זו אינה ראיה, וכי התנא כי רוכלא ליחשיב וליזיל [כרוכל ימנה וילך] ויאמר שוב ושוב "ואני" "ואני"?

ומקשים: אם כן, שהתנא מקצר בלשונו — וליתני חד ולשמעינן הני [ושישנה רק אחד וישמיענו מכאן את אלו האחרים]! ומשיבים: הכי נמי [כך גם כן] היה צריך להיות, ואולם משום דקתני סיפא [ששנה בסוף] הותר הראשון — הותרו כולן, הותר האחרון — האחרון מותר וכולן אסורין, מכלל הדברים אנו למדים דאיכא [שיש] אמצעי בין הראשון והאחרון, ומשום הכי קתני [כך שנה] "ואני" "ואני" שביחד עם הראשון הריהם שלושה; ראשון, אחרון ואמצעי.

א ובאותו ענין איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים] שאלה זו: האם חד בחבריה מיתפיס [אחד בחבירו נתפס], כלומר, כל אחד נתפס בנדרו של הקודם לו, או דלמא בקמא מיתפסי [שמא בראשון נתפסים כולם]? ושואלים: למאי נפקא מינה [למה, לאיזה ענין להלכה יוצא הבדל מזה] אם נאמר כצד זה או כצד זה של הבעיה — לאתפוסי ומיזל [להתפיס וללכת הלאה] יותר ויותר אנשים. אי אמרת חד בחבריה מתפיס [אם אומר אתה כי אחד בחבירו נתפס] — מתפסין ואזלין [נתפסים והולכים] לעולם, שאם לא היה הפסק זמן בין אחד לחבירו — אפשר להמשיך כך את השרשרת כמה שירצו. ואי אמרת בקמא מתפסי [ואם אתה אומר שבראשון הם נתפסים]טפי [יותר] מכדי דבור מן הראשון לא מתפסין [נתפסים]. ואם כן מאי [מה] הדין?

ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה ששנינו במשנתנו: "הריני נזיר" ושמע חבירו ואמר "ואני" "ואני", שרק פעמיים הוזכר "ואני" ותו [ויותר] לא נזכר מידי [דבר נוסף], שמע מינה [למד מכאן] כי בקמא [בראשון] הוא דמתפסי [שנתפסים כולם], דאי סלקא דעתך חד בחבריה מיתפיס [שאם עולה על דעתך כל אחד בחבירו נתפס]ליתני טובא [שישנה יותר] "ואני"! ודוחים: מכאן אין ראיה, וכי התנא כי רוכלא ליחשיב וליזיל [כרוכל ימנה וילך]? אלא הסתפק רק בשתי דוגמאות.

ומקשים: אם לא רצה לשנות הרבה, וליתני חד ולשמעינן כולהון [שישנה רק "ואני" אחד וישמיענו מכאן את כולם]! ומשיבים: איידי דקתני [מתוך ששנה] בהמשך הותר הראשון — הותרו כולן, הותר האחרון — האחרון מותר וכולן אסורין, מכלל דאיכא [שיש] אמצעי, משום הכי קתני [כך שנה] "ואני" "ואני" — שיהיו לפחות שלושה, שהם הנודר הראשון ושניים שאחריו. אבל אין מכאן ראיה שאי אפשר שייתפסו יותר.

ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה נוספת ממה ששנינו במשנה: הותר הראשון — הותרו כולן. ונדייק: דווקא אם הותר ראשון הוא דשרו [שהותרו] כולם על ידי התרתו, הא [הרי] אם הותר האמצעי — לא הותרו אלו שאחריו, אם כן שמע מינה בקמא מתפסין [למד מכאן שבראשון הם נתפסים], והכל תלוי בו בלבד.

ודוחים: אימא [יכול אני לומר] לך: לעולם חד בחבריה מתפיס [אחד בחבירו נתפס], ואף אם הותר האמצעי היו אלו שאחריו מותרים. אלא ואיידי דבעי מיתנא [ומתוך שרצה לשנות] "הותרו כולן", דאי תנא [שאם היה שונה] דבר זה באמצעי, אי אפשר לומר כך, שהרי איכא [יש] ראשון שלא משתרי [מותר], שהרי הוא לא התפיס באמצעי, משום הכי קתני [כך שנה] ראשון, ואם כן אין מכאן ראיה.

ומציעים עוד ראיה מן המשנה: תא שמע [בוא ושמע]: הותר האחרון — האחרון מותר וכולן אסורין. ויש לדייק מכאן: דווקא במקרה זה הוא בלבד מותר, ומדוע? משום דלא איכא אחרינא בתריה [שאין אחר אחריו], אבל אמצעי, דאיכא אחרינא בתריה [שיש אחר אחריו] שהותר נדרו — משתרי [הותר] גם זה שאחריו. שמע מינה [למד מכאן] כי כל חד בחבריה מתפיס [אחד בחבירו נתפס].

ודוחים: לעולם אימא [יכול אני לומר] לך: בקמא מיתפסין [בראשון נתפסים כולם] ומאי [ומה פירוש] "אחרון" דקתני [ששנה] שכולם אסורים חוץ ממנו — אמצעי, ומי שאחריו אכן לא הותר, ומדוע נקרא "אחרון" — איידי דתנא [מתוך ששנה] קודם לכן במשנה "ראשון", תנא [שנה] כאן לשון "אחרון", אבל אין לדייק מכאן דבר.

ומציעים עוד: תא שמע [בוא ושמע], דתניא בהדיא [ששנויה ברייתא בפירוש]: הותר הראשון — הותרו כולן, הותר האחרון — האחרון מותר וכולן אסורין, הותר אמצעי — כל מי שהוא הימנו ולמטה (אחריו) מותר, הימנו ולמעלה (מלפניו) — אסור, שמע מינה [למד מכאן] כי חד בחבריה מתפיס [אחד בחברו נתפס]. ומסכמים, אכן שמע מינה [למד מכאן] שכן הוא.

ב שנינו במשנה: מי שאמר "הריני נזיר" ושמע חבירו ואמר "פי כפיו ושערי כשערו" וכו' — הרי הוא נזיר. ושואלים: משום שאמר "פי כפיו ושערי כשערו" הרי הוא נזיר?

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר