רב אחא בר יעקב אמר: אפשר להסביר כיצד מתקיים "בל תאחר" בנזירות באופן אחר, כגון שנדר והוא באותה שעה בבית הקברות, כיון שאסור לנזיר לשהות בבית הקברות, ואין הנזירות חלה אלא לכשיצא משם ויטהר מטומאת המת, הרי כל עוד הוא שוהה שם הריהו מעכב את חלות נדרו ועובר ב"בל תאחר".

ושואלים: הניחא למאן דאמר [זה נוח לדעת מי שאומר] שהנודר נדר נזירות בבית הקברות לא חיילא עליה [חלה עליו] נזירות מאלתר [מיד] אלא לכשיצא מבית הקברות. אלא למאן דאמר [לדעת מי שאומר] כי מאלתר חיילא עליה [מיד חלה עליו] נזירות, אם כן מי איכא [האם יש] כאן איסור "בל תאחר"? ועוד אפשר להוסיף ולשאול: האמר [הרי אמר] מר בר רב אשי: לכל הדעות, הנודר נזירות בבית הקברות חיילא [חלה] נזירות עליה מאלתר [עליו מיד], ואינו צריך לחזור ולנדור נזירות לכשיצא, וכי פליגי [וכאשר נחלקו] חכמים בענין זה — לענין מלקות פליגי [הם חלוקים] אם לוקה כאשר עובר אז על איסורי נזיר, כגון ששותה יין, אבל איסור יש לדעת כולם!

ומשיבים: אפילו הכי [כך] אפשר לומר כי קם ליה [עומד הוא] באיסור של "בל תאחר" משום דקא [שהוא] מאחר על ידי המשך שהייתו בבית הקברות נזירות של טהרה, שהרי מכל מקום צריך לקיים נדר נזירות בטהרה, ונזירות זו שחלה עליו מיד אינה נזירות טהרה אלא נזירות של טמא. אמר רב אשי: הואיל וכן כלומר, לפי נימוק זה, נזיר שטימא עצמו במזיד, עובר, מלבד על האיסור להיטמא, גם משום "בל תאחר" של נזירות של טהרה, שהרי על ידי כך הוא גורם שלא ישלים את נזירותו בטהרה בזמנה.

רב אחא בריה [בנו] של רב איקא אמר הסבר אחר כיצד מתקיים "בל תאחר" של נזירות: שהרי יש עליו ציווי לגלח שער ראשו בגמר הנזירות, ואם גורם לתגלחת שתתאחר הריהו עובר ב"בל תאחר" תגלחתו.

ומעירים: ולא מיבעיא [נצרכה לומר] למאן דאמר [לשיטת מי שאומר] שתגלחת מעכבת בנזיר, וכל עוד לא גילח עדיין כל איסורי נזיר חלים עליו, שיש בעיכוב תגלחתו משום "בל תאחר" אלא אפילו למאן דאמר [לדעת מי שאומר] תגלחת אינה מעכבת ומיד לאחר שמביא את קרבנותיו בטל ממנו דין הנזירות, מצות גילוח מיהא לא מיקיים [מכל מקום אינה מתקיימת], ויש בזה משום "בל תאחר".

מר זוטרא בריה [בנו] של רב מרי אמר הסבר אחר כיצד מתקיים "בל תאחר" בנזירות: עובר ב"בל תאחר" קרבנותיו, שאם השלים את נזירותו ולא הביא קרבנותיו לבית המקדש הריהו עובר בכך על "בל תאחר".

על ההסבר האחרון שואלים: ומן הכא נפקא ליה [ומכאן, מן ההיקש לנדרים, יוצא לו] הדבר? הלא מהתם נפקא ליה [משם, מלימוד אחר, יוצא לו] דין זה, שנאמר: "כי תידור נדר... לא תאחר לשלמו כי דרוש ידרשנו ה' אלקיך מעמך" (דברים כג, כב), ואת המילים "כי דרש ידרשנו" דרשו: אלו חטאת ואשמות שעובר עליהם ב"בל תאחר", ובכלל זה חטאת ואשם של נזיר!

ומסבירים: בכל זאת יש צורך בלימוד זה של היקש לנדרים, כי מהו דתימא [שתאמר]: חידוש הוא שחידשה תורה בנזיר בענין זה, ואין ללמוד דין חטאת נזיר משאר חטאות.

ושואלים: מאי [מה] הוא חידוש זה שחידשה תורה בנזיר? אילימא [אם תרצה לומר] דלא מתפיס ליה [שאינו יכול להתפיס אותו] את חטאת נזיר בנדר. שאם סתם אדם, שאינו נזיר, אומר "הרי עלי חטאת נזיר" אין נדרו חל כלל, והרי זה חידוש להקל בחטאת הנזיר, ומשום כך יש צורך בהיקש לנדרים לענין "בל תאחר". אולם אין זה דין מיוחד בחטאת נזיר שהרי חטאת חלב, כלומר, חטאת רגילה שמביא אדם כשעשה בשגגה איסור חמור, כגון אכילת חלב, שאין מתפיסה בנדר שגם היא אינה נתפסת לקדושה בנדר, שאין כל אדם יכול להקדישה אלא אם כן עבר עבירה זו, ובכל זאת עובר ב"בל תאחר" אם לא הביא אותה!

אלא יש לומר באופן אחר: מאי חידושיה [מה חידושו] של נזיר — סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר]: הואיל ואם אמר "הריני נזיר" אפילו מן חרצן ענבים בלבד, שפירש שנזירות זו היא רק על פרט אחד מאיסורי נזיר, כגון על אכילת חרצן, למרות שפירש זאת — הוי [הריהו] נזיר לכל, שכל דיני נזירות חלים עליו, וכיון שדין זה חידוש הוא אימא [אמור] שלא ליעבור עליה [יעבור עליו] על נדר כגון זה משום "בל תאחר" — על כן קא משמע לן [משמיע לנו] ההיקש לנדרים שאף בזה יש דין "לא תאחר".

ושואלים: הניחא למאן דאמר [זה נוח לדעת מי שאומר] כי נזיר [כאשר נוזר] מן חרצן הוי [הריהו] נזיר לכל, לכל פרטי האיסורים בנזיר, אלא לדעת ר' שמעון שאמר שאין הוא נזיר עד שיזיר בפירוש מכולן, מכל הדברים האסורים בנזיר — מאי איכא למימר [מה יש לומר]? ועוד אפשר להקשות: האי [זה] החידוש הלא לחומרא [להחמיר] הוא, שנזיר חמור בזה יותר משאר נדרים, שהרי חלים עליו כל הפרטים הנובעים מן הנדר, גם אם התכוון שלא יחול אלא במקצת. ואיך ניתן להסיק מכך להקל עליו ולומר שלא יעבור עליו ב"בל תאחר" כעל שאר נדרים, ולהצריך היקש מיוחד לצורך זה!

אלא יש להסביר בדרך אחרת: מאי חידושיה [מה חידושו] של נזיר; דסלקא דעתך אמינא [שיעלה על דעתך לומר]: הואיל