סקר
איך הלימוד שלך בעקבת הקורונה?






 

פירוש שטיינזלץ

הרי מושבע ועומד עליו מהר סיני, לקיים דין נזירות, ואילו מצות הקידוש אינה אלא מדברי סופרים בלבד, ובודאי חל איסור שתיית יין על אלה! (רמב"ם).

אלא צריך הכתוב הזה ללמדנו כי הא [כמו זו] שאמר רבא: אם אמר אדם "שבועה שאשתה יין ", וחזר אחר כך ואמר "הריני נזיר" — אתיא [באה] נזירות חיילא [וחלה] על שבועה ואסור בשתיית יין. שלמרות שהיין הזה הוא בשבילו יין מצוה — מכל מקום חל עליו איסור הנזירות לשתותו.

ושואלים: ורבנן נמי הא מיבעי ליה [וחכמים גם כן, הרי צריכים הם] כתוב זה לאסור על הנזיר יין מצוה כיין רשות, וכיצד למדים הם ממנו דין אחר! ומשיבים: אם זו בלבד היתה כוונת הכתוב ללמדנו, אם כן, לימא קרא [שיאמר הכתוב] "מיין יזיר "בלבד, מאי [מה] מלמדנו "ושכר" — שמעת מינה תרתי [שומע, לומד אתה מכאן שני דברים].

ושואלים: ור' שמעון מה משיב הוא על כך? ומשיבים: לשיטתו היינו טעמא [זהו הטעם] שכתב המקרא "שכר" — לאלופי [ללמד] מכאן גזירה שווה של המילים "שכר" "שכר" לענין ביאה ועבודה במקדש. דכתיב [שנאמר] לאהרון הכהן: "יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבואכם אל אוהל מועד" (ויקרא י, ט), ללמדנו: מה גבי [אצל] נזיר יין בלבד הוא דליתסר [שנאסר] בו, אבל שאר משקין — לא, אף גבי [אצל] מקדש נמי [גם כן] יין הוא דליתסר [שנאסר], אבל שאר משקין המשתכרין (המשכרים) — לא נאסרו בהם הכהנים, אף שאפשר היה לחשוב שהם אסורים משום שיכר.

ולאפוקי [ולהוציא] מדברי ר' יהודה בענין זה. דתניא כן שנינו בברייתא], ר' יהודה אומר: אכל דבילה קעילית שהיא מתוקה ביותר עד כדי שיכרון, וכן אם שתה דבש וחלב, ונכנס למקדש — חייב, שחל עליו האיסור משום "שיכר", ששתה או אכל דבר המשכר.

איבעית אימא [אם תרצה אמור] באופן אחר לאיזה ענין נזקק ר' שמעון ל"מיין ושכר יזיר": ר' שמעון לית ליה [אין לו, אינו מקבל] את הרעיון של איסור חל על איסור, שלדעתו אם יש כבר איסור קודם על דבר — לא חל עליו איסור נוסף.

דתניא כן שנינו בברייתא], ר' שמעון אומר: האוכל נבילה ביום הכפורים — פטור מכרת על אכילה ביום הכיפורים, משום שחל כבר איסור נבילה על הדבר, ואין איסור (יום הכיפורים) חל על איסור (נבילה). ולכן היה צריך לומר שבענין נזירות חל איסור על איסור, שגם אם נשבע שלא לשתות יין ואחר כך נזר — חלים עליו שני איסורים.

ושואלים לצד שני: ולרבנן נמי [ולדעת חכמים גם כן] הכתיב [הרי נאמר] "מכל אשר יעשה מגפן היין" (במדבר ו, ד), ומשמע מכאן כשיטת ר' שמעון שצריך לידור מכל איסורי הנזיר! ומשיבים: אמרי [יכולים לומר] לך רבנן [חכמים]: התם [שם] הכתוב לימד דבר אחר — על איסורי נזיר שמצטרפים זה עם זה, כלומר, שאם הנזיר אוכל דברים שונים שהוא אסור בהם (ענבים, יין, זגים) ואין באחד מהם כזית אלא רק בכולם יחד — הריהם מצטרפים, ולוקה עליהם משום שעבר על הלאו שבתורה.

