א משנה האשה שנפלו לה נכסים בירושה עד שלא (לפני) שתתארס, ואחר כך נתארסה — מודים בית שמאי ובית הלל שמוכרת נכסים אלה או נותנת אותם במתנה כרצונה — וקיים מה שמכרה או נתנה. נפלו לה הנכסים משנתארסה — בית שמאי אומרים: תמכור כל עוד היא ארוסה, ובית הלל אומרים: לא תמכור. אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה — מה שעשתה קיים.

אמר ר' יהודה: אמרו חכמים לפני רבן גמליאל: הואיל וזכה באשה גופה על ידי הקידושין, מדוע אם כן לא יזכה בנכסים מזמן האירוסין? ומדוע אמרו שמכירתה קיימת? אמר להם: על החדשים, על הנכסים שנפלו לה לאחר נישואין אנו בושים, שלא ברור לנו הטעם מפני מה לא תמכור אותם, שהרי שלה הם, אלא שאתם מוסיפים ומגלגלין עלינו, מבקשים לאסור למכור גם את הישנים שזכתה בהם קודם לכן?!

נפלו לה הנכסים משנשאת — אלו ואלו, בית שמאי ובית הלל, מודים שאם מכרה או נתנה אותם לאחרים, שהבעל מוציא מיד הלקוחות. נפלו לה נכסים עד שלא נשאת, ונשאת לאחר מכן — רבן גמליאל אומר: אם מכרה או נתנה אותם — מה שעשתה קיים. אמר ר' חנינא בן עקביא, אמרו חכמים לפני רבן גמליאל: הואיל וזכה באשה על ידי הנישואין, מדוע לא יזכה בנכסים? אמר להם: על החדשים שנפלו לה לאחר נישואיה אנו בושים, אלא שאתם מגלגלין עלינו גם את הישנים שבאו לידה טרם נישואיה?!

ואילו ר' שמעון חולק (מחלק בדין) בין נכסים לנכסים, ולדעתו, נכסים הידועין לבעל — לא תמכור משנישאת, ואם מכרה או נתנה — מה שעשתה בטל. נכסים שאינן ידועין לבעל — לא תמכור, ואם מכרה או נתנה — מה שעשתה קיים.

ב גמרא על תחילת המשנה שואלים: מאי שנא רישא [במה שונה ההתחלה של המשנה] כשנפלו לה נכסים לפני שנתארסה שלא פליגי [נחלקו] בית שמאי ובית הלל, ומאי שנא סיפא [ובמה שונה הסוף] כשנפלו לה משנתארסה דפליגי [שהם חלוקים]? שאם חלוקים ביחס לזכותה בנכסים לאחר האירוסין, מדוע אם כן ישתנה הדין כאשר זכתה בהם טרם אירוסיה?

ומשיבים: אמרי דבי [אמרו חכמים מבית מדרשו] של ר' ינאי, החילוק הוא זה: רישא [בתחילה], במקרה שנפלו לה לפני שנתארסה — בזכותה (ברשותה) נפלו, ולכן לדעת הכל הריהי מוכרת ונותנת וקיים. ואילו סיפא [בסוף], במקרה שנפלו לה לאחר שנתארסה — בזכותו (ברשותו) נפלו.

ומקשים: אם ברור לנו כי לאחר האירוסין בזכותו נפלו — אם כן כי [כאשר] מכרה ונתנה אמאי [מדוע] מה שעשתה קיים? אלא יש להסביר כך: רישא [בתחילה] כשנפלו לה לפני שנתארסה — ודאי בזכותה נפלו, ואין ספק שהנכסים היו שלה לגמרי, ואילו סיפא [בסוף], כשנפלו לה לאחר שנתארסה, אימר [אמור] בזכותה, אימר [אמור] בזכותו, שלא ברור ברשות מי הנכסים, ומחמת ספק זה אמרו בית הלל: לכתחלה לא תמכור, אבל אם מכרה ונתנה — קיים.

ג שנינו בראש המשנה: אמר ר' יהודה, אמרו לפני רבן גמליאל: "אם זכה באשה לא יזכה בנכסים" וכו'. איבעיא להו [נשאלה להם, ללומדים] שאלה זו: ר' יהודה שהביא שאלה זו ששאלו חכמים, על מה שמוכרת לכתחלה התכוון? והשאלה היתה להבין את שיטת בית שמאי, מדוע לשיטתם אם נפלו לה הנכסים לאחר שנתארסה יכולה היא למוכרם, או על המכירה בדיעבד, שאם מכרה ונתנה קיים, אפילו לדעת בית הלל, ועל זה היתה השאלה?