אתאי לקמיה [באה לפני] רב נחמן קרעיה [קרעו] רב נחמן לשטרא [את שטר] המתנה, כי הסכים לדעת האם שלא התכוונה להקנות לבתה בשטר זה. אזל [הלך] רב ענן לקמיה [לפני] מר עוקבא ראש הגולה, אמר ליה [לו]: חזי מר [יראה אדוני] את נחמן חקלאה [האיכר] היכי מקרע שטרי דאינשי [איך הוא קורע שטרות של בני אדם], שהתרעם עליו כיצד עשה מעשה וקרע שטר שהיה כתוב כהלכה. אמר ליה [לו] מר עוקבא: אימא לי איזי, גופא דעובדא היכי הוה [אמור לי בבקשה, גוף המעשה איך היה]?

אמר ליה [לו]: הכי והכי הוה [כך וכך היה המעשה] וסיפר לו את כל הפרטים. אמר ליה [לו]: שטר מברחת קא אמרת [אומר אתה]? הכי [כך] אמר רב חנילאי בר אידי אמר שמואל: מורה הוראה אני ומודיע הוראה זו לרבים: אם יבא שטר מברחת לידי — אקרענו, שברור ששטר כזה לא נועד לשם נתינה גמורה, ואינו אלא להברחה.

אמר ליה [לו] רבא לרב נחמן כשראה שקרע את השטר: טעמא מאי [מה הטעם בדבר]? — דלא שביק איניש נפשיה ויהיב לאחריני [שאין אדם מניח את עצמו ונותן מתנה לאחרים], ולכן אנו מניחים שלא היתה זו מתנה אמיתית, אולם הני מילי לאחריני, אבל לברתה יהיבא [דברים אלה אמורים דווקא כשנותן לאחרים, לזרים, אבל לבתה האם דווקא נותנת]! אמר לו רב נחמן: אפילו הכי [כך], אפילו במקום ברתה [בתה], טובת נפשה [עצמה] עדיפא [עדיפה] לה, לאם, ובודאי לא התכוונה לוותר על זכותה.

מיתיבי [מקשים] ממה ששנינו: הרוצה שתבריח נכסיה מבעלה כיצד היא עושה? — כותבת נכסיה בשטר פסים (שטר של הסכם, שמקבלו מבטיח שלא ייפרע) לאחרים, וכך אין הבעל יכול לשלוט בנכסיה, אלו דברי רבן שמעון בן גמליאל.

וחכמים אומרים: תקנה זו אינה טובה, כי אם רצה המקבל — מצחק בה, שהרי אם השטר נכתב כדין יכול המקבל לצחוק עליה ולהחזיק בנכסים ואין לה תקנה. עד שתכתוב לו שטר בנוסח שמתנה זו ניתנת לו מהיום ולכשארצה. כך שבכל עת יכולה היא לומר שאינה רוצה, ולבטל את השטר.

ומדייק רבא: טעמא [הטעם, דווקא], שכתבה ליה הכי [לו כך], הא [הרי] אם לא כתבה ליה הכי [לו כך] — קננהי [קנה אותם] הלוקח, משמע ששטר מברחת יש בו ממש, ושלא כהוראת שמואל!

אמר ר' זירא: לא קשיא [אין זה קשה] הא [זה] ששטר מברחת מתבטל — בכולה, שנכתב לגבי כל הנכסים, וברור שאין אדם נותן את כל נכסיו במתנה ואינו משייר לעצמו דבר. הא [זה] שאין השטר בטל — במקצתה שכתבה השטר על מקצת הנכסים, שבאופן כזה צריך לעשות תקנה, שאם לא כן יקנה המקבל את המתנה לגמרי.