ומסבירים: ור' שמעון לא למד כן מהפסוק, משום שלית ליה [אין לו] דין צירוף, דתניא כן שנינו בברייתא], ר' שמעון אומר: האוכל כל שהו מדבר אסור, הרי זה שיעור לחייבו מכות, לא אמרו בכל מקום שיעור כזית אלא לענין קרבן, שהאוכל דבר אסור שיש באכילתו בשגגה חיוב חטאת, צריך שיהא באכילה שיעור כזית. ולפיכך בנזיר שאין בו חיוב קרבן על אכילת האיסור, אין צורך בפסוק מיוחד ללמדנו דין צירוף אכילות לכזית, ולא בא הפסוק אלא ללמד כיצד צריך להיות הנדר שהנזיר מקבל על עצמו.

א משנה אמר אדם: "הריני כשמשון", "כבן מנוח", "כבעל דלילה", "כמי שעקר דלתות עזה", "כמי שנקרו פלשתים את עיניו" — הרי זה נזיר שמשון שדיניו מפורשים להלן.

ב גמרא שואלים: למה לי למיתנא [לשנות] כל הלין [אלה] ולא די לו שיאמר "כשמשון"? ומשיבים: צריכי [צריכים] הדברים להיאמר; דאי [שאם] אמר רק "הריני כשמשון", הוה אמינא [הייתי אומר] על שמשון אחרינא [אחר] היתה כוונתו, ואין כאן נדר נזירות כלל, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שמדובר במי שמוסיף "כבן מנוח", לומר שכוונתו היתה לשמשון המפורסם, בן מנוח.

ואי תנא [ואילו שנה] גם "כבן מנוח" בלבד, הוה אמינא [הייתי אומר]: איכא דמיתקרי הכי [יש מי שנקרא כך] "שמשון בן מנוח", ואין מדובר בשמשון המפורסם, ואין זו קבלת נזירות כלל, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שמדובר במי שמוסיף "כבעל דלילה" או "כמי שעקר דלתות עזה" וכן "כמי שנקרו פלשתים את עיניו", שאז ברור למי הוא מתכוון והרי זה נדר נזירות.

ג משנה מה בין נזיר עולם לנזיר שמשון? מה ההבדל ביניהם למרות ששניהם הם נזירים כל ימי חייהם? — נזיר עולם, אם הכביד שערו ואיננו יכול לשאת עוד בשיער ארוך זה — הריהו מיקל וחותך מן השיער בתער, ומביא אז לקרבן שלש בהמות, לחטאת, לעולה ולשלמים, כמי שהשלים נזירותו. אלא שנדר הנזירות נמשך וחל עליו מיד לאחר מכן. ואם נטמא — מביא קרבן טומאה שנזיר מביא כאשר נטמא ונטהר מטומאתו.

ואילו נזיר שמשון אם הכביד שערו — אינו מיקל, שאינו מתגלח כלל, ואם נטמא — אינו מביא קרבן טומאה.

ד גמרא ותוהים: נזיר עולם מאן דכר שמיה [מי הזכיר את שמו]? הרי לא הוזכר במשנה עדיין נזיר עולם, וכיצד באה המשנה לפרש פרטי דברים בהבדל בינו לבין נזיר שמשון? ומשיבים: חסורי מיחסרא והכי קתני [חסרה המשנה וכך היא שנויה]: האומר "הריני נזיר עולם" — הרי זה נזיר לעולם. מה בין נזיר עולם לנזיר שמשון? נזיר עולם אם הכביד שערו מיקל שערו בתער, ומביא שלש בהמות לקרבן, ואם נטמא — מביא קרבן טומאה. נזיר שמשון, הכביד שערו — אינו מיקל בתער,

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר