לא תימא טעמיה [אל תאמר שטעמו] של רב המצריך גט, הוא זה: שכיון שכנסה (נשאה) סתם ולא חזר והזכיר את התנאי, משמע כי אחולי אחליה לתנאיה [מחל על תנאו] לגמרי ולכן חייב גם בכתובתה אם יגרשנה, אלא טעמא [הטעם] של רב הוא זה: לפי שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. שכאשר יודע שיכולה להיות אפשרות של ביטול הקידושין ותימצא בעילתו בעילת זנות, לכך הוא בועל עכשיו לשם קידושין, אבל אינו מוחל לגמרי על התנאי, ואם יתברר שלא נתקיים תנאו תצא בלא כתובה.

ושואלים: הא פליגי [הרי כבר נחלקו] בה חדא זימנא [פעם אחת], בבעיה עקרונית זו אם אדם עושה בעילתו זנות, דאתמר [שנאמר]: קטנה שהשיאוה אמה או אחיה שלא מיאנה בבעלה בקטנותה, אף על פי שהיתה יכולה למאן, והגדילה, ובא עליה בעלה משגדלה ואחר כך מיאנה ועמדה ונישאת לאחר — רב אמר: אין צריכה גט משני, שאין קידושיו תופסים, שכיון שלא מיאנה בקטנותה ובא עליה משגדלה, נישואיה הראשונים תופסים. שכיון שיודע שאין בקידושי קטנה כלום, ודאי ביאתו זו היתה לשם קידושין, והנישואין השניים אין בהם ממש.

ושמואל אמר: צריכה גט משני, שלא התכוון בעלה הראשון בביאתו משגדלה לשם קידושין חדשים, ולא היה זה אלא המשך הקשר הראשון בהיותה קטנה, ואינה נחשבת אשתו, ומשום כך חלו הנישואין השניים.

ומסבירים: צריכא [צריך] לפרש את המחלוקת בשני המקרים, גם במקדש על תנאי וגם בקטנה שלא מיאנה ונישאה. דאי אתמר [שאילו היה נאמר] רק בהלכה ההיא, בקטנה שלא מיאנה, היינו אומרים שרק בהלכה ההיא קאמר [אמר] רב משום דליכא תנאה [שאין תנאי] בקידושין, ולכן כשגדלה בא עליה לשם קידושין אלה, ויודע היה שלא תפסו, אבל בהא דאיכא תנאה [בזו שיש תנאי] ועברה על התנאי, אימא מודי ליה [אמור שמודה לו] רב לשמואל שלא בעל לשם קידושין, ואינה צריכה גט.

ולהיפך: ואי אתמר בהא [ואילו היה נאמר רק בזו] בענין קידושין, היינו אומרים: בהא קאמר [בזו אמר] שמואל שאין הקידושין חלים כשבא עליה, משום שהיה תנאי והיא לא עמדה בתנאי, אבל בהך [בההיא], בקטנה שלא מיאנה, אימא מודי ליה [אמור שמודה לו] שמואל לרב, על כן צריכא [צריך] שייאמרו שתי המחלוקות בשני המקרים במפורש. ומעתה מביאים ראיות לשיטות השונות.

תנן [שנינו במשנתנו]: כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים — תצא שלא בכתובה. ונדייק מכאן: כתובה הוא דלא בעיא [שאינה צריכה] ולא מגיע לה, הא גיטא בעיא [הרי גט היא צריכה], מאי לאו [האם לא] מדובר פה במקרה כפי שאמרנו, שקידשה על תנאי וכנסה סתם, ואם כן תיובתא [קושיה חמורה] היא לשיטת שמואל מן המשנה!