ומקשים: אם כן, כיון שכאשר כותב את הנכסים כולם אין השטר עושה קנין, על כן ואי [ואם] לא קננהי [קנה אותם] הלוקח — ניקנינהו [שיקנה אותם] הבעל! אמר אביי: עשאום את הנכסים הללו שנתנה במתנה כנכסים שאין ידועין לבעל, ואליבא [ועל פי שיטת] ר' שמעון במשנתנו, שאם מכרה נכסים כאלה לאחר שנשאת, מכרה קיים. ואף אלה שנתנה במתנה, כיון שיש שטר עליהם — אין לבעל עוד שליטה בהם.

א משנה נפלו לה כספים בירושה בזמן שהיא נשואה — ילקח (ייקנה) בהן קרקע, והוא (הבעל) אוכל את פירות הקרקע והקרן עצמה קיימת לה. נפלו לה פירות התלושין מן הקרקע — דינם ככספים וילקח בהן קרקע, והוא אוכל פירות.

פירות המחוברים בקרקע מה דינם? אמר ר' מאיר: שמין (מעריכים) אותה את הקרקע כמה היא יפה (שווה) בזמן שהפירות בתוכה, וכמה היא יפה לכשתהיה בלא פירות, וההבדל בין סכומים אלה שהוא המותר שייך לאשה, ולכן ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות. וחכמים אומרים: המחוברים לקרקע — שלו, והוא אוכל אותם, שהרי הבעל זוכה בפירות נכסיה. והתלושין מן הקרקע — שלה הם, והם נחשבים כשאר כספים שמכניסה לו וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות.

ר' שמעון אומר: מקום שיפה כחו בכניסתה (בנישואיה) — הורע כחו ביציאתה (בגירושיה), ולהיפך: מקום שהורע כחו בכניסתה — יפה כחו ביציאתה. כיצד? פירות המחוברים לקרקע, בכניסתה, כשהיא נישאת, והיו בנכסיה פירות כאלה — הרי הם נחשבים לשלו, כחכמים. וביציאתה כשמגרשה, הפירות הללו כשהם מחוברים הם שלה משום שהם נחשבים כחלק מן הנכסים. ואילו התלושין מן הקרקע — בכניסתה הם שלה, וביציאתה פירות שנתלשו לפני שגירשה, הם שלו, שהרי כבר זכה בפירות נכסיה.

ב גמרא שנינו במשנה שכאשר נפלו לאשה כספים, קונים בהם נכסים הנותנים פירות. ורוצים לברר מה עושים כאשר אין הבעל והאשה מסכימים אלו נכסים יקנו בהם. ועל כך אמרו: פשיטא [פשוט לנו] אם אחד מהם אומר לקנות ארעא [קרקע] והשני אומר בתי [בתים] — קונים ארעא [קרקע], שקיימת תמיד. בתי ודיקלי [בתים או דקלים] — קונים בתי [בתים]. דיקלי ואילני [דקלים או שאר אילנות] — קונים דיקלי [דקלים]. אילני וגופני [אילנות או גפנים] — קונים אילני [אילנות]. וכללו של דבר: קונים דבר שהוא מתקיים יותר, ולא דבר שכלה עם הזמן.

נפלו לאשה בירושה אבא [יער] של עצי סרק, זרדתא [עץ עוזרד], שאין פירותיו חשובים, או פירא דכוורי [בריכת דגים], נחלקו מה דינם, אמרי לה פירא [יש אומרים שכל אלה נחשבים כפירות] ואמרי לה קרנא [ויש אומרים שהם נחשבים כקרן], משום שאינם מתחדשים, ולבסוף הכל כלה. כללא דמילתא [כללו של דבר]: כל דבר שכאשר כורתים אותו ונוטלים אותו גזעו מחליף וצומח מחדש — הרי הוא נחשב פירא [פרי] ודבר שאין גזעו מחליף — נחשב כקרנא [קרן].

אמר ר' זירא שאמר ר' אושעיא שאמר ר' ינאי ואמרי לה [ויש אומרים] אמר ר' אבא שאמר ר' אושעיא שאמר ר' ינאי: הגונב