משום ר' אליעזר אמרו שאף בשהחזירה כשהיא קטנה וגדלה אצלו, הריהי חולצת ולא מתייבמת. ולכאורה נראה שהמחלוקת היא האם בזמן היותה בוגרת הוא בועל אותה לשם קידושין גמורים, או שהוא סומך על קידושיו שנתקדשה לו בעודה קטנה, וקידושין אלה אינם קידושין גמורים. אם כן, והא הכא [והרי כאן] שכטעות אשה אחת דמי [נחשב] ופליגי [והם חלוקים]!

ודוחים: אין זו המחלוקת אלא התם נמי בהא קמיפלגי [שם גם כן בזה הם חלוקים], בשאלה אם יש כאן טעות: מר [חכם זה, תנא קמא] סבר שאדם יודע שאין קידושי קטנה כלום, ולכן כאשר גדלה גמר בדעתו (החליט) ובעל לשם קידושין. ולכן אם מת בעלה — מתייבמת. ומר [וחכם זה, ר' אליעזר] סבר שאין אדם יודע שאין קידושי קטנה כלום, וכי קא בעל [וכאשר הוא בועל אותה] — אדעתא [על דעת] הקידושין הראשונים שאינם גמורים קא [הוא] שבעל ואינה נשואה לו מן התורה, ולכן אינה מתייבמת.

ומעירים: אתמר נמי [נאמר גם כן] כשיטת רבה שאין מחלוקת בטעות אשה אחת, אלא לדעת הכל אינה צריכה ממנו גט, שאמר רב אחא בר יעקב אמר ר' יוחנן: המקדש על תנאי ובעל ולא ביטל את התנאי — דברי הכל אינה צריכה הימנו גט. איתיביה [הקשה לו] רב אחא בריה [בנו] של רב איקא בר אחתיה [בן אחותו] של רב אחא בר יעקב, שנינו: חליצה מוטעת כשירה. ושאלו: איזו היא חליצה מוטעת? אמר ריש לקיש: כל שאומר לו ליבם "חלוץ לה, ובכך, על ידי החליצה, אתה כונסה" — אף שלא נתכוון לפוטרה כלל בחליצה זו, מכל מקום החליצה מועילה.

אמר ר' יוחנן, אני שונה בהלכות חליצה: בין שנתכוון הוא לפוטרה בחליצתו ולא נתכוונה היא לשם כך, בין שנתכוונה היא ולא נתכוון הוא — חליצתה פסולה, עד שיתכוונו שניהם. ואת אמרת [ואתה אומר] שבמקרה זה שכוונתו לכנוס חליצתה כשרה? אלא אמר ר' יוחנן הכוונה היא: כל שאומר לו ליבם "חלוץ לה על מנת שתתן לך בשכר זה מאתים זוז", והסכימה לתנאו, ולאחר מכן סירבה לתת לו, ואמרה שמתחילה רק הטעתה אותו.

ומכאן נלמד לענייננו: אלמא [מכאן] כיון דעבד [שעשה] מעשה, אחולי אחליה לתנאיה [ביטל ומחל על תנאו], שאף שהתנה שאינו עושה זאת אלא על מנת שיקבל סכום כסף, אין ביטול התנאי מבטל את המעשה שעשה בפועל. ואם כן הכא נמי [כאן גם כן] בענייננו שקידש על תנאי, כיון שבעל, אחולי אחליה לתנאיה [מחל את תנאו], וקשה על רב אחא בר יעקב!

אמר ליה [לו] בר בי [בן בית] הרב, תלמיד היושב בבית המדרש: האם שפיר קא אמרת [יפה אמרת]? — אין הדברים כפשוטם משום מחילת התנאי, מכדי [הרי] כל דיני תנאי מהיכא גמרינן [מהיכן אנו לומדים] — מתנאי בני גד ובני ראובן שהתנה משה איתם שאם לא יעברו חלוצים לפני העם — לא יקבלו נחלה בעבר הירדן, ולפיו אנו למדים מה הכללים החלים לגבי תנאים שונים, ובין השאר אפשר ללמוד משם כי

תנאה [תנאי] שאפשר לקיומיה [לקיימו] על ידי שליח כי התם [כמו שם] שהרי נמסר הדבר ממשה ליהושע ולזקני העדה שיתנו להם את נחלתם, הוי תנאיה תנאה [הרי תנאו הוא תנאי] ותנאי כזה תופס. ותנאי דלא [שאי] אפשר לקיומיה [לקיימו] על ידי שליח כי התם [כמו שם] — לא הוי תנאה [אינו תנאי]. ולכן, חליצה שאי אפשר לעשותה על ידי שליח, שהרי רק היבם בלבד יכול לחלוץ לאשת אחיו — אין תוקף לתנאי ומשום כך החליצה מועילה, ואין מכאן הוכחה לענייננו שכשבעל מוחל על התנאי.

ומקשים: והא [והרי] ביאה שבא אדם על אשה לשם קידושין דלא [שאי] אפשר לקיומיה [לקיימה] על ידי שליח כי התם [כמו שם] בתנאי בני גד ובני ראובן, וקא הוי תנאה [והריהו תנאי], שיכול אדם לומר לאשה שהוא בועלה לשם קידושין על מנת שיתקיים תנאי מסויים, ואם בטל התנאי — בטלים הקידושין!

ומשיבים: התם [שם] בקידושין יש טעם מיוחד, משום דאיתקוש [שהוקשו, הושוו] ההויות להדדי [זו לזו] ומכאן למדים שהווית הקידושין על ידי ביאה, כמוה כהווית הקידושין על ידי כסף ושטר, וכיון שהוויות אלה על ידי כסף ושטר נעשות על ידי שליח, אפשר לעשות בהן תנאי שהרי אף קידושי ביאה אפשר להתנות בהם.

אמר רב עולא בר אבא אמר עולא אמר ר' אלעזר: המקדש במלוה, שקידשה בחוב שחייבת לו, ובכך קידשה ובעל אף על פי שכרגיל אין קידושין במלוה תופסים, או המקדש על תנאי (שלא נתקיים) ובעל, או המקדש בפחות משוה פרוטה ובעל — דברי הכל צריכה הימנו גט. שאף על פי שלא תפסו קידושין אלה כשלעצמם, כיון שבעל — הרי היא מקודשת בביאה זאת.

אמר רב יוסף בר אבא אמר ר' מנחם אמר ר' אמי: המקדש בפחות משוה פרוטה ובעל — צריכה הימנו גט. מדוע? בהא [בזה] הוא דלא טעי [שאינו טועה], שיודע שאין קידושין חלים בפחות משוה פרוטה, ולכן, כשבועל — גומר בדעתו לשם קידושין. אבל בהנך טעי [באלה האחרים, במלוה ובתנאי, הוא טועה] ובועל על דעת הקידושין הראשונים, ולכן אינה צריכה גט.

אמר רב כהנא משמיה [משמו] של עולא: המקדש על תנאי ובעל — צריכה הימנו גט, וכדברי ר' אלעזר. ומסופר: זה היה מעשה שקידש אדם על תנאי ובעל ולא היה כח בחכמים להוציאה בלא גט, שלא יכלו להחליט בוודאות שלא חלו הקידושין כלל, ולכן הצריכו לתת לה גט.

ומעירים: ודבר זה בא לאפוקי מהאי תנא [להוציא מדבריו של תנא זה]. שאמר רב יהודה אמר שמואל משום (משמו של) ר' ישמעאל, נאמר בסוטה: "והוא לא נתפשה" (במדבר ה, יג), כלומר, לא נאנסה. וכיון שנבעלה לאחר מרצון — הרי היא אסורה לבעלה. ומכאן נלמד: הא [הרי] זו שנתפשה באונס — מותרת לבעלה. ויש לך אחרת שאף על פי שלא נתפשה באונס, וברצון נבעלה, בכל זאת מותרת ואינה נחשבת כסוטה. ואיזו זו? שקדושיה קידושי טעות, שאפילו בנה שנולד מהנישואין הללו מורכב על כתיפה,