איתיביה [הקשה לו] לרבא ממה ששנינו, אמר לו חבירו: "השאילני פרתך", אמר לו ההוא: "קונם כל פרה שיש לי שאני קנוי לך", כלומר, אם קניתי עוד פרה חוץ מזו שאני צריך אותה, תהיה קונם עליך, או "נכסי אסורים עליך בקונם אם יש לי פרה אלא זו" ונתברר שיש לו פרות אחרות, או אם אמר לו "השאילני קרדומך", ואמר לו בעל הקרדום: "קונם קרדום שיש לי שאני קנוי", או "נכסי עלי אם יש לי קרדום אלא זה" ונמצא שיש לו קרדום אחר, וחל איפוא הקונם — בחייו של המדיר אסור המודר באלה, מת המדיר או שנתנה לו למודר ממנו הנאה במתנה — הרי זה מותר. משמע שכאשר נותן במתנה בטל האיסור, שלא חל הקונם אלא כל זמן שהיה הרכוש ברשותו!

אמר רב אחא בריה [בנו] של רב איקא: כאן מדובר שניתנה לו על ידי אחר. לא שנתן לו המדיר במתנה במישרין, אלא שהמדיר מכר או העביר את החפץ בדרך אחרת לאדם אחר, ואותו אדם נתן למודר במתנה. שכיון שיצא הרכוש מרשות בעליו תחילה — שוב אין עליו איסור.

ומעירים, אמר רב אשי: דיקא נמי [מדוייק גם כן] דקתני [ששנה] "שניתנה לו", ולא קתני [שנה] "שנתנה לו", משמע שמדובר דווקא במתנה שניתנה על ידי אחר, ולא על ידי המדיר.

א בעא מיניה [שאל אותו] רבא מרב נחמן: האם יש מעילה בקונמות, או לא? כיון שהקונם הוא כמו הקדש לגבי מי שאסור עליו, האם יש בו דין הקדש לכל דבר עד כדי כך שיהיה בו איסור מעילה וכל דיני מעילה, או לא?

אמר ליה [לו]: תניתוה [שניתם אותה] כבר, כלומר, אפשר ללמוד דבר זה ממשנה מפורשת: מקום שנוטלין עליה שכר — תיפול הנאה להקדש. למימרא [לומר] וללמוד מלשון זו כי קונם הריהו כמו הקדש, מה הקדש יש בו מעילה — אף קונמות יש בהן מעילה.

ומעירים: ובעיה זו, היא כתנאי [כמחלוקת תנאים] שנחלקו בה. ששנינו: אמר "קונם ככר זו הקדש" שאסרה בקונם לכל אדם כהקדש, ואכלה, בין הוא ובין חבירו — מעל, לפיכך יש לה פדיון כיון שמעל בה כהקדש, הרי כמו כל הקדש שאפשר לפדות אותו. אם אמר "ככר זו עלי להקדש" ואכלה — הוא מעל, חבירו שאכלה — לא מעל, שהרי אמר "עלי". לפיכך אין לה פדיון שאין זה כהקדש גמור האסור לכל. אלו דברי ר' מאיר.

וחכמים אומרים: בין כך ובין כך לא מעל, לפי שאין מעילה בקונמות. הרי שיש מחלוקת אם קונם יש בו דין הקדש עד כדי מעילה.

אמר ליה [לו] רב אחא בריה [בנו] של רב אויא לרב אשי: אמר לחבירו "ככרי קונם עליך" ואחר כך נתנה לו במתנה, מי מהם מעל? אם תאמר למעול [שימעל] הנותן — הא לא אסירא עליה [הרי אינה אסורה עליו] ומדוע ייחשב כמועל? אם תאמר למעול [שימעל] המקבל — יכול דאמר [שיאמר]: היתירא בעיתי [היתר רציתי] לקבל, איסורא [איסור] לא בעיתי [רציתי] לקבל, וכיון שזה איסור אינני רוצה לקבל אותו, שאם קיבלתי ככר זו ממך — היה זה בטעות. אמר ליה [לו]: המקבל מעל לכשיוציא, כאשר ישתמש בככר הזו, אז יחול על כך דין מעילה, למרות שהיתה כאן קבלה בטעות. וטעמו של דבר: שכל המוציא מעות הקדש לחולין, אפילו כסבור של חולין הוא — הרי זה מועל. ואף זה, למרות שחשב שמה שקיבל היה היתר, אם השתמש בכך — הרי זה מועל.