נדרה והיא באותה שעה ארוסה, ונתגרשה בו ביום מארוסה זה, וחזרה ונתארסה בו ביום לאחר, אפילו התארסה והתגרשה כך למאה אנשים בזה אחר זה בו ביום — אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה. זה הכלל: כל שלא יצאה לרשות עצמה בנישואין או בבגרות שעה אחת — אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה.

ב גמרא שואלים: מנלן [מניין לנו] שהארוס האחרון מיפר נדרים שנראו (שהיו כבר לפני) לארוס ראשון ושמע אותם? אמר שמואל, אמר קרא [הכתוב]: "ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה... והפר את נדרה" (במדבר ל, ז. במדבר ל, ט), לומר שהארוס מפר את נדרי ארוסתו ולא רק את אלה שנדרה משנתארסה לו, אלא אף את הנדרים שהיו עליה כבר כשהיתה מאורסת לאחר. ושואלים: דלמא הני מילי [שמא דברים אלה] אמורים דווקא בנדרים שלא נראו לארוס ראשון אף על פי שנדרה אותם קודם אירוסיה לאחרון, אבל נדרים שנראו לארוס ראשון להפירם — לא מצי מיפר [אין יכול להפר] ארוס אחרון!

ומשיבים: מה שנאמר "עליה" קרא יתירא [כתוב יתר] הוא, ובא ללמד שיכול להפר את כל הנדרים שעליה וגם את אלה שנראו לארוס ראשון.

ומעירים: תניא כוותיה [שנויה ברייתא כמו שיטתו] של שמואל: נערה המאורסה — אביה ובעלה (ארוסה) מפירין נדריה, כיצד? שמע אביה והפר לה, ולא הספיק הבעל (הארוס) לשמוע עד שמת, ונתארסה בו ביום לאחר, ואפילו מאה פעמים בזה אחר זה מת בעלה והתארסה לאחר בו ביום — אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה. שמע בעלה והפר לה, ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל — חוזר האב ומפר את חלקו של הבעל.

אמר ר' נתן: הן הן דברי בית שמאי, שלשיטתם כל אחד מהם מפר חצי מההפרה של הנערה המאורסה. אבל בית הלל אומרים: אין יכול להפר לבדו אלא בצירוף ארוס שני. ועולה מכאן כדברי שמואל, שאף נדרים שנדרה בפני ארוס ראשון יכול ארוס שני להפר. ושואלים: במאי פליגי [במה, באיזה עקרון, נחלקו] בית שמאי ובית הלל?