אי [אם] לא שרית ליה [תתיר לו] על ידי טלטול מן הצד אתי לכבויי [יבוא לכבות את הדליקה], והתירו חכמים איסור מדברי סופרים כדי שלא יעבור אדם על דברי תורה. אמר ר' יהודה בן שילא שכך אמר רב אסי שכך אמר ר' יוחנן: הלכה כר' יהודה בן לקיש בענין הצלת מת מדליקה.

א שנינו במשנה שאין ניאותין (נהנים ומשתמשים) הימנו (ממנו) מן השמן הנוטף מן הנר בשבת, לפי שאינו מן המוכן מראש מערב שבת לשימוש בשבת. ובאותו ענין תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: מותר השמן שבנר ושבקערה שהדליקו בה פתילה אסור בשימוש בשבת. ואילו ר' שמעון מתיר, כיון שלשיטתו אין כמעט איסורי מוקצה.

ב משנה במשנה זו מצויה מחלוקת השייכת לכאורה רק לבעייה אחת. ואולם היא מפתח לכמה הלכות בדיני מוקצה. שאמרו: מטלטלין נר חדש בשבת אבל לא נר ישן שהשתמשו בו כבר, כי נר שהשתמשו בו הריהו מפוייח ומלוכלך, ואינו ראוי לשימוש ונחשב משום כך כמוקצה מחמת המיאוס שבדבר. ר' שמעון אומר: כל הנרות מטלטלין בשבת, חוץ מן הנר הדולק עדיין בשבת מחשש שמא יכבה.

ג גמרא תנו רבנן [שנו חכמים] בתוספתא אותה מחלוקת שבמשנה ביתר פירוט: מטלטלין בשבת נר חדש, אבל לא ישן, אלו דברי ר' יהודה. ואילו ר' מאיר אומר: כל הנרות מטלטלין אותם בשבת, חוץ מן הנר שהדליקו בו באותה שבת, שאף שאינו סבור שפורשים ממוקצה מחמת מיאוס, אך כיון שהיה הנר דולק בשבת הריהו נאסר כמוקצה מחמת איסור לכל השבת. ר' שמעון אומר: כל הנרות מותרים בטלטול, חוץ מן הנר הדולק עדיין בשבת. כבתה הנר — מותר לטלטלה. אבל כוס וקערה ועששית המלאים שמן ופתילה דולקת בהם לא יזיזם ממקומם. ור' אליעזר בר' שמעון אומר: מסתפק (משתמש) מן הנר הכבה, ומן השמן המטפטף מן הנר, ואפילו בשעה שהנר דולק.

אמר אביי: ר' אליעזר בר' שמעון סבר לה כאבוה בחדא ופליג עליה בחדא [סבור הוא כאביו ר' שמעון בדבר אחד וחלוק עליו בדבר אחד]. סבר לה כאבוה בחדא [סבור הוא כאביו בדבר אחד] — דלית ליה [שאין לו, אינו מקבל] את איסור מוקצה. ופליג עליה בחדא [וחלוק עליו בדבר אחד], שאילו אבוה סבר [אביו סבור] שרק אם כבה הנר — אין [כן] מותר לטלטלו, אבל אם לא כבה — לא הותר לטלטלו, ואיהו סבר [והוא סבור] כי אף על גב [אף על פי] שלא כבה הנר מותר לטלטלו ולהשתמש בשמן הנוטף ממנו, ואין בכך לדעתו משום סיוע לכיבוי או מלאכה הדומה לכיבוי.

שנינו בתוספתא זו לאחר דברי ר' שמעון: אבל כוס וקערה ועששית לא יזיזם ממקומם. ושואלים: מאי שנא הני [מה שונים אלה] שבהם אוסר אף ר' שמעון? אמר עולא: סיפא אתאן [בסוף, במשפט זה, באנו] שוב לפרש את שיטת ר' יהודה האוסר במוקצה.

מתקיף לה [מקשה עליה] מר זוטרא: אי הכי, מאי [אם כך, מה] פירוש הביטוי "אבל כוס וקערה "וכו', שהרי אסר ר' יהודה גם בנר ומה שינוי יכול להיות ביחס לדין הקערה? אלא אמר מר זוטרא: לעולם יש לפרש אחרת ולומר כי דברים אלה מדברי ר' שמעון הם. ואולם כי קשרי [כאשר התיר] ר' שמעון בנר היה זה בנר זוטא, דדעתיה עלויה [בנר קטן שדעתו עליו] והוא בטוח שיכבה הנר בשבת, ובדעתו להשתמש בשמנו באותו יום, אבל הני דנפישי [אלה, הקערה והעששית, שמרובים] בשמן — לא חשב שיכבו, והקצה אותן מדעתו לכל השבת.

ומקשים: והתניא [והרי שנינו בברייתא]: מותר השמן שבנר ושבקערה — אסור, ור' שמעון מתיר, והרי שלא חילק ר' שמעון בדין זה בין נר לקערה! ומשיבים: התם [שם] שהתיר ר' שמעון בקערה הרי זה דווקא דומיא [בדומה] לנר, כלומר, קערה קטנה ששמנה כלה מהר, ואולם הכא [כאן] מדובר בקערה דומיא [בדומה] לכוס שהיא גדולה.

אמר ר' זירא: פמוט של מתכת שהדליקו בו בשבת, לדברי ר' שמעון המתיר בנר — אסור, לפי שהוא גדול. ואילו לדברי ר' יהודה האוסר בנר — מותר בפמוט, כי הפמוט אינו מאוס (ר"ח). ומקשים: למימרא [האם נאמר] כי ר' יהודה דין מוקצה מחמת מיאוס אית ליה [יש לו, הוא מקבל], ואילו מוקצה מחמת איסור לית ליה [אין לו, אינו מקבל] ומתיר בפמוט? והתניא [והרי שנינו בברייתא] שר' יהודה אומר: כל הנרות של מתכת מטלטלין בשבת, חוץ מן הנר שהדליקו בו בשבת עצמה. הרי שהוא אוסר את הנר של מתכת לא מחמת מיאוס, כי אם מאחר שהוקצה מחמת איסור! אלא, אי איתמר הכי איתמר [אם נאמר, כך נאמר], אמר ר' זירא: פמוט שהדליקו עליו בשבת — לדברי הכל אסור. לא הדליקו עליו — לדברי הכל מותר, כיון שאין בו אף משום מוקצה מחמת מיאוס.

ד אמר רב יהודה אמר רב: מטה שיחדה להניח עליה מעות — אסור לטלטלה בשבת משום מוקצה, אף שאין עליה כעת מעות. מיתיביה [הקשה לו] רב נחמן בר יצחק ממה ששנינו במשנתנו: מטלטלין בשבת נר חדש אבל לא ישן